מה לעשות כשמישהו מסרב לקבל עזרה נפשית? | פסיכיאטר ברשת

איך מביאים אדם שצריך טיפול אל הפסיכיאטר?

אחת השאלות הנפוצות בפורומים הפסיכיאטרים ואפילו בבלוג הזה היא של בני משפחה מודאגים שמנסים בדרכים שונות להביא את בן משפחתם לראות פסיכיאטר כדי שיקבל טיפול מתאים, ולא מצליחים.

הבעיה מתחילה כשבן המשפחה (או החבר) מסרב מסיבות שונות לראות בכלל איש מקצוע. בני המשפחה המודאגים לרוב לא יודעים כיצד לסייע והם נאלצים לראותו איך מצבו נשאר גרוע או אפילו מתדרדר.

למה אנשים לא פונים לטיפול?

לכל אחד יש את הסיבות שלו. לפעמים אנשים מבינים שהם במצוקה אבל מתביישים או מפחדים לפנות לעזרה. יש אנשים שלא יודעים איך לקבל עזרה. לפעמים אנשים שסובלים מבעיה נפשית או ממצוקה כלשהי לא חושבים שהם צריכים טיפול. לפעמים הם יודעים שהם צריכים אבל מסרבים להגיע לפסיכיאטר ובמקום הולכים לכל מני לוחשי לחשים או קוסמים (אם הם מתעקשים לא ללכת לפסיכיאטר, לפחות שילכו לאיש מקצוע מוסמך אחר, כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי).

בכל המקרים האלו, בני המשפחה רואים את הקרוב אליהם סובל אך לא מקבל עזרה מתאימה ונשאלת השאלה איך לכוון את אותו אדם להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר מבלי שהדבר ירגיז אותו מאוד או יגרום לסכסוך משפחתי.

כדאי לזכור שרובנו מתקשים לקבל את העובדה שאנו זקוקים לטיפול וזאת בלי קשר לאם מדובר בבעיה פסיכיאטרית או בבעיה אחרת. כולנו מעדיפים להסתדר לבד, כולנו אוהבים להיות בריאים ובשליטה מוחלטת. אף אחד לא אוהב לשמוע שהוא זקוק לטיפול. במצב כזה האדם יתקשה מאד לקבל גם הצעה לפגוש פסיכיאטר לצורך התייעצות ואף יכול לכעוס על בני המשפחה שמנסים לעזור לו.

איך אפשר לגרום לאדם להבין שהוא זקוק לטיפול?

דרך אחת היא לנסות לדבר עם האדם על הנושא יחד בפתיחות, לומר לבן המשפחה שאתם דואגים לו ולהזכיר להם את מה שקורה איתו (לא לשכוח לציין את הסימפטומים שמדאיגים אתכם). לא צריך להזכיר שמות של מחלות אבל אפשר בהחלט לומר שנראה לכם שהוא במצב לא טוב או שהוא לא מאוזן או שהמצב שלו מדאיג מאד את הסובבים אותו. אפשר לבקש ממנו לבוא להבדק על ידי פסיכיאטר שיוכל להציע לו אפשרויות להתמודדות טובה יותר.

אפשר להודות באמת – שההתמודדות עם בעיה בתחום הנפשי היא מעבר ליכולות בני המשפחה ולכן יש צורך להתייעץ עם איש מקצוע כמו פסיכיאטר או פסיכולוג, בדיוק כמו שאם היתה בעייה בעיניים הוא היה פונה לרופא עיניים ואם היתה בעיית עור הוא היה פונה לרופא עור.

כדאי להסביר שהפסיכיאטר יבצע רק שיחת אבחון ויתכן שלאחר השיחה יחליט שאין כל בעיה ואין צורך בטיפול וכך כל הצדדים יוכלו להיות רגועים. גם אם הפסיכיאטר ימצא בעיה כלשהי הוא יכול להמליץ על סוגי טיפול שונים ובן המשפחה רק צריך להקשיב ואז הוא יכול להחליט אם הוא מסכים לקבל טיפול פסיכיאטרי, פסיכולוגי או אחר. הרי הוא אדם בוגר והוא לא חייב לעשות מה שהוא לא רוצה.

יש גם מקרים שבהם האדם החולה מתנגד לכל הצעה אבל ממשיך להתנהג בצורה שפוגעת בו או באחרים. דוגמא לכך יכולה להיות אדם שצועק ללא הפסקה או אדם שההגיינה שלו פוגעת בדיירי הבית האחרים. במקרים כאלו לפעמים אין ברירה ואתם יכולים להיות נוקשים ולהתנות להם תנאים. לדוגמא, אם הוא לא יסכים להבדק אתם יכולים להפסיק להקציב לו כסף לבזבוזים, או שלא תסכימו לביקורים או כל סנקציה שיש לה משמעות עבור אותו אדם. כמובן שהעמדת דרישות ותנאים היא קשה עבור כל הצדדים, אך כך גם התמודדות עם אדם סובל שמסרב לטפל בעצמו.

דרך פעולה אפשרית נוספת היא להציע לבן המשפחה להגיע איתכם להתייעצות כאשר הוא רק צריך להיות נוכח בפגישה ולא מוכרח לדבר. בדרך זו המפגש עם פסיכיאטר יכול להיות פחות מאיים. כמובן שיש מקום לתיאום מראש עם הפסיכיאטר כך שכאשר תגיע הפגישה הפסיכיאטר יוכל לנסות לערב את האדם הסובל ובעצם לבדוק אותו, או שאתם תתארו את זווית הראיה שלכם על החיים עם אותו אדם.

דרך שלישית היא הזמנת פסיכיאטר לביקור בית. ביקורי בית הם לרוב ביקורים פרטיים ולכן עולים כסף אך מאפשרים מפגשים ראשוניים עם פסיכיאטר בסביבה המוכרת, כך שהאדם לא ירגיש כל כך מאויים מהסיטואציה.

דרך רביעית והיא הפחות מומלצת, אפשרית במצבים שיש מסוכנות מיידית של האדם לעצמו או לסובבים אותו. במקרים כאלו, אם האדם מסרב להבדק אצל פסיכיאטר, והוא מהווה באמת סיכון כזה, איש מקצוע ניטרלי ולא קרוב משפחה (כמו רופא משפחה, פסיכולוג, או עובד סוציאלי) יכולים להתרשם ממצבו של האדם, ולפנות לפסיכיאטר המחוזי על מנת לבקש הוראת בדיקה. אם הפסיכיאטר המחוזי אכן יתרשם שיש עילה לבדיקה (על פי קריטריונים חוקיים מסויימים), הוא יכול להורות על בדיקה. כמובן שאנו הפסיכיאטרים מעדיפים ששום דבר לא יתבצע בכפייה, אולם לפעמים אין ברירה.

לפעמים אחת ההתערבויות הללו מסייעות להביא את האדם לטיפול. לפעמים אף התערבות לא מסייעת ואותו אדם ממשיך לסרב לקבל עזרה. במקרים כאלו אין לצערנו באמת מה לעשות. בכל מקרה רצוי שאדם יגיע מרצונו לקבל עזרה. הנקודה החשובה היא שיש פעמים שבהם צריך לדרבן את האדם להגיע לפגישה ראשונה ולאחר מכן (עם או בלי חשיבה נוספת) האדם יהיה יותר פתוח לרעיון של קבלת עזרה וטיפול. הלוואי.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

מחשבות של אחרים

גיא: היי "ס", נטלתי את הכדורים במשך כשלוש וחצי שנים. התחלתי את תהליך "הגמילה" שבוע לפני פסח ובמשך...

טל מלכינסון: קושי להרדם..נשימה ללא עומק יכולה להרדם רק עם לוריבן

אבי: שלום אני רציתי לדעת איך אני יכול להעביר את האובססיה מהשיער לתנוך אני סובל כבר כמה שנים מתלישת שיער וכל חברי...

לירון: יש לי בעיה שאני מתמודדת איתה מאז שהייתי בערך בת 5.. אני פשוט מקלפת את את העור שמסביב לציפורניים שלי (ולפעמים...

ס: היי אני נמנעת מבנזודיאזפינים. לוקחת 0.25 קלונקס רק אם כלו כל הקיצין. עכשיו אני מרגישה רע אחרי שלקחתי שמינית גרם...

טל: מאז שאני ילדה (היום בת 20) אני מקלפת את העור מתחת לציפורניים ויוצרת פצעים ודימום.. מה אני יכולה לעשות? 🙁

מזי: היי התחלתי לפני חודש טיפול בלוסטראל של 50 מג ואז העלו ל 100 והיה בסדר מבחינת תופעות לוואי.נגמרה לי החבילה והעלו...

miri: היי, אני בת 19 וחצי, מאז שאני זוכרת את עצמי עוד מהגילאים הקטנים ביסודי – תלשתי שיערות מהגבות אח"כ...

תגובות

33 תגובות לרשימה ”איך מביאים אדם שצריך טיפול אל הפסיכיאטר?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת הפעם אתה טועה טעות מרה לדעתי:

    אנשים רבים חוששים להפגש עם פסיכיאטר בשל הסטיגמה הקשה, ובשל האפשרות שלו לאבחן אותם, מבלי שתהא להם כל זכות ערעור על האבחנה, כי הרי אחרי שאובחנו הם כבר "פסיכים". בניגוד לכל טיפול אחר, טיפול פסיכיאטרי הוא היחידי שיש לו פוטנציאל להיות "חד סטרי". אתה בוחר להכנס אבל לא יכול לצאת, אם הרופא מחליט שאתה מספיק "פסיכי" ואין עוררין על שיקול דעתו.

    פסיכיאטריה זה התחום הרפואי בו ניתן להפעיל כפיה ואנשים חוששים, ובצדק, שהגעה תמימה לאבחון יכולה להסתיים באשפוז. אנשים, אפילו אלו שנראה שלא, מודעים למצבם.

    הרעיון האחרון שאתה מציע, לפנות לפסיכיאטר מחוזי, הוא הגרוע מכולם. הוא בכדיוק מה שהופך את הפסיכיאטריה מענף רפואי לגיטימי, לכלי שיטורי מאיים. אותה פניה מאחורי גבו של הסובל לאבחון כפוי, היא זו שמקשרת את הפסיכיאטריה עם שיטור, וגורמת לאדם לחשוש מלפנות מלכתחילה.

    מה צריך לעשות? לבטל את הזיהוי של פסיכיאטריה עם כפיה. אם פסיכיאטרים רוצים באמת לעזור לאנשים שסובלים, הם חייבים לוותר על הכוח. שנית, הסברה, להסביר מהם נוירוטרנסמיטורים וכיצד פועל המוח, גם כימית. ככל שההסברה הזו תהא נהירה יותר, פשוטה יותר, ותגרום לאנשים להבין כי יש סוגים של סבל שניתן להקל באמצעות תרופות, הם יבחרו לבוא. אבל הם יבחרו לבוא רק אם תוותרו על המקל ותשארו עם הגזר. אנשים רוצים את הגזר, אבל לא רוצים את עסקת החבילה הגרועה המוצעת כיום במצב המשפטי שבו הרופא שלך, איש אמונך, יכול להפוך בן רגע לכולא שלך.

    ככל שיתרחב הדיבור הציבורי על מצבים פסיכיאטרים, והדיבור יהיה שקוף וגלוי, ככל שיותר סלבס, לדוגמא, יצאו מהארון (ראה ערך אברי גלעד והפרעת הקשב או רוגל אלפר והדכאון), כך הנכונות של הציבור תגדל. רק כך. כל שימוש בכפייה גורם לאנשים שמעדיפים ללכת ללוחשי לחשים, לחשוש מכם, בצדק גמור. הם יכולים להיות חולים, או זקוקים לעזרה, אבל החשש שלהם להגיע לפגישה עם פסיכיאטר, במצב חוקי שבו פסיכיאטר ראשי על פי חוק להפעיל כפיה, הוא שארית האינסטינקט הבריא שעוד נותר בהם בבחינת "כבדהו וחשדהו". זה רק מעיד שמערכת העצבים הסימפטטית שלהם שיודעת לזהות סכנות, עוד לא התקלקלה לגמרי.

  2. מאת מיכאל:

    לדעתי זו לא הבעיה. הבעיה היא איך להגיע לפסיכיאטר. אי אפשר סתם ללכת לרופא משפחה ולבקש הפניה לפסיכיאטר. רופא המשפחה ידרוש לדעת למה, ואז יגיד לך שאתה לא צריך.
    אם היית יכול לפנות בצורה ישירה למערך בריאות הנפש, בלי לעבוד דרך רופאי משפחה אטומים או חסרי ידע, אולי היה יותר קל ופחות מאיים להגיע לטיפול פסיכיאטרי

  3. מאת נלי:

    המצב אצלנו הוא קצת קשה בן משפחה ביום שישי החליט שנשבר לו מהרבה דברים בחייו נסע לאמא שלו (הוא בן 55) שבר דברים וטען שהוא רוצהה להתאבד לאחר כמה דקות שאנחנו מחבקים אותו ומעניקים לו אהבה הוא נרגע אך כרגע הוא לא רוצה לספר על כך לגורם מקצועי מפני שהוא מפחד להרוס לעצמו את החיים אשמח לתשובה ולעזרה

  4. מאת אילת:

    במשפחה שלי קיימת מחלה נפשית תורשתית. סבא רבא שלי חלה בה סבתא שלי חולה בה ואבא שלי ירש אותה גם. אך בשונה מסבתא שלי שמטפלת במחלה על ידי תרופות אבא שלי אינו מוכן להודות כי חולה. בשנים האחרונות כחלק מהמחלה החליט כי אמא שלי היא הגורם לתסכול אותו הוא עובר למרות שאימי לא עושה דבר מעבר ללטפל בו . בשנתיים האחרונות החליט כי רוצה להתגרש מאמא שלי כי לא מאפשרת לו לחיות ככה הוא אומר וללא הפסקה מעליב אותה כדי שתתגרש ממנו כמובן שאמא שלי מאמינה שהוא ישתנה אבל אני בטוחה שזה לא יקרה . אני מאוד רוצה לעזור לו ויודעת שאין דרך אחרת אלה לטפל במחלה שלו בתרופות על מנת "להרגיע "את התפרצות המחלה ולעזור לאבא שלי שסובל מתסכול .
    כיצד אפשר לגרום לו לקבל תרופה ובכלל הבחנה מדוייקת למחלה שבה חולה הוא לא מוכן להקשיב לאף אחד וטוען שאנחנו לא מבינים דבר. אשמח לתשובה בהקדם כי נמאס לי לראות אותו סובל ולדעת שיש פתרון לכך .

  5. מאת יצחק:

    לי יש בן, עם השכלה גבוה ,נשוי + 3 ילדים אשר אחרי 10 שנות נישוים עבר תקופה קשה של התפרדות מאישתו וגם פוטר מעבודתו(הוא רצה לקבל תפקיד ניהולי ולא נתנו לו,ומהנדס קאקא לא רוצה להיות עוד כדבריו).הוא מעשים כל העולם(אישתו,הורים,אחיו ).נזכר שלפני שלושים שנה כאשר מבוגר נתן לו סתירה אני במקום להרביץ או לפנות למשטרה בקשתי בהאיש לבקש סליחה מבן שלי.עזרנו לו להשכיר דירה נפרדת .הוא מובטל ,כמה פעמים בשבוע הוא לוקח הילדים אצלו,מתבודד ועונה לטלפונים רק כשהוא רוצה.שאלות:
    1) זאת מחלה או לא?.
    2) האם הפגישה היא מתועדת בתיק הרפואי ותקשה עליו
    למצא עבודה ?
    3) כיצד ניתן לשכנע להגיע לאיבחון?
    מבקש תשובה

  6. מאת ירדן לוינסקי:

    @יצחק, גם אם זו לא מחלה, וגם אם זו מחלה – ברור שיש כאן בעיה משמעותית, ויש צורך בהתערבות כלשהי. אם אתה לא פונה לקופת חולים לטיפול אז כמובן שזה לא יתועד בתיק הרפואי בקופת החולים.
    בנוגע לשכנוע, כדאי לקרוא את הרשימה מהתחלה….

  7. מאת מחיקו:

    שלום דוקטור אצלי המצב קצת מסובך מישהו מהמשפחה שלי התאבד לפני שנה ואחותו לקוחת את זה מאוד קשה היא בת40 לא נושאה ובלי ילדים,היא רצתה המון זמן ללכת לטיפול אבל אין לה אפשרת כספית והיא גם לא רוצה שיבוא לה,היא מאוד חשובה לי אבל לצערי אני לא יכלה להביא לה משום שאני תלמידת תיכון ואני לא עובדת איך אפשר לעזור לה?

  8. מאת כרמלה:

    אנשים חיים רק פעם אחת וצריך לאפשר להם את הזכות לחיות לפי אורח החיים אותו הם רוצים ולבחור את הצרות איתם הם רוצים להתמודד. כולם סובלים מדבר כזה או אחר אבל הבן אדם הוא שצריך לבחור איזה כאב הוא מוכן לכאוב ואיזה כאב קשה לו להכיל.

    לדוגמא פסיכיאטר שלא יודע ללכת על חבל דק ויראה מישהו הולך על חבל דק ולא נופל יחשוב שמדובר בפסיכי שמסכן את עצמו ועומד ליפול בזמן שמדובר באדם בחר להתמודד עם הפחד והחרדה ללכת על חבל דק הפסיכיאטר רואה רק דבר אחד עקום לפי ההשקפה הצרה שלו.

    ואם אנשים יתלוננו שהאדם הולך על חבל דק ומסכן את עצמו?

    זכותו להסתכן! חיים רק פעם אחת! ולכל אחד הזכות לבחור את החוויות שלו ואת רמת הסיכון.

    זה שהפסיכיאטר הוא המפגר שלא יודע ללכת על חבל דק הוא זה שמלא בחרדות! וכמוהו גם הסביבה של פסיכים שרק מהחרדות מההתערבות שלהם אפשר לאבד את הריכוז וליפול.

    אנשים לא מבינים עם מה אחרים מתמודדים ומזלזלים

    יש פסיכים שהם גאונים! שאולי הפסיכיאטר אבחן אותם כי יש לו רגשי נחיתות

  9. מאת אמא:

    הבן שלי בן 13במהלךויכוח מאוד חריף איתו הוא איים להתאבד לא טיפס ולא עשה כלום לאחר שנרגעו הרוחות הוא אמר שהוא סתם אמר את זה רק כדי להפחיד וכי אין לו שום כוונה לעשות משהו והוא נשבע כמה פעמים.אני מרגישה שאני חייבת להסיר את הספק מה עושים…? בבקשה עזרתך
    אמא מודאגת

  10. מאת אור:

    שלום אמא שלי הלכה לפסיכיאטר וקיבלה כדורים והיא מסרבת לקחת אותם ועושה הרבה בעיות (המון בעיות!) איך אפשר לשכנע אותה שזה לטובתה?

  11. מאת ירדן לוינסקי:

    @אמא, הולכים בשלב ראשון לפסיכולוג להתייעצות.

    @אור, כדאי בשלב ראשון לשאול את הפסיכיאטר שפגש אותה מה לעשות.

  12. מאת הודיה:

    אמא שלי לא מוכנה לשמוע על זה שהיא צריכה עזרה נפשית. מה אפשר לעשות?

  13. מאת דן:

    שלום,
    אחותי במצב נפשי לא טוב. יש לה מעין תקופות שהיא מרגישה מבואסת.
    כל פעם אני והמשפחה תומכים בה עד שהיא יוצאת מזה, אך היא סובלת מהפרעות שינה (לא מצליחה להירדם עד השעות המוקדמות של הבוקר), לעיתים היא אומרת דברים לא ממש הגיוניים כמו שאנשים מסויימים מתכננים קונספירציות כנגדה. כשהיא בתקופות בלבול אני שם לב שאישוניה רחבים, שמבטיה לפעמים ריקים ושהיא לא סומכת על אף אחד, גם עלי ועל בני המשפחה.

    אני לא מבין בתחום אך משוכנע שהיא זקוקה לטיפול כל שהוא. האם לדעתך יש צורך הפסיכיאטר או שפסיכולוג מספיק? מה לדעתך היא זקוקה?

    עד כה היא הלכה לשני פסיכולוגים שונים, אך הפסיקה לאחר הפגישה הראשונה. אני מנסה לעודד אותה ללכת לנסות עוד פעם.

    תודה מראש

  14. מאת ירדן לוינסקי:

    @דן, אחותך צריכה פסיכיאטר. על פי תאורך לפחות…..

  15. מאת בילי:

    אני בדיכאון כבר שנה וחצי, פיטרו אותי מהעבודה טובה אחרי כי לא הצלחתי לתפקד אז הרופא משפחה נתן לי חופשת מחלה. ניתקתי קשר הסביבה ולא יוצא מהמיטה.
    בהתחלה גררו אותי לפגישות יעוץ אצל פסיכיאטר, אבל לא הייתי מסוגל לתקשר, ניסיתי כמה סוגים של כדורים ולא עזרו בכלל ועשו לי תופעות לוואי קשות שבגללם אני לא מוכן לשמוע שוב על כדורים.
    כל הזמן הקרובים אלי שולחים לי הודעות על טיפול אבל אני מסרב כי אני לא מצליח להזיז את עצמי מהמיטה, שלא נאמר מהבית. גם ככה אין שום דבר שיכול לעזור לי, עובדה שכל מה שניסיתי לא עזר.
    אני לא רוצה לחיות יותר…

  16. מאת אמא דואגת:

    שלום
    הבן שלי בן 25 ונשוי. לאחרונה גיליתי שיש לו בעיה ממש חמורה.
    הוא מתחיל עם כל מיני בנות ברחוב ומבקש מהן להיות עבד שלהן מבקש ללקק להן את הרגליים ומבקש שישפילו אותו. הוא כותב הודעות לבנות בפייסבוק ומבקש את אותם דברים. כבר איימו עליו שיפנו למשטרה אבל הוא לא מצליח להפסיק טוען שזה חזק ממנו. לאיזה טיפול עלי להפנות אותו? ממתינה לתשובה בדחיפות. תודה

  17. מאת רעות:

    שלןם, אני נמצאת במצוקה ואשמח לתגובה מקצועית ממכם, אמא שלי ככל כנירא סובלת מאחת מבעיות נפשיות והיא לא מוכנה לראות את זה או להודות בזה או לטפל בזה, ככל שהשנים עוברות המצב רק מחמיר .. המצב לא רק פוגע בה עצמה אלה פוגע בכל בני המשפחה , יש ריבים קשים וסיטואציות נוראיות שמקשות לחיות באותו הבית איתה , סימפטומים שאני רואה : חזרה על שאלות באותו דקה מספר פעמים גם אם עונים לה, אובססיה להכריח אנשים לאכול , חיטוט בדברים שאנו זורקים לפח, היגיינה נמוכה , כעס על דברים לא הגיוניים וחסרי משמעות, שינה ירודה , אי הנאה , מקללת או אומרת דברים ולאחר כן מכחישה שאמרה אותם, ועוד..
    מה טני יכולה לעשות בכדי לשכנע אותה לטפל? כל ניסיון הדיבורים למיניהם לא צלחו .. אשמח לעזרה

  18. מאת גרשון:

    שלום יש לי אח מסרב ללכת להמשך טיפול אצל הפסיכאטר, לא מעוניין לדבר על מה שעובר עליו, ממציא כאבים בגוף, ןאינו מעוניין לראות אף גורם מקצועי, מה עושים?

  19. מאת ירדן לוינסקי:

    @אמא דואגת, את צריכה בראש ובראשונה להפנותו לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש. פסיכיאטר או פסיכולוגי. משם כבר ינחו אותך הלאה.

    @רעות וגרשון, לצערי יש מצבים שבהם אדם לא מוכן לבוא לטיפול, גם אם כולם סובלים. הפתרון במקרה זה היא לא לתת לו משהו שהוא רוצה. הרי אתם אנשים מבוגרים ואינכם חייבים לסבול את ההתנהגויות הללו.

  20. מאת ירדן אופיר:

    אני חושבת שכמו שאנשים מעדיפים להסתדר לבד, ואוהבים להיות בריאים ובשליטה מוחלטת, אנשים גם יודעים לבד אם הם צריכים טיפול. בייחוד אנשים אינטיליגנטים, כאלה שמודעים לעצמם. אף בן-משפחה לא יכול להליט שמישהו מבן המשפחה צריך טיפול מכיוון שהוא איננו מוסמך. ישנן הרבה דרכים אחרות לעזור, מלבד לכפות טיפול נפשי על מישהו. למשל, לפנק, להראות איכפתיות, לתת תשומת-לב, להיות קשוב לצרכי האחר. כל אלה ימנעו מרב האנשים לדעתי את הצורך ב"טיפול נפשי". אנשים חשים שהם צריכים לקבל טיפול אם יש להם בעיה מסוימת, כמו הפרעות למיניהם או מחלת נפש. אף בן-אדם בריא לא ירצה "להכניס ראש למיטה חולה" וללכת לטיפול אצל פסיכיאטרים עם כדורים אם אין לו בעיה מוגדרת. הייתי מוכנה ללכת לפסיכולוג, אבל כשאבא שלי הכריח אותי ללכת לפסיכיאטרים וליטול כדורים זה לא נגמר טוב :\

  21. מאת עומר:

    אני שומע את התגובה על פסיכיאטר מחוזי והמום אני הלכתי לפסיכיאטר כזה ורצות לי בראש מחשבות כאלה לא נעימות

  22. מאת עומרי:

    שלום
    יש לי אח בן 30 שאובחן בעבר כדו קוטבי לאחר שני אישפוזים בכפייה בשלוותא ובנוסף מוכר גם למשטרה לאחר שעבר מספר מעצרים שאחד מהם בא מאיתנו בעקבות תקיפה קשה. בנוסף לכל זה הוא משתמש בסמים וצורך אלכוהול על בסיס יומיומי. בשנה האחרונה הוא היה ״בסדר״ רוב הזמן שכב במיטה וקיבל כל מה שרצה. כעת ההתמכרות חזרה ואנחנו שוהים איתו בבית בלי יכולת התמודדות נתונים לצעקות שלו ולאיומים על חיינו. המשטרה לא עזרה לנו בעבר וכנראה שגם לא תעזור היום ונראה כי הפתרון היחיד הוא אשפוז ממושך בכפייה. הוא מאשים אותנו בכל מה שקורה ואנחנו מפחדים להוציא מילה מהפה וככה החיים שלנו נראים. מה ניתן לעשות איתו? מי יכול לעזור?

  23. מאת ירדן לוינסקי:

    @עומרי, פנו לרופא המשפחה, שיעשה ביקור בית ויבקש הוראת בדיקה.

  24. מאת לורה:

    שלום
    האם קיימת אופציה לאשפוז(לצערי)בכפיה ללא מעורבות משטרתית

  25. מאת ירדן לוינסקי:

    @לורה, אם אתם מצליחים להביא אותו לבית חולים, לא תהיהמעורבות משטרתית. המשפטרה מעורבת רק אם יש התנגדות של המטופל להוראות הפסיכיאטר המחוזי. כל עוד אין, גם לא תתערב המשטרה

  26. מאת נלי:

    חיה עם אדם שככל הנראה סובל מהפרעת אישיות כלשהיא. ברמה חמורה. יש לנו ילד בן 10 . הוא מתכחש ומתנגד לכך שהוא צריך טיפול . יש לו התפרצויות זעם קשות מאודדדדדדד. על דברים קטנים וחסרי משמעות . הוא יכול פתאום להרים גם יד. או לשבור ולנפץ דברים . הוא מקלל וצורח לא משנה איפה נמצא בבית במסעדה או ברחוב . הוא ממש נהיה מפחיד ברגעי ההתקף העיניים בורקות לו . ואחרי שעתיים כאילו כלום לא קרה . וכשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא מכחיש שזה בכלל קרה . כשהוא בהתקף הוא גם תמיד לוקח את הטלפון שלי ושל הילד אליו אולי כדי שלא נקליט או נצלם … לא יודעת . מה עושים ? איך משכנעים אותו ללכת לטיפול או יעוץ ? אני חסרת אונים . איך בכלל אומרים לו שיש לו בעיה . כשאני אומרת שאנחנו עוזבים את הבית הוא שוב נכנס להתקף .

  27. מאת יוני:

    שלום אני בן 26 ההורים שלי סובלים מבעיות כל אחד בדרכו שלו נתחיל עם אימי שאצלה זה יותר חמור היא כבר היית בעבר מאובחן אצל פסיכיאטר שנתן לה כדורים (רספידל) היא היית סבבה עם זה אך כבר קרוב ל-3 שנים שהיא לא מוכנה לקחת את הכדורים בכל תוקף זה גורם לה להתפרציויות חוסר היגיינה היא גם מדברת לעצמה כל הזמן כולל מילמולים פעם בשבועיים בכי חרדתי פעם בשבועיים התקף של זעם צעקות עד כדי שבירת דברים וצרחות היסטריות אני באמת לא יודע איך להתמודד עם זה, כי זה אמא שלי ואני לא רוצה שהיא תתאשפז אבל גם מצד אחד היא חייב לטפל בעצמה והיא ככל הניראה לא מודעת למה שקורה איתה, היא בת 49 . לגבי אבא שלי הוא בן 59 בפנסיה הוא עושה פעולות חוזורות כמו הליכה זה יכול להגיע לעשרות דקות של פעולות כאלה כולל מילים חוזרות גם כשהוא מתפלל הוא חוזר על אותם דברים לאומת אימי הוא מודע לכך ומתביש בזה אך לא יכול להפסיק

  28. מאת טלי:

    שלום רב, אמא שלי בת 68 אלמנה. גרה לבד. סובלת כבר הרבה מאוד שנים מאגרנות כפייתית. לפני כמה חודשים ואחרי שנים של מאבק הצלחנו להוציא אותה מהבית כדי לפנות לה את הבית מהזבל. הבית שלה היה במצב חמור מאוד. דירת 4 חדרים שהייתה מלאת בגדים וזבל ועציצים מהרצפה עד התקרה. כך בכל החדרים. לא התקלחה ימים על גבי ימים. לא היה מים וחשמל בדירה. רבה עם כל השכנים ואיתנו הילדים שלה. לא הסכימה שניכנס לדירה כמעט 10 שנים.
    עכשיו היא בדירה שכורה. דירה קטנה של חדר וחצי כדי שנוכל לפנות את הדירה ושפץ ולנקות. גם בדירה השכורה היא מתחילה לאגור בגדים וזבל. אנחנו לא יודעים מה לעשות.
    הצלחנו לקחת אותה לפני כמה חודשים לפסיכיטאר שקבע שהיא לא בריאה בנפשה אבל הוסבר לנו שהחוק לא מאפשר לעשות כלום מאחר והיא לא מהווה סכנה לעצמה או לציבור ולכן אם היא לא מוכן לטפל בעצמה אז אין מה לעשות.

    אנחנו לא יודעים מה לעשות. היא צורחת על כולם. רבה עם השכנים. מכניסה זבל הביתה ולא מנקה את הבית. ניסיתי להביא מנקה דרך הרווחה בעיר מגוריה אבל היא לא מוכנה להכניס אף אחד הביתה.

    אשמח לסיוע

  29. מאת רוויטל:

    שלום דוקטור.
    בני בן 22. הוא עשה פסיכומטרי ואחריו החליט שהוא בעצם לא רוצה ללמוד מדעי המחשב ולא שום דבר בשלב זה עד שימצא מה שמעניין אותו. הוא לא רוצה לעבוד וגם הפסיק לבלות עם חבריו מהתיכון ואומר שהוא מאושר במצב הקיים. הוא אדם סגור ואף פעם לא היה בליין גדול. הוא נכנס להתקלח לעיתים רחוקות , בדר"כ פעם בשבוע וכבר פעמיים קרה שהתקלח לאחר שבועיים וזאת בטענה שזה לוקח לו הרבה זמן והוא נכנס לדיכאון במקלחת. הוא שוטף ידייים לעיתים דחופות וכל היום.הוא מסרב לקבל טיפול של פסיכולוג או פסיכיאטרי והוא עקשן בנושא זה. מה עלי לעשות. הוא מחונן ומוכשר וחבל שיהיה תקוע בחיים.

  30. מאת דואגת:

    שלום
    אח שלי התגרש לפני כשנה וקצת.
    לפני שהתגרש הוא החליט לחזור בתשובה ונכנס לזה חזק כנראה זו אחת הסיבות שגרמה לבעיה במערכת יחסים שלו.
    בתקופה הגירושין הוא מכר את החברה שהיתה לו והתחיל לעבוד בעבודה אחרת לקצת זמן ואז ישב בבית ללא עבודה ,בהתחלה הכל היה בסדר יחסית לא הרגשנו שינוי של ממש בהתנהגות שלו אך לאט לאט התחיל להאשים אותנו ולהתרחק ,חשבנו שזה טבעי בגלל המשבר ונתנו לו זמן ,אך לאחר כמה חודשים הוא עשה תאונה למזלנו לא נפגע רק הרכב ירד מהכביש היתה כנראה תאונה קשה.כשנסענו לבית חולים לקחת אותו הוא כעס על אבא והחליט ללכת לראות חבר(אף קפץ מהרכב בפתאומיות בדרך חזרה הביתה) ואז חבר שלו גילה לנו מה עובר לאח שלי בראש ואז התמונה נהיתה ברורה לנו יותר שהוא באמת צריך טיפול.. הוא אומר שהוא מאמין שיש לכל אחד תפקיד בחיים ושעשה תאונה במכוון בגלל ששמע קול שאומר לו להתנגש ושהוא לא סומך על המשפחה ועל אבא שלי בעיקר וכל מיני דברים שאפילו חבר שלו כשספר לנו אמר שלא מאמין שזה הוא ושצריך טיפול דחוף.
    הצענו לאח שלי טיפול אך סירב,נתנו לזמן לעשות את שלו אך תמיד ניסנו לשכנע אותו להתקדם ולהמשיך הלאה ושזה בסדר לפנות לפסיכולוג אך ללא תוצאה.
    בתקופה האחרונה המצב התחיל לחמיר, פעם הזכיר שאנשים רודפים אחריו ושהוא התגלמות של מישהו מתקופה העותמאנית/תוריכיה כל מיני דברים שלא הצלחנו להבין וגם שהוא מאמין במספרים אפילו לאחרונה נשאר הרבה זמן ברחוב ליד הבית מסתכל על הרכבים שעוברים ומתעניין במס' ודגם שלהם הוא מזניח את ההגניה שלו ונשאר באותם בגדים.
    לפעמים חושד אם באמת אבא ואמא הם גם שלו. ושואל אותי הרבה פעמים אם אני אחותו או מישהי אחרת כשמדבר איתי.ולפעמים שואל אם יש עוד אנשים בבית שכביכול אני רואה אותם,אפילו אמר לי פעם שהוא מאמין שכשיבואו לקחת אותו (לא הזכיר מי) אני זאת שאצליח להציל אותו.
    אך יותר מהכל התחיל להיות מסוכן לאחר שסבלנו את כל הצעקות והאשמות,מתחילים להיות התפרציות, כבר התפרץ פעם ולא התלוננו למשטרה כי פחדנו על העתיד שלו.
    אך בפעמים האחרונות הוא נהיה אף אלים יותר כלפי אבא בעיקר.
    נותן לאבא מכות בצורה אגרסיבית ושובר דברים בבית ומעיר את ההורים כשישנים בשביל לצעוק עליהם ולהאשים אותם בדברים פתאום באמצע הלילה.
    אבא שלי לא רוצה להתלונן מפחד שיפתחו לו תיק,הוא מנסה לשכנע אותו לקבל טיפול וכולנו מנסים להבהיר לו שאנחנו סובלים ושזה קשה הוא צריך לקחת טיפול בשביל להמשיך הלאה אך זה לא עוזר.
    כל מי שהתייעצנו אנשים שעובדים כפסיכולגים אמרו שצריך להפנות אותו לפסיכיאטר דחוף וסיכוי גדול לסיכוזרפניה, אבל השאלה איך לעשות זאת אם יש אפשרות שזה ישאר כטיפול פרטי בלי לפתוח לו תיק רפואי שיפגע לו בעתיד?? ואם זה בכפייה איך לעשות זאת ומה ההשלכות של זה??

    בבקשה לעזור בהקדם כי המצב מאוד חריג.

  31. מאת ירדן לוינסקי:

    @דואגת, עם כל הרצון הטוב אם את רוצה יעוץ מסודר כדאי שתפני בצורה מסודרת לאיש מקצוע. מרוב שאת חוששת שלא ידעו על המצב, כל המשפחה סובלת והוא לא מקבל טיפול. אז מה זה עוזר? פנו בהקדם ליעוץ מסודר.

  32. מאת גיורא:

    אנחנו זוג גמלאים, עם בן 33 מאומץ, אינו מתפקד, מסתגר בחדר, מאיים בהתאבדות ברגע שמאירים לו שהגיע הזמן להתחיל בטיפול/ לצאת לעבודה. היו תקופות שעבד.
    אינו מציית, לא רוצה להיות במסגרת. אחת ממכתבי הרופא הפסיכיאטר מצ"ב:
    לסיכום מדובר בגבר צעיר אשר סובל מ ADHD והפרעות התנהגות, יתכן הפרעות אישיות, לא מסוגל להסתדר במסגרות רגילות. יש מקום להמשך מעקב כדי לקבוע אבחנה סופית.
    כמובן שאריאל אינו מוכן ללכת למעקב, לכן אנחנו לא יודעים מה לעשות??

  33. מאת סיוון:

    הייתי רוצה לעזור לאחותי שאינה גרה בארץ (אוסטרליה)
    בשנתיים האחרונות חלה החמרה במצבה הנפשי שכנראה שנים רבות היה מעורער.
    יש בעבר טראומטת ילדות ויש משברים אישיים משמעותים ב8 שנים האחרונות.
    סימפטומים מתבטאים בעיוותי חשיבה, אגרנות והגיינה נמוכה, חוסר טיפול עצמי בתחלואות גופניות, מאוד מגושמת ויש הרבה פציעות לאחרונה, בעיות שינה שקיימות כבר לפחות עשור בהם היא לא נרדמת ועוסקת בכל מיני דברים עד הבוקר ואז מותשת כל היום, יש הפרעת קשב וקשיים בויסות הריכוז מצד אחד, זיכרון נעול על העבר וראיה לא מציאותית להווה ולעתיד. הפרעות אכילה שבאות הולכות, אובססיביות לגבי דברים מסויימים והתעלמות מדברים אחרים באופן שמבטא ראיה לא ראלית. חרדה והתרחקות מאנשים, עיבוד חוזר ונשנה של חוויות שליליות מהעבר (דברים שולים לכעורה שחלו מול אנשים אחרים מהילדות ואילך – קבוצת שווים / משפחה וכו').
    היא מתעצבנת מאוד מהר, כעס גורר או צעקות או העלמות/ ניתוק מגע.
    בעבר אחרי משבר שהיווה מעין טריגר התחננו שתלך לטיפול… סיפרה שהלכה ואמרו שהיא בסדר ושלא צריכה טיפול. לא מסכימה לקחת טיפול תרופתי בכל מיני טוענות שסה לא יעבוד או שזה מסוכן בריאותית (יש הרבה תחלואות פיזיות קיימות וכאלה שטוענת שקיימות שלא ברורות)
    בביקור שעשה בביתה הבית מטונף ומלא ג'אנק היא נראת כאילו אינה מתפקדת.
    לתחושתי מטראומטת הילדות בעיות פסיכולוגיות לא מטופלות נערמו כקוביות לגו ונראה שיש חוסר איזון כימי מוחי שמשחק תפקיד. חייבים לעזור לה. כיצד ניתן לקבל כלים – למי נוכל לפנות?

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.