אני יודע שקצת נעלמתי. אחד הדברים שמתרחשים כאשר אתה עושה יותר מדי דברים בו זמנית וכשיש המון כדורים באוויר הוא שצריך בשלב כלשהו להחליט אילו מהדברים חשובים ולאיזה כדורים אתה מניח ליפול, לפחות זמנית. הייתי בחופשה קצר מכתיבה בבלוג הזה, עסוק בדברים שקשורים בתל השומר, במרכז רזולוציה ובעוד כל מני עיסוקים שטרם הגיעה השעה לכתוב עליהם. אני רוצה לכתוב על שני דברים שקשורים בשיווק ברשת האינטרנט.
הזיכרון הוא חלק חשוב מההגדרה "מי אנחנו". אנו מבססים התנהגויות על החוויות שעברנו בעבר, ישנן סכמות חשיבה שמבוססות על מבנים שלמים של זכרון ובסופו של דבר חלק משמעותי של האינטראקציה שלנו מול העולם מתבססת על זכרון.
התסכול הכי גדול נובע מהמרחק בין הציפיות לבין המציאות. המציאות שבה אנו חיים מורכבת ומסובכת לתפעול יותר מכל ציפיה שאנחנו יכולים לבנות, ולכן נגזר עלינו פעמים רבות להיות מתוסכלים מצד אחד ומצד שני לנסות שוב ושוב לקרב בין רמת הציפיות שלנו לבין המציאות או להשלים עם המציאות כפי שהיא.
הנה עוד כתבה בריטואל הדו – חודשי בסגנון "אוי אוי אוי כמה שהאינטרנט מסוכן לציבור". אני רוצה להזהר כיוון שאני מתבסס על הדיווח בעיתונות ולא על קריאת המאמר המקורי (כמובן שלא מציינים היכן פורסם). הפעם מדווחים על עבודה ראשונית שמתארת שלושה מקרים של אנשים שהיו להם סימפטומים פסיכוטיים שקשורים באינטרנט.
בניגוד למה שאולי אפשר לחשוב עלי מתוך קריאת האתר הזה, טיפול באמצעות האינטרנט הוא רק חלק מדרכי הטיפול שאני משתמש בהם כשאני מטפל באנשים. ברוב המקרים אני נפגש לפגישות פנים אל פנים לצורך טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. האינטרנט עבורי הוא כלי ולא מטרה בפני עצמה. בעקבות הכתבה שפורסמה בעיתון הארץ נשאלתי האם טיפול באמצעות האינטרנט עובד?
מי שעוקב אחרי האתר הזה בשנים האחרונות יודע שאחד התחומים שאני עוסק בהם הוא החיבור בין טכנולוגיה לנפש (זה אפילו מופיע בכותרת). אני דווקא התחלתי בצד של הטכנולוגיה, כשעבדתי בחברות אינטרנט על אפיון ובניית אתרים שונים, כמנהל מחלקת מחקר. כשהתחלתי את ההתמחות בפסיכיאטריה נטשתי את העבודה 'הטכנולוגית' אבל התקרבתי יותר לצד הפסיכולוגי והפרקטיקה הפסיכיאטרית של העניין. ביומיום אני עוסק בטיפול בהפרעות הנובעות מהחיים במאה העשרים ואחת כמו חרדה, בעיות קשב וריכוז, טראומה ודיכאון. מעבר לכך בשנים האחרונות אני עוסק בהבנה של התהליכים הנפשיים שמתרחשים ומושפעים על ידי טכנולוגיות שונות, ומצד שני בפרקטיקה – איך משתמשים בטכנולוגיה כדי לשפר את הטיפול הנפשי.
לפני מספר ימים פסיכיאטר צבאי אמריקאי ממוצא ערבי בשם נידאל מאליק חסן, פתח במסע הרג בתוך הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר פורט הוד, רצח 13 אנשים, פצע עוד כמה עשרות עד שנעצר על ידי חיילת שירתה בו ארבעה כדורים. נידאל כרגע מחוסר הכרה בבית חולים.
כל פעם שמופיעה כתבה על התמכרות לאינטרנט אני מתלבט אם אני יותר מרוצה או יותר מוטרד. אני יכול להיות מרוצה כי כותבים על דברים שקרובים לליבי כמו נפש וטכנולוגיה. ואני יכול להיות מוטרד כי כמו בדברים רבים עיתונות נוטה לעסוק בדברים אטרקטיבים יותר מאשר בדברים נפוצים אך משעממים. כמות הכתבות שעוסקות בהתמכרות לאינטרנט היא לא פורפורציונלית בהשוואה לכמות הכתבות שעוסקות בחרדה, בדיכאון, בסכיזופרניה, או אפילו בבעיות אחרות – למרות שהבעיות שציינתי נפוצות הרבה יותר. למזלנו, אם כבר כותבים על התמכרות לאינטרנט, אז שתהיה כתבה ראויה ומומלצת כמו הכתבה שפורסמה היום במוסף הארץ (ומשום מה מופיעה באתר תחת קפטן אינטרנט)
ממש לא התכוונתי לכתוב פוסט נוסף על משהו שקשור לטכנולוגיה, אבל אתמול ראיתי בחטף כתבה באחד מערוצי הטלויזיה שלא אזכיר את שמו מפאת הבזיון, ובמהדורת החדשות היתה הכתבה החודשית בסגנון תראו מה קורה באינטרנט. הכתבה עסקה במכון הראשון לגמילה מאינטרנט שנפתח בארצות הברית.
עידו קינן שלח לי בשבוע שעבר קישור לכתבה שפורסמה בעין השביעית, שמתייחסת לתוכנית הטלויזיה House. גרגורי האוס בסדרה, למי שלא יודע, הוא רופא אנתיפט שעושה דברים לא שגרתיים תוך כדי התעלמות מאתיקה, מוסר או כללי התנהגות מקובלים תוך כדי הפגנת זלזול ופוגענות כלפי חולים ואנשי הצוות הרפואי.
