מישהו שאל אותי לאחרונה שאלה קצרה: אתה יכול להמליץ לי על פסיכיאטר, שגם ידבר איתי, גם יתן לי תרופות וגם מקבל במכבי? השאלה הזו היא טובה ומתאימה כמובן לכל הקופות. התשובה לצערי מורכבת מעט יותר ממה שהיינו רוצים.
אני יודע שקצת נעלמתי. אחד הדברים שמתרחשים כאשר אתה עושה יותר מדי דברים בו זמנית וכשיש המון כדורים באוויר הוא שצריך בשלב כלשהו להחליט אילו מהדברים חשובים ולאיזה כדורים אתה מניח ליפול, לפחות זמנית. הייתי בחופשה קצר מכתיבה בבלוג הזה, עסוק בדברים שקשורים בתל השומר, במרכז רזולוציה ובעוד כל מני עיסוקים שטרם הגיעה השעה לכתוב עליהם. אני רוצה לכתוב על שני דברים שקשורים בשיווק ברשת האינטרנט.
בשבועיים האחרונים אפשר כל יום לקרוא כתבות בנושא פייסבוק, שמירה על הפרטיות ואבדן הפרטיות. רוב האנשים לא יודעים בכלל על מה המהומה ומדלגים על הכתבות כי זה רק עניין של מובילי טכנולוגיה מול עורכי דין למיניהם. והאמת, אולי יש בזה משהו. פרטיות היא עניינם של אנשים שיש להם משהו להסתיר.
על העובדה שהרשת מהווה חלק אינטגרלי בחיים שלנו כבר אין ויכוח. גם המציאות שבה מטופלים בודקים את המטפלים שלהם באינטרנט כבר נפוצה ומוכרת לכולם. אבל אחד הדברים שלא מתייחסים אליהם מספיק הוא הנתון שכמו שהרשת היא חלק מהחיים של המטופלים שלנו, היא גם מהווה חלק מהחיים של הפסיכיאטרים והפסיכולוגים. היא נמצאת שם לשימושנו, זמינה ומפתה.
היום יש חגיגה באינטרנט. פייסבוק מכריזה על השלב הבא של הפלטפורמה האינטרנטית שלה. מהיום פייסבוק מאפשרת לכל אתר באשר הוא להטמיע בתוכו מנגנונים של זיהוי מפייסבוק (תוכלו להרשם ולהשתמש בשם המשתמש שלכם מפייסבוק באתרים אחרים), אבל האתרים יוכלו גם לקבל מידע עליכם מפייסבוק כמו דברים שהגדרתם שם, ומהיום הנוכחות והפעולות שלנו בכל האתרים שמשתתפים תרשם אצל פייסבוק.
כתבה: הארץ על הצד האפל של תרופות גנריות. כתבתי על עדיפות לתרופות מקור מול גנריקה כבר לפני כמה חודשים.
מדי פעם אני מתכוון לפרסם כאן רשימות אורח ואם אתם מעוניינים לפרסם רשימה שכזו אנא פנו אליי במייל. היום אני מפרסם רשימת אורח בנושא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מאת ד"ר ארנון רולניק. מדובר ברשימה שפונה לאוכלוסיה מעט יותר מקצועית.
אחת השאלות שאנשים שואלים את עצמם, לא רק אבל בעיקר בהקשר של בריאות הנפש היא השאלה 'האם אני נורמלי?'. יש הרבה מאד הגדרות למהי נורמה ומי בדיוק נורמלי (לא שאפשר להגיע להגדרה מדוייקת, אבל נניח). בהקשר של ביקור אצל פסיכיאטר יש לנורמה משמעות שונה מאשר בביקור אצל המורה של הילד.
יש דברים שמבינים רק בדיעבד. לפעמים אנחנו נמצאים בתוך חוויה מסויימת וקשה לנו מאד לצאת החוצה, לעמוד בצד, להסתכל על ההתנהגות שלנו ולהצליח להבין מה בדיוק קרה שם. בדרך כלל אנשים צריכים מתווכים שיעזרו להם להגיע לאותן תובנות. זו הסיבה שמקצועות יעוציים כמו פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מאמנים, יועצים ארגוניים וכדומה נמצאים בביקוש עולה.
למי שהצליח לפספס את הרעש האחרון במערכת, גוגל השיקו בשבוע שעבר שירות בשם Google Buzz, שתפקידו להוות מעין קומבינציה של הטרנדים החמים באינטרנט בתוך חשבון הדואר של Gmail (יכול להיות שפתאום הופיע לכם כפתור חדש מתחת ל Inbox). מי שכבר חווה את פייסבוק או טוויטר יבין את הרעיון בתוך כמה דקות. עולם הבלוגים התמלא בתגובות אוהדות או מתנגדות להבטים שונים בשירות החדש וגם לי יש כאלו, אבל הייתי רוצה להתייחס רק לכמה תובנות פסיכולוגיות על השירות.
