סטיגמה, פרק ראשון

נכתב במקור באפריל 2006

דמיינו לכם רגע את כיכר דיזינגוף, לא חשוב בדיוק באיזו שעה. אחד הדברים שאפשר להבחין כשהולכים לקולנוע רב חן מכיוון המזרקה, זה שעל המדרגות או ליד ספסלי הפלסטיק המכוערים, אפשר למצוא שלוש קבוצות של אנשים: קשישים, קבצנים, וגותים. גותים, למי שלא יודע, זו קבוצת אוכלוסיה (תת-תרבות) שנולדה בשנות השמונים, והמאפיין הבולט שלה הוא אנשים שמתלבשים בשחור, אוהבים סוג מסויים של מוזיקה, סרטי ערפדים ומושפעים מהתרבות הגותית של המאה ה 19.

הדבר האחרון שהורה ממוצע רוצה, זה שהילד שלו יהיה גותי. הרי גותים הם דפוקים, מסתובבים בחבורות, מעשנים ושותים בירה ולפעמים גם מזיקים ורוצחים, כמו ברציחות בתיכון בקולומביין. בעצם, הם לא עושים כלום וגורמים רק צרות להורים שלהם. התרבות שלנו מלאה דוגמאות לבעייתיות של ילדים גותיים: זוכרים את ביטל ג’ויס? אמריקן ביוטי? אפילו בסאות’פארק צוחקים עליהם. ילד גותי הוא ילד חולה. ילד גותי מורד במוסכמות. ילד גותי הוא לא מה שהייתי רוצה שיהיה לשכנים שלי. את זה, כולם יודעים.

מחקר שהתפרסם לאחרונה ב British Medical Journal מעלה ממצאים מדאיגים. המחקר עקב אחר 1258 בני נוער החל מגיל 11, וראיין אותם בגילאים 11, 13, 15, 19. המחקר מצא שבקרב הקבוצה שדיווחה שהיא מרגישה שייכת מאד לקבוצת הגותים, כלומר מאמינה מאד בדרכי ודפוסי החשיבה של הגותים, נמצאו שיעורים גבוהים ביותר של פגיעה עצמית ונסיונות אבדניים. 53% מבני הנוער הגותים דיווחו על פגיעה עצמית, ו47% על נסיונות אבדניים. הקבוצה היתה קטנה מאד, 25 בני נוער מתוך המדגם, אבל מספיק גדולה בכדי להיות בעלת משמעות סטטיסטית.

מדאיג, נכון? כל הגותים האלו, לא מספיק שהם בעייתיים, הם גם גורמים לאנשים להתאבד!

הסטיגמה הזו שגויה לחלוטין. מתברר דווקא, שדווקא השתייכות לתרבות הגותית, מורידה את הסיכון האבדני והפגיעה העצמית. המחקר בדק את הקבוצה הזו, וקבוצה נוספת של כמאה בני נוער שדווחו על השתייכות בעבר לתרבות הגותית, ומצא שמרבית הנסיונות האבדניים והפגיעה העצמית, התרחשו לפני שבני הנוער הצטרפו לתרבות הגותית. הגותיות, אם נרצה, מצד אחד משכה אנשים בעלי נטיות של פגיעה עצמית אבל בו זמנית יתכן שתרמה לתחושת השייכות של אותם בני נוער ומנעה המשך של ההתנהגות המסוכנת.

דעות קדומות יכולות להיות מסוכנות לבריאות.

ניתן לקבל עדכונים על רשימות חדשות באתר על ידי הרשמה לרשימת התפוצה.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

כ.ד.ז: מגיע הרגע שאין ברירה אי אפשר לבד תודה על החיזוק

מזל ר.: נושא מעניין. אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי במצב כזה. אבל אני מכירה הרבה מתמודדי נפש שההתמודדות שלהם...

אסתי: האם ניתן ליטול אטנט לבעיות קשב וריכוז כשנוטלים קלונקס, האם יש להפסיק את הקלונקס לפני תודה

סני גורדון בר: מבקשת לדעת עבור בת משפחה בחו"ל האם אפשר לקבל קשר לפסיכיאטר ישראלי או דובר עברית בברלין שיכול לתת טיפול...

אור: המטפל מביא את עצמו לטיפול . את החוויות שלו , את הרגישות, החכמת חיים, הנסיון ועוד, לבינה אין את זה . פשוט אין . ...

טולידו רות: ברצוני להפסיק לקחת מירו 30 ופובוקסיל 50. האם הפסקה הדרגתית כלומר לרדת אחרי שש,בועיים לחצי כדור ולאחר מכן לרבע...

אור: לאור מה שאתה כותב, כמטופלת לשעבר אצל פסיכולוגית מדהימה, וכאחת שמשתמשת בAI ליישומים שונים , אני לא חושבת...

נעמה: אנחנו לא "לפעמים" מכירים את הגוף שלנו טוב יותר מכל אחד אחר - אנחנו תמיד מכירים את הגוף שלנו הכי טוב. וחולים לא...

תגובות

2 תגובות לרשימה ”סטיגמה, פרק ראשון“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת חסוי:

    מה זה הזין הזה ילדים גותים לא רוצחים אף אחד והם לא חולים אתם חולים על זה שאתם שופטים אנשים לרעה רק בגלל שהם שונים ממכם

  2. מאת ירדן לוינסקי:

    אם היית קורא את סוף הרשימה, גם היית יודע שזה בדיוק מה שאמרתי…

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.