כמה מילים על אבחנות חדשות בפסיכיאטריה. במרץ 2022, כמעט עשר שנים לאחר המהדורה הקודמת, התפרסמה מהדורה חדשה של התנ"ך הפסיכיאטרי הקרוי DSM. בשונה מגרסאות קודמות מדובר בעיקר בעריכה מחדש, תיקונים לפי המחקרים האחרונים ועדכונים של הספר הקודם. אבל יש אבחנה אחת ויחידה שנוספה לספר: הפרעת אבל מתמשך.
לא מזמן ישבתי עם חברה לעבודה ודיברנו על שחיקה ועל יכולת עמידה של עובדים/ות מול האתגרים שאנשים במערכת הבריאות מתמודדים איתם. למרות ששחיקה זו בעיה מערכתית ולא פרסונלית, ויש צורך בפתרונות כוללניים כדי להתמודד איתה עדיין יש גם דברים שא/נשים יכולים/ות לעשות כדי להקל על עצמם/ן ולחזק את יכולת ההתמודדות שלהם/ן.
במשך שנים רבות אנשי בריאות הנפש אשר מטפלים באנשים הסובלים ממחלות נפשיות קשות (SMI) בנסיון להפחית את הסימפטומים של המחלה. הטיפול הזה חשוב, אבל הוא צר מדי ולא מספיק כדי להשיג את מה שחשוב.
וירוס הקורונה והפחדים שבעקבותיו יוצרים טשטוש בין מה שנחשב התנהלות אובססיבית קומפולסיבית לבין התנהגות אחראית וזהירה.
באופן יחסי, קל לזהות בעיות נפשיות. רובנו מסוגלים לזהות חרדה, דיכאון או סטרס. אנחנו מסוגלים ברוב המקרים לראות מתי ההתנהגות של מישהו משתנה או שהיא חריגה. אבל כשאנחנו מנסים להבין מהי בריאות נפשית טובה זה הולך ומסתבך.
כל אחד יודע שהדרך לטיפול מוצלח מתחילה באבחנה מדוייקת ככל האפשר, אבל זה לא תמיד כל כך קל כמו שהיינו רוצים. יש מספר דברים שיכולים להפריע בדרך אל אבחנה ברורה ומכיוון שלצערנו אבחנות פסיכיאטריות עדיין לא מגובות בסמנים ביולוגים ברורים (למרות שכבר מתחילים לראות סימנים לכך), אלא מבוססות על התרשמות קלינית יש עדיין מספר גורמים שיכולים להוביל לכך שהאבחנה תתעכב או תהיה שגויה.