שלום ד"ר
איך אתה מסביר את זה שהמטפלים הפסיכולוגים לא מעודכנים בכל סוגי ההפרעה למשל אני עברתי כמה וכמה מטפלים וללא הועיל עד שהגעתי למטפל שאבחן אותי שאני סובל מאוסידי של חשיבה על חשיבה , ויש בי כעס רב על הזמן המבוזבז שהלך לאיבוד בחיפוש שווא אחר מטפל מתאים אז שאלתי למה לא מעדכנים אתכם בכל סוגי ההפרעה?

ועדיין, זה לא מצליח להסביר למה יש כאלה שאצלם ה"פקק" (אני לא מתה על הדימויים האלה, אבל שיהיה) סותם, ויש כאלה שסותם חלקית, ויש כאלה שבכלל לא. מהיכן נובעים ההבדלים האלה? והאם באמת אפשר לשים את האצבע בדיוק מתי זה נחשב אובססיה ומתי לא? לדעתי זה נמצא על "סקאלה", כמו שאוהבים בשנים האחרונות להסביר. אפשר להתווכח על הגבול שמעבר לו זה נחשב פתולוגי. לא כולם שמים את הגבול באותו המקום. בדרך כלל מקובל להגיד שזה פתולוגי כשזה "מפריע לחיי היומיום" או "לתפקוד תקין", ואת זה אומרים על הרבה מצבים נפשיים שנמצאים על סקאלה, כאלה שמידה מסויימת שלהם קיימת גם באנשים בריאים כביכול. זו הגדרה פונקציונלית יעילה, אבל לא שלמה.

טעות הגהה: כתבת סתירה וצריך להיות סטירה.
אבל אלה כבר הצדדים האובססיביים שלי…

קפקא אמר "הטכנולוגיה הרגה את הערגה והחליפה אותה בבעיית האובססיה"
לאקאן נותן את הניתוח העמוק ביותר של האובססיה:
מערכת הסמלים שלנו, לעולם לא תוכל לסמבל את המציאות, תמיד תישאר "חתיכה חסרה". החתיכה החסרה נשארת לא מסומלת, לא מובנת והיא כל הזמן מטרידה. זה האיווי האוניברסלי שייש לכל אחד. אז למה יש כאלה אובסיסיביים (כמוני למשל, אובסיסיבי לקריאת מאמרים קשים במיוחד(-:)) וכאלה שלא? כי מערכת הסמלים החברתית מדחיקה לנו את האיווי וקוברת את החתיכה החסרה. מערכת הסמלים החברתית קוברת את הר הגעש של החתיכה החסרה. יש כאלה שהפקק על הר הגעש לא סותם (פסיכוטים) ויש כאלה שזה סותם עד שאיזו טראומה נפתחת (תאונה, פיגוע וכו') ואז הר הגעש נפרץ והלבה מתחילה לנזול.
אז מה הקשר בין קפקא והטכנולוגיה, לבין לקאן והסמלים. התשובה היא של מקלוהן: השפה היא ערמת אשפה של טכנולוגיות: בעל פה, כתב, דפוס, אינטרנט