החודש פורסמה המהדורה החמישית של ה DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי והעולם של בריאות הנפש כמרקחה. רבים חושבים שהוא לא טוב, אבל אני חושב קצת אחרת.
שאדם הולך לרופא, הוא לא מצפה שהשכנים, בני המשפחה או גופים אחרים יקבלו מידע על מצבו הרפואי בלי רשותו המפורשת. קוראים לזה סודיות רפואית והיא נועדה לשמור על פרטיות המטופל, ולאפשר החלפת מידע בטוחה. אך מה קורה כשגורמים זרים מתחילים לדרוש מאיתנו לותר על פרטיותנו?
יש אנשים שעסוקים במחשבות על הבריאות שלהם. מטבע הדברים, חלק גדול מאנשים אלו גם עסוקים במחשבות על תרופות ועל תופעות הלוואי שלהן. לפעמים כדי להמנע מתופעות לוואי, אנשים לוקחים חומרים 'טבעיים' שלא הוכחה היעילות שלהן. האם תופעות הלוואי של התרופות הן בכלל תופעות לוואי אמיתיות?
על המלחמה המתקיימת נגד התרופות, על פופוליזם ועל כשלון הקונספציה ובעיקר, מה אפשר לעשות כדי שכל זה יתנהל אחרת?
מה הופך אדם לפסיכיאטר טוב? שנים. שנים שבהם אתה לומד את הדברים שאולי בסופם תהפוך לפסיכיאטר טוב.
כבר כתבתי פעם על נושא חוות דעת פסיכיאטריות וכל מני הבטים שלהן, אבל מכיוון שכל הזמן אנשים מפנים אליי שאלות בנושא, אני חושב שיש דברים שכדאי לחדד לגבי כתיבת חוות דעת רפואיות בכלל, וחוות דעת פסיכיאטריות בפרט.