[...] על השינוי באופי היחסים בעידן האינטרנט. לוינסקי חושב שהרשת מספקת אשליה שכל היחסים בה הם יחסים אמיתיים. ש"החברים" שלנו בפייסבוק הם באמת חברים אמיתיים, או [...]

[...] ירדן לוינסקי כותב על יחסים ברשת. [...]

בספר 'סיפור על אהבה וחושך' עמוס עוז מפליא בתיאור של אפיזודה משעשעת כיצד משפחתו בירושלים ומשפחתו בתל אביב תכננו במשך חודשים רבים מראש שיחת טלפון בין בתי מרקחת, כדי שקרובי המשפחה יוכלו לשוחח…
בעיני, זו דוגמה פנטסטית לתהליך של יצירה , שמירה והתפתחות של קשרים חברתיים (יחסים). להבנתי, התהליכים החברתיים של מערכות היחסים בעידן הנוכחי מתרחשים בדיו באותו אופן, רק בכיוון 'הפוך': פעם קודם הכרנו אוחר כך תקשרנו ואז התפתחו מערכות היחסים – כלומר, בראשית היתה ההיכרות האישית. כיום, אפשר להכיר ברשת, לתקשר, ואז להיפגש (או שלא..).
גם אני סבור שהרשת היא רובד נוסף המתלווה לחיים האמיתיים, לא משהו אחר.

אני לא בטוחה שמבחינתי הרשת מגדירה מחדש מהם יחסים, אלא היא פשוט יוצרת סוגים חדשים שלהם תחת אותה הגדרה ישנה. למדיום שבו מתרחשים אותם יחסים חשיבות פחותה, בעיני. המהות היא החשובה, מידת הקרבה, האכפתיות והפתיחות המתאפשרת. אני לא טועה לרגע לחשוב שכל מי שחבר שלי בפייסבוק הוא חבר אמיתי, מובן שלא. את חלקם אני אפילו לא זוכרת איפה הכרתי, אם בכלל. אבל יש אנשים שהכרתי דרך הרשת ושיחסי עמם מורכבים מתמהילים מאוד שונים של פגישות ברשת ומחוצה לה, ואין הבדל גדול מבחינתי באיכות הקשר, אם בכלל. יש לי שתי חברות מאוד שונות, לשתיהן ותק דומה בחיי, של 10-11 שנה. עם אחת רוב הקשר מתרחש בצ'אט טקסטואלי והפגישות נדירות. עם השניה הקשר כמעט לא עובר ברשת אלא רק בפגישות (ובשיחות טלפון. איך נחשיב אותן? המדיום וירטואלי גם הוא, רק ותיק יותר). אני לא חושבת שאחת מהן קרובה אלי יותר מהשניה או שאני מכירה אחת מהן טוב יותר רק בגלל השוני במדיום.
ואולי במובן הזה יש מבחינתי משהו שאכן השתנה בדפוס יצירת היחסים ובמובן הזה הרשת כן מגדירה מחדש – אם קודם היתה בעיני דיכוטומיה מסוימת בין קשרים בעולם האמיתי לרשת והיתה לי יכולת טובה יותר ליצור אינטימיות וקרבה דווקא ברשת, הרי שגיליתי עם השנים שהשימוש (ברשת) ביכולת הזו, גרם לה להגר גם אל חיי ה"אמיתיים".
לא מזמן, איש אחד שהקשר שלי עמו היה ברובו ברשת (אחרי 3 פגישות בעולם האמיתי ובשל אילוצים גיאוגרפיים), אמר לי כמעט בעלבון על הקשר, שהיה אז אינטנסיבי מאוד ברשת, ש"מה את רוצה, נפגשנו בסך הכל שלוש פעמים!". עניתי שאני נפגשת בעבודה יומיום למשך 8-12 שעות עם אנשים שאין להם הרבה מושג על חיי הפנימיים, ושמשך זמן הפגישות בעולם האמיתי ומספרן אינם אלה הקובעים בעיני את איכות הקשר ואת עומקו. ולכן נראה לי שלכל דיון כזה על יחסים צריך קודם כל להגדיר מה המשתנים שהופכים יחסים לקרובים או לרחוקים. לכל הנקודות שאני חושבת עליהן (כגון כנות ואינטימיות) אין בכלל ממד שמפריד בין הרשת לבין "העולם האמיתי".

אתה אומר שיש ברשת הזניה של המילה יחסים, ולא מרחיב על זה. חבל.
נכון שחלק מהיחסים הופכים משמעותיים ו"אמיתיים", אבל חלק מהיחסים האלה הם הכרויות שטחיות ואנחנו מכנים את האנשים האלה חברים בלי שום ביסוס. ולמרות פייסבוק וטוויטר, אנחנו לא באמת מכירים אותם.

הנסיון שלי אומר שמה שמעמיק את היחסים ומקפיץ אותם שלב זה בדרך כלל מעבר לערוץ פרטי יותר (מיילים ומקביליהם ברשתות החברתיות) ואחר כך פגישה של ממש. גם אם רוב ההמשך הוא ברשת, יש לזה כבר רובד נוסף, "אמיתי" יותר.

(לגמרי איתך בשנאת הביטוי וירטואלי.)