דרמטילומניה: מה זה ואיך מטפלים? | פסיכיאטר ברשת

דרמטילומניה (גירוד עור כפייתי)

בין ההתנהגויות האנושיות יש מגוון תופעות כפייתיות כאשר הידועה שביניהן היא טריכוטילומניה. אבל לטריכוטילומניה יש בת דודה שפחות מוכרת בציבור אבל היא מציקה לא פחות שנקראת דרמטילומניה ואפילו אנשים מתחום הפסיכיאטריה לא תמיד מכירים את התופעה.

מהי דרמטילומניה (גרד עור כפייתי)?

דרמטילומניה שייכת לקבוצת בעיות שנקראת 'הפרעת שליטה בדחפים', אשר מופיעות כשאדם רוצה לעשות משהו שאינו טוב עבורו ומתקשה לשלוט בדחף זה. דרמטילומניה מתבטאת בגרד כרוני של איזורים ספציפיים בגוף אד כדי פציעה עצמית משמעותי. אנשים עם דרמטילומניה (גירוד עור כפייתי) יכולים לגרד דברים ספציפיים בגוף כמו נמשים או נקודות חן, לגרד צלקות ישנות יותר, לגרד פצעים או פצעי בגרות או אפילו לגרד איזורים שבהם נדמה להם שיש משהו לגרד בהם. גירוד העור יכול להיות באמצעות הציפורניים אבל גם תלישת עור או באמצעות השיניים ואפילו באמצעים מלאכותיים כמו מספריים ועוד. כתוצאה, הדרמטילומניה יכולה לגרום לפציעה, דימום, זיהומים או צלקות בלתי הפיכות על העור. פעמים רבות הגירוד בדרמטילומניה אינה גורמת בהכרח לכאב, ולהפך – היא לפעמים מלווה בתחושת ריגוש ומתח לפני התלישה עצמה ותחושה של הקלה אחריה. פעמים רבות האנשים שסובלים מדרמטילומניה מגרדים באיזורים מוסתרים כמו באיזור הקרקפת, או מתחת לבגדים, אך בעצם כל איזור בגוף יכול להיות מטרה לגרד, ואנשים יכולים לסבול מפצעים באיזורים נראים כמו הפנים או הידיים.

אפיזודה של דרמטילומניה יכולה להיות תגובה של הגוף למצוקה, מתח  או דכאון. הבעיה העיקרית וסיבת הפניה לטיפול לרוב היא פציעה עצמית שפוגעת ממש בעור, הופעה של קרחות באיזורים שונים, או לדוגמא פציעת עור הקרקפת עד לדימום או דמומים בפנים. אנשים לרוב פונים בראשונה לרופאי עור אשר מנסים לטפל בעור הפגוע אך לא מטפלים בגרד עצמו. לפעמים האדם עצמו לא חש בבעיה והוא מגיע לטיפול כי מעירים לו על התנהגותו.

עוד פרטים על דרמטילומניה

לדרמטילומניה יש מן המשותף עם הפרעות כפייתיות אחרות כמו הפרעה אובססיבית קומפולסיבית וטריכוטילומניה. היא לפעמים מופיעה אצל אנשים שיש להם בעיות גופניות שונות אבל יש ממצאים שמראים קומורבידיות גבוהה ואחוזים גבוהים מהסובלים מ OCD יכולים לסבול גם מדרמטילומניה. למרות שאין אבחנה ספציפית לדרמטילומניה בספר האבחנות הפסיכיאטרי, יש חוקרים הסבורים שהגיע הזמן להגדיר את ההפרעה הזו באופן נפרד.

יש מגוון השערות בנוגע לגורמים להופעת דרמטילומניה.

  • מספר גישות בפסיכולוגיה תולות בתופעת גרד העור כפיצוי מסויים על אובדן (ממשי או מדומיין) של אנשים או אובייקטים חשובים לאדם. תאוריה אחרת קושרת את הגירוד הכפייתי כביטוי סמלי של דחפים תוקפניים ומיניים.
  • תאוריה נוירופסיכולוגית: מכיוון שהמנגנון הביולוגי של דרמטילומניה לא ברור קשה להסביר את המנגנון שגורם להפרעה. ההשערה שמדובר בבעיה נוירופסיכיאטרית מתחזקת כיוון שטיפול תרופתי שמשפיע על רמת נוירוטרנסמיטורים שונים שניתן על ידי פסיכיאטר מוביל במקרים רבים לשיפור והקלה בסימפטומים.
  • גורמים חברתיים והתנהגותיים: התיאוריות ההתנהגותיות מסבירות את הגרד כהתנהגות שמסייעת בהפחתת מתח בתגובה למצבי לחץ. ישנם אף מחקרים שמראים שאצל אנשים שסובלים מטראומה, פוסט-טראומה או שחוו בעבר טראומה ישנם תסמינים של דרמטילומניה. כלומר יש בגרד העור הכפייתי אלמנט נלמד.

הטיפול בגרד עור כפייתי (דרמטילומניה)

דרמטילומניה יכולה לגרום למצוקה, לפגיעה קשה בהופעה החיצונית וגם לפגיעה תפקודית . דרמטילומניה כמעט ואינה נעלמת ללא טיפול. עם הנסיון התברר שטיפול משולב של טיפול פסיכיאטרי תרופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית הוא היעיל ביותר. מתוך השיטות הללו, נראה ששיטה שנקראת היפוך הרגלים (Habit reversal Training) המבוססת על התפיסה שהגרד הוא אלמנט שהפך להרגל שמופיע בתגובה לטריגרים ועל כן ניתן לשנות הרגל זה על ידי זיהוי הטריגרים והפניית הדחף למקום אחר או מענה לו. גם שיטות המשלבות מיינדפולנס עם CBT כמו  MCBT יכולות להיות רלוונטיות בטיפול. בנוסף יש להתייחס להפרעות נלוות אם קיימות כמו חרדה, דיכאון, שימוש בחומרים ממכרים וכדומה, וחייבים לשקול טיפול פסיכותרפי בגישה דינמית אם התמונה מורכבת יותר.

דרכים נוספות לטיפול בטריכוטילומניה כוללות גם ביופידבק ללימוד שליטה בדחפים ובתחושות הגוף והיפנוזה אשר יכולה לסייע לגרום לאדם תחושת התנגדות לדחף לתלוש את השיער.

לפעמים האדם עצמו לא חש בבעיה והוא מגיע לטיפול כי מעירים לו על התנהגותו.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

מחשבות של אחרים

גיא: היי "ס", נטלתי את הכדורים במשך כשלוש וחצי שנים. התחלתי את תהליך "הגמילה" שבוע לפני פסח ובמשך...

טל מלכינסון: קושי להרדם..נשימה ללא עומק יכולה להרדם רק עם לוריבן

אבי: שלום אני רציתי לדעת איך אני יכול להעביר את האובססיה מהשיער לתנוך אני סובל כבר כמה שנים מתלישת שיער וכל חברי...

לירון: יש לי בעיה שאני מתמודדת איתה מאז שהייתי בערך בת 5.. אני פשוט מקלפת את את העור שמסביב לציפורניים שלי (ולפעמים...

ס: היי אני נמנעת מבנזודיאזפינים. לוקחת 0.25 קלונקס רק אם כלו כל הקיצין. עכשיו אני מרגישה רע אחרי שלקחתי שמינית גרם...

טל: מאז שאני ילדה (היום בת 20) אני מקלפת את העור מתחת לציפורניים ויוצרת פצעים ודימום.. מה אני יכולה לעשות? 🙁

מזי: היי התחלתי לפני חודש טיפול בלוסטראל של 50 מג ואז העלו ל 100 והיה בסדר מבחינת תופעות לוואי.נגמרה לי החבילה והעלו...

miri: היי, אני בת 19 וחצי, מאז שאני זוכרת את עצמי עוד מהגילאים הקטנים ביסודי – תלשתי שיערות מהגבות אח"כ...

תגובות

50 תגובות לרשימה ”דרמטילומניה (גירוד עור כפייתי)“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת אוריה:

    ואוו. סוף סוף יש שם למה שאני סובלת ממנו כבר יותר מעשרים שנה…

  2. מאת מירי:

    יש אצלי במשפחה בעיה של טריכוטילומניה. ניסינו טיפול אצל פסיכולוג C B T
    אבל התוצאות היו מועטות אנו מחפשים עזרה ולא יודעים מה יכול לעזור. גם ניסינו קונצרטה וזה לא עוזר. הבחורה היא סטודנטית לומדת באוניברסיטה ומקסימה. היא עשתה קרחת כדי לצמצם את התלישה אבל ממשיכה לתלוש כאשר השיער גדל קצת. נשמח לקבל עצה טובה.

  3. מאת אייל:

    האם כסיסת ציפורניים היא סוג של דרמטילומניה ?

  4. מאת ירדן לוינסקי:

    @מירי, כדאי להגיע לאיש מקצוע שמכיר את כל האפשרויות הטיפוליות כדי להעריך איזה טיפול מתאים. קונצרטה זה טיפול להפרעות קשב, לא לטריכוטילומניה. יש מגוון אפשרויות טיפול אבל צריך להתאים את הטיפול למטופלת

    @אייל, סוג של.

  5. מאת אדם:

    תודה שהנגשת מידע כה חשוב בנוגע להבנה שלנו את עצמנו, מידע שלפיכך קיימים גם אנשי מקצוע שלא מכירים אותו. ההנגשה הזו נותנת פתח לכ"כ הרבה דברים עבור אנשים שלא היו מכירים אותו בלעדיך. חזק ואמץ.

  6. מאת ט':

    אני כל כך שמחה שראיתי את הכתבה הזאת, אני סובלת מגירוד כפייתי ופציעה בעור כבר הרבה זמן, כל יום זה סבל, כל יום זאת התמודדות מחדש אני כל יום נלחמת בעצמי..ההרגשה שאני גורמת לעצמי נזק וכיעור אבל אני לא מצליחה להפסיק מורידה לי את הערך העצמי עוד יותר, אני מרגישה כל כך לבד בתוך ההפרעה הזאת, אף אחד לא יודע או מבין מה אני מרגישה מפנים..אני לא מצליחה להפסיק, כל כך קשה לי עם זה.

  7. מאת אני:

    אשמח לדעת למי אפשר לפנות לטיפול, האם לפסיכולוג או לפסיכיאטר ואם יש מומחים ספציפיים שמטפלים בתחום הגירוד הכפייתי. אני זקוקה לעזרה והכוונה מקצועית כי נמאס לי לחיות עם זה ואני רוצה להפטר מההרגל הלא נעים אבל אין לי מושג למי לפנות. רציתי לדעת אולי יש טיפול של רפואה אלטרנטיבית לזה כי אני לא מוכנה לקחת תרופות פסיכיאטריות במידה וזה הטיפול שיידרש. תודה

  8. מאת ה:

    ל-ט',
    אני יודעת בדיוק מה את מרגישה

  9. מאת ירדן לוינסקי:

    @אני, כדאי לפנות לאיש מקצוע (אפילו פסיכיאטר) כדי שיכוון אותך לטיפול המתאים ביותר. לא בהכרח טיפול תרופתי הוא המתאים לכל אדם. אבל אם לא תפני לאף אחד, פשוט תסבלי. את יכולה לדוגמא לפנות אלינו למכון, יש לנו מטפלים עם נסיון בתחום

  10. מאת ג:

    אין לי כוח יותר. נמאס לי מההפרעה הארורה הזאת. היא הורסת אותי ואת הגוף שלי. אני עייפה מההתמודדות הזאת. כואב לי שאני רואה מה אני עושה לעצמי קשה לי להשתלט על זה. זה שולט בי. לפעמים אני לא מבינה איך זה בכלל נכנס לי לחיים. אני מנסה להסתיר את השיער עם מטפחות ובנדנות. אני מתוסכלת ומיואשת. אני רוצה להיות נורמלית שוב

  11. מאת מ':

    אני סובלת מההפרעה של גירוד הקרקפת עצמה כבר 5 שנים. אני פוצעת את עצמי עד כדי דימום וקרחות. כיום אני לוקחת ציפרלקס (כדור נגד חרדה ודיכאון) במינון של 10 מ"ג ליום (כדור אחד) זה לא גורם לי להפסיק את הגירוד וכבר יש לי תופעות לוואי של עייפות. האם כדאי לעלות את המינון של הכדור?

  12. מאת ירדן לוינסקי:

    @מ, כדאי לך לשבת עם הרופא שלך ולחשוב על האפשרויות הטיפוליות.

  13. מאת א:

    אני לועסת את העור של הלחיים שלי מביפנים עד שאני פוצעת את עצמי עד דם, זה גורם לריח לא נעים מפה כאבי ראש ולסת.
    האם זה נחשב גם לסוג של אותה ההפרעה?

  14. מאת ירדן לוינסקי:

    @א, כן גם לעיסת עור לחיים זו חלק מהתופעה הזו. כדאי לפנות בהקדם לקבלת עזרה.

  15. מאת טל:

    היי,
    האם גם קילוף (לא כסיסה) של הציפורניים גם קשור לזה? איך ניתן לפתור את הבעיה?

  16. מאת גל:

    היי, האמת ששנים אני סובל מהבעיה, לא בצורה חמורה מאוד, אך לעתים לא רחוקות אני איני מצליח להימנע מגירוד פצעים\פיצוץ פצעונים\ וכו'. והדבר בהחלט מפריע לי.

    האופציה של ללכת לטיפול כרגע אינה אפשרית מכיוון שאני סטודנט בחו"ל.
    האם יש משהו בתחום ה"טיפול העצמי" שמסוגל לעזור להתגבר או לפחות להפחית את הבעיה?

    תודה רבה מראש!

  17. מאת אילן:

    שלום,
    יש לי בעיה שאיני יודע איך היא מוגדרת:
    אני מגרד בקרקפת כ-40 שנה (מגיל 11). עקב הגירודים בגלל שאולי נותרו לי כמה קשקשים בראש מהם אני חייב להפטר, גרמתי לעצמי פצעים עד כדי הוצאת דם מהם, דבר שגרם להתקרחות משמעותית בראש.
    כיום אני עדיין ממשיך לגרד גם ללא סיבה נראית לעין והדבר מתבטא במיוחד כאשר אני במצבי לחץ ומתח, שאז אני גורם לעצמי לפצעים חדשים וכואבים.
    אני רוצה להפסיק מלגרד, אבל זה חזק ממני ואין לי אפשרות איך לחדול מזה.
    דבר נוסף – אני בודק המון פעמים שהדלת נעולה ושמא, שכחתי לנעול אותה.
    ייתכן שאני נמצא במצבי לחץ וחרדה. יצויין כי אני גם חסר בטחון בד"כ וקשה לי לבטא עצמי בדיבור – אני זקוק לפתרון שישפר את חיי.
    אני רוצה לדעת מהם הסימפטומים מהם אני סובל.
    תודה על מתן תגובתכם המהירה בהקדם

  18. מאת לי:

    סתם בדקתי אם יש לי הפרעה והגעתי לפה, חשבתי שאני היחידה שיש לה את זה והופתעתי לגלות שלא
    אני מגרדת מגיל 5 כמעט כל מקום אפשרי בגוף שלי, היום אני בת 31 וקצת ויש לי צלקות נוראיות ברגליים, אני בתקופת רגיעה עד שיגיעו היתושים ותהיה לי שוב סיבה לגרד, לפעמים אני סתם מחפשת איפה אני יכולה לגרד כדי להירגע
    וזה לפעמים נורא מעצבן, שכל מה שאני רוצה זה רק להיות נורמלית

  19. מאת ירדן לוינסקי:

    @אילן, אתה מתאר גם דפוסים של דרמטילומניה וגם של התנהגות כפייתית. אני מציע לך לפנות לאיש מקצוע לפגישה מסודרת, כיוון שאפשר לסייע לך. חבל להמשיך לסבול כל כך הרבה שנים.

  20. מאת פינץ':

    אני בת 64, מאז שעברתי כריתת בלוטת התריס בגלל סרטן ממוקד לפני כ-8 חדשים, התחילו להופיע פצעונים בקרקפת וגם בכל הגוף. זה מגרד ואני מגרדת.
    אני לוקחת euthyrox קבוע וגם flutine נגד דכאון.
    חוץ מזה מקבלת תרופות:
    controloc לחומציות בכיבע, cardiloc ללחץ דם, ezetrol נגד שומנים בדם.
    מלפני כחדשיים הוסיפו לגירודים telfast נגד אלרגיה שלא ממש עוזר.
    האם יש קשר לסרטן או לכריתה?
    יש לך רעיון ממה יכול ליהיות הגרד ומה יכול לעזור לי?

  21. מאת ירדן לוינסקי:

    @פינץ', הגרד יכול להיות מהתרופות שאת מקבלת ומתרופות שקיבלת, וכן משינוייפ בבלוטת התריס. כדאי להתייעץ עם הרופאים שמטפלים בך.

  22. מאת לא יאומן:

    לי יש את בעיית הגרד בעור מאז שאני זוכרת את עצמי. מאז ומתמיד היו לי תמיד פצעים באזור הגפיים- ידיים ורגליים ואני תמיד גירדתי ומגרדת אותם עד דם. העור שלי מלא בסימנים מכל הפצעים שחלקם החלימו וחלקם עדיין לא. אני תמיד מרגישה משהו בגוף שמגרד, בלי סיבה הנראית לעין. לפעמים זה מגיע למצבים שאני מגרדת את העור עד שאני פוצעת את עצמי. זה כבר בלתי נסבל!!!!
    הייתי בשוק לגלות שיש לזה שם ברפואה, אף רופא אף פעם לא ידע ממה אני סובלת.

  23. מאת נמאס לי:

    מגיל 12 בערך פוצצתי את הפצע הראשון שהיה לי מעל השפה. מאז ועד היום
    (בת 26) אני מקפידה לשבת בין שעה עד שלוש די להוציא מכל נקבוב ונקבוב
    כל דבר שנראה לעין. הביטחון העצמי שלי היה בריצפה בצעירותי.
    הייתי מתכסה בבגדים ארוכים גם בקיץ. אני מאוד אוהבת ללכת לים אך לצערי
    תמיד הייתי מתכסה בבדים תוך כדי שאני רואה בנות הולכות בגאווה. אני יפה
    ויש לי גוף יפה. באמת. אך רק בימים שאני עוצרת את עצמי בזמן לפני שכל גופי
    ופניי מתמלאות בגלדים גדולים. יש ימים שאני הולכת ברחוב ומקבלת מחמאות
    ויש ימים שאנשים שואלים אותי אם כיבו על סיגריות או שמציעים לי עוד איזה
    תכשיר שעזר להם לפצעים כשהיו ילדים…"ניסת ריאקוטן??" כן, ניסתי…איזו הפתעה
    זה לא עבד…כיום אני סטודנטית בתחום החינוך…מטופלת בשיטת cbt שעזרה לי מאוד
    להפרעת הocd ממנה סבלתי שנים ולא האמנתי שאצליח. אני לא מצליחה להפסיד
    לפצוע את עצמי. נמאס לי להתכסות באיפור ושכבות בגדים. החלום שלי להסתכל במראה בלי להתעמק ולהכנס ל"עמוק"…מאז שהתחלתי שימוש ברטלין כדי להצליח
    בלימודיי הדחפים גוברים… בבקשה אשמח לעצות או אפילו לדבר עם משהו או משהי שמבינים על מה אני מדברת ואולי נצליח לדחוף אחת את השניה לעצור את הסבל היומיומי הזה.
    תודה

  24. מאת רו:

    טוב לדעת שיש שם לדבר הזה. אני סובל מההפרעה מגיל צעיר ובתקופה אחרונה זה בעיקר בא לידי ביטוי בקילוף ציפורניים עד כדי הסרת הציפורן כולה (!). דיי מדאיג אותי.

    תודה

  25. מאת אור:

    הרבה זמן אני סובלת מתופעה של גירודים באיזור הכתפיים והזרועות. במיוחד כשמדברים איתי על נושאים רגישים זה ישר מתבטא. אמא שלי כל הזמן אומרת לי להפסיק והתשובה הראשונית שלי זה "אני לא יכולה זה מגרד לי. אני רואה פה בתגובות וגם לפי הכתבה שזה מתבטא בתסמינים הרבה יותר חמורים משלי. האם יש לי את זה?

  26. מאת ס:

    היי, סוף סוף- יש שם למה שאני עוברת.
    אפשר בבקשה הדרכה? לאן לפנות? לרופא המשפחה?
    איך מתחילים לטפל בזה?

    כל טוב,

  27. מאת רון:

    משהו שמאוד עוזר לי!
    שלום לכולם. אני שמח להיות פה ולראות שאני לא היחיד שמגרד עד זוב דם לפעמים אצלי זה בפירינאום אבל מה שחשוב לי ליידע אתכם זה שאחרי 20 שנה בסבל הזה אני מתרגל השנה מדיטציית מיינדפולנס וזה פשוט נס! זה לא שזה נעלם אבל זה הרבה יותר נרגע והרבה יותר בשליטה ובכלל גם המחשבות הטורדניות הרבה יותר רגועות. זה דורש תרגול והתמדה אבל יש פירות ורואים תוצאות. ממליץ בחום. ותודה לד"ר לוינסקי על הסיוע פה. זה עזר לי שיש לזה שם ושחוקרים את הדבר הזה ושיש מה לעשות תודה

  28. מאת בת 15:

    היי נמאס לי , ובכללי לכולם פה… טוב לדעת שאני לא היחידה .
    כבר יותר משנה ההפרעה הזאת משתלטת על החיים שלי. זה התחיל מפצעים שהיו לי ברגליים. בסך הכל נקודות מהורדת שיערות. חשבתי רק על זה . כל הזמן. הייתי יכולה לשבת שעתיים או יותר ביום ולחטט בפצעים, ואז נוצרו לי רק יותר ויותר בגלל הזיהומים . לא יכולתי ללכת עם קצר . התביישתי נורא נורא , זה חרפן אותי. וכשעבר לי מהרגליים, (רק אחרי שעשיתי לייזר) עברתי לפנים. לא חסתי על אף פצעון. שוב ושוב. ובושה בושה בושה כי אחר כך מפצעונים כמעט בלתי נראים ניהיו לי צלקות וגלדים על חצי פרצוף . אני מתגברת על זה לפעמים קצת, בתקופות שאני נפגשת הרבה עם אנשים אז אני לא יכולה להרשות לעצמי. אבל כל פעם שאני לבד, אפילו ליום אחד, בבית, משתעממת טיפה, זה ישר קורה. שוב ושוב ושוב . אם יש פה מישהו שרוצה לדבר איתי על זה , בבקשה. זה יעזור לי מאוד.

  29. מאת גדי:

    אני בן 67 ואני עוסק בגירוד האובססיבי הזה, בכל חלקי הגוף,
    כבר כ50 שנים. אני שונא את עצמי על כך שאינני מצליח בשום
    החלטות ש"מעכשיו אני אפסיק את זה." זה חזק ממני בהרבה.
    כשאני ב"סטרס" או מתח התופעה הזאת מתגברת. תמיד חשבתי
    ש"המצאתי את הגלגל" ולכן לא העזתי לדבר על כך עם אף אחד.
    תודה על קרן האור שנדלקה כאן מולי בחשכה.

  30. מאת לי:

    אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם עצמי. לא מפסיקה לפצוע את עצמי בזרועות והרגליים רק מגרדת את הפצעים שאני בעצמי גורמת להם. ועוד נהנית מזה.
    רק מחכה להיות לבד שאוכל לעשות את זה ושאף אחד לא יעיר לי.
    מה יכול לעזור? אני פשוט מרגישה מגעילה ודוחה.

  31. מאת מתילדה:

    סובלת מהבעיה כמעט 30 שנים. יש לי מחסור בברזל ובויטמין B12 בגוף ושמתי לב שכשאני לוקחת את התוספים בצורה סדירה התופעה כמעט נעלמת, לתקופות גם נעלמת לגמרי. גיליתי שה"הפרעה" אצלי היא רק סימפטום. (לא "רק", כי המשמעות של זה הרבה יותר גדולה כשלא מטפלים, מי כמוכם יודע)

  32. מאת אנני:

    טוב לדעת שיש לתופעה הזו שם. מחיפוש קצר הגעתי לכאן והתופעה שלי דומה, אצלי אני מרגישה שכאשר אני צריכה להתרכז אני מגרדת בקרקפת ומנסה למצוא קשקשים, לקלף אותם או להוציא אותם. זה דוחה, וזה קורה למשל כשאני קוראת ספר וצריכה להיות מרוכזת. לאחר כמה דקות של קריאה אני מוצאת את עצמי מגרדת בראש באינטנסיביות, ואני לא מצליחה להפסיק לעשות את זה. בנוסף , אני מגרדת פצעים בפנים ובאזור הירכיים בלי הפסקה. אני נהנית מזה. מישהו חווה תופעה דומה? והאם מדובר בדרמטילומניה כמו שאני משערת?

  33. מאת מיכל:

    קראתי את התגובות, וזה מנחם מאוד לדעת בפעם הראשונה!! שיש לתופעה הזאת שם ותסמינים ועוד אנשים חוץ ממני שסובלים מזה.
    אני במשך כבר 11 שנים מגיל 12 עד היום (בת 23) מפוצצת פצעים בפנים.
    אני "מבזבזת" על זה בין 40 דקות לשעתיים כמעט כל יום! בתקופות שממש נילחמתי עם עצמי הצלחתי להגיע למקסימום יומיים או 3 ימים בלי לעשות את זה. אבל גם בלי להסתכל במראה בכלל, גם לא לראות אם המיכנס יושב עליי טוב.
    אני בחורה עם תווי פנים יפים, אבל עור פנים פצוע, עם בלוטות וגבשושיות ולגמרי לא חלק.
    יש מצב שזה תורשתי כי אחותי הקטנה סובלת מאותה הבעיה.
    אני סובלת מזה מאוד, קודם כל מהזמן שלוקח לי, זה בא על חשבון מטלות בית שוטפות כמו כביסה, כלים, סידור החדר, זה יכול לבוא גם על חשבון הכנת אוכל, או אפילו במצבים חמורים יותר על חשבון אכילה, מקלחת, ואפילו במקום ללכת לשירותים לפיפי.
    בנוסף לכל זה, אני כמובן ניראית נורא, ומתכסה בשכבות של איפור, שרק גורמים לעור לסבול יותר ומקשים על החלמתו.
    אשמח מאוד לקבל עזרה מקצועית בנושא.
    ואני מאושרת לדעת שיש מישהו שמגדיר את הבעיה ומטפל בה.

  34. מאת יודעת הכל:

    חברתי היקרים…….
    כל מי שסובל מגרידת פצעים או עור בגוף תידעו אין פיטרון לזה!!! אני מאז שניפרדתי באהבת חיי הראשונה ……
    שום דבר לא עודד אותי, אם זה החברות שלי, ואם זה המשפחה שלי.
    הדבר היחיד שידעתי זה הריטלין
    ומאז לא הפסקתי לבקר בקרקפת שלי זה הדבר הכי מנחם שהכרתי מאז פרדתי….
    למצוא את הפצעים היבשים זה היה האושר בחיי…
    ולקלף אותם באיטיות ובעדינות ולהרגיש אותם בין הציפורניים זה היה העונג והשיחרור של המתחים בחיי.
    במקרה והייתי מבקרת את הקרקפת בזמני הפרטי ולא היה שום פצע יבש הייתי נכנסת לפניקה.
    הרני פרודה מאהבתי הראשונה כבר 6 שנים אך הגירוד נשאר לשחרור מתחים
    אני יודעת בוודאות שאיני מתגעגעת לאהבה הראשונה שלי…..
    כי הגבר שאני גרה איתו כבר חמש שנים ,שבזכותו דחיתי את אהבתי הראשונה
    עכשיו עושה אותי הכי מאושרת בעולם ואין עוד כמוהו שקמים בבוקר רק כדי לשמח את אהובתם וכדי לעשות אותן מאושרות…

    אבל כל האושר ואהבה לא גורמת לעצבואותי להפסיק לחפש את הפצעים היבשים בגופי

    אני כל כך מאושרת בחלקי

    אבל מה אני יעשה עם מחלתי שלא עוזבת אותי?

  35. מאת עזרה למגיבים ולסובלים!!!!:

    אתם חייבים לקרוא!!
    קודם כל אני אספר לכם שאם אתם מחפשים פתרון קסם,
    זה לא המקום.
    במיוחד לא אם אתם מכורים וממש קשה לכם.
    כי כל דבר זה תהליך ואין פתרון קסם של 'פוף נעלם' לשום דבר.
    אבל זה לא נכון שאי אפשר להפטר מזה ואין מה לעשות,
    לא חייבים לחיות עם האובססיה לפוצץ ולפצוע, אני יןדעת שזה לא חיים.
    קודם כל מה שצריך לעשות זה להבין שאתם עושים את זה בגלל שאתם נהנים מהפעולה הספציפית של הפיצוץ והיא מרגיעה אתכם.
    אתם לא עושים את זה לשום מטרה חיובית ושום תירוץ לא יעזור. אתם גם לא עושים את זה כי אתם שונאים את עצמכם או בהכרח כי אתם כועסים או עצובים, אתם פשוט רגילים לפנות לשם, מתוך ההרגל.
    אתם לא עושים את זה כדי לעזןר לכם, לנקןת את הפנים מחצקונים וכמו "טיפול פנים". אם זה המצב, תוציאו את זה מהמשוואה, זה לא עוזר לכם, זה רק מחמיר את מצב הפנים וזאת לא הדרך כי ההתעסקות גורמת לכם סבל.
    לאחר שהבנתם את הדברים האלו, חשוב שתזכרו עוד משהו:
    וזה טיפ כללי להתמכרויות. אדם שעבר גמילה ושכח שהיה מכור, סופו ליפול שוב. אז נכון זה תמיד נופל עליך בזמן הלא מתאים כשאתה חושב שהכל בסדר? פשוט תזכור שאתה מכור. כשאתה בא לעשות את זה, תזכור: אני מכןר. אני רוצה להפסיק ואני יכול להפסיק. קח צעד אחורה (פיזית) מהמראה. אני באמת רוצה לעשות את זה? לא, אני לא רוצה. זה גורם לי סבל. להתרחק.
    הפתרון האחרון שלי הוא להפסיק לבהות במראה.
    אתה בוהה בחצקונים ו…בסוף זה קורה.
    אז אל, גם אם אתה כן מסתכל במראה לא לבהות בזה. אני חוזרת: לא לבהות בזה. להסתכל על הפנים בכלליות. לא על הפרטים הקטנים.
    לא לעמוד המון מול המראה.
    לשים לב.
    למצוא עיסוקים אחרים.
    לא לשכוח.
    מאוד מקווה שעזרתי לכם, זה מה שיש לי בנתיים וזה עוזר לי! אני עדיין מנסה ותנסו גם אתם!! גם אם בכל זאת קרה, תזכרו שזה לא סוף העולם ותמשיכו הלאה ואני יודעת כמה זה קשה!!!!!
    שולחת חיבוקים

  36. מאת מורינה:

    אני רושמת לכם את זה אחרי שכיסחתי את כל הפצעים שיש לי בפנים , יש לי פצע גדול מאוד בין הגבות , ועוד 15 חצקונים שפוצצתי באיזור המצח והפאות ..שלא לדבר על הרגליים והצלקות שיש לי שם ..
    אני בחורה בת 24, אני אוהבת לשים את היד וולהרגיש את העור שלי חלק , אחרי שכיסחתי את הפצע והרשתי את הגלד ביד, זה ממש דוחה אותי שאני ככה
    הייתה לי את ההפרעה הזאת כל הילדות ובתקופות מבחנים בחטיבה ובתיכון , ועכשיו שאני במכללה זה גם מופיע לי מחדש כל תקופת מבחנים , יש לי עכשיו מבחן מאוד חשוב בתואר וכבר שבועיים שהפנים שלי נראות זוועותיות החבר שלי מעיר לי , וכמובן החברות והמשפחה , הם לא מבינים שקשה להפסיק רוב הפעמיםו אני רק מחכה להיות לבד כדי לעשות את זה … רק שעכשיו גם אם אי בחברת אנשים אני לא מסוגלת לעצור את זה , כביכול יש לי מייק אפ יוקרתי שמסתיר את הכל ,אבל שאני חוזרת הביתה מהלימודים , העבודה אני מורידה את האיפור ומתחילה לשנוא את עצמי על איך שאני נראת . יש אפשרות לטפל בבעיה הזאת בלי כדורים?

  37. מאת מ׳:

    מנחם כל כך לדעת שאני לא לבד!
    אחותי סובלת מטריכוטילומניה כבר המון שנים.. אין לה גבות וריסים!
    ואני מקלפת פצעים בקרקפת כבר כמעט 20 שנה ואף אחד לא נתן לזה שם עד היום. כולם תמיד אומרים לי "מספיק עם זה״! ואני פשוט לא מצליחה.
    עד סוף חיי אסבול מזה??

  38. מאת ס:

    לא מצאתי איזו תגובה כאן שדומה לבעיה שלי, למרות שממה שקראתי כאן , היא די מוגדרת כאן. אני בת 48. בשנתיים/שלוש האחרונות פיתחתי הרגל מגונה של גירוד בציפורניים של האצבועות הסמוכות להן את עור האצבעות וכשיש לשונית של עור אני מושכת את העור עם השיניים ותולשת את העור.רק כשיש לי פצע ממש כטאב אני מפסיקה למספר ימים. יש לי ציפורניים ארוכות משלי.אין לי דחף לכסוס ציפורניים אבל העור מסביב חאצבעות מחריד. אני לא נוהגת לצבוע לעצמי את הציפורניים בלק, אבל שמתי לב כשאני קובעת תור למניקור ומטפחת את הידיים, קצת לא נעים להסביר למניקוריסטית מה זה?..מה יש לי בידיים אבל…אני מפסיקה להתעסק עם העור. לפעמים כואב לי כשמחזיקים לי את היד כי היא פצועה. אני מסתירה לעיתים את כפות הידיים מאנשים.הפציעות לעיתים מכאיבות לי לכתוב בעט.או לנגוע בחומרי ניקוי.לאחרונה שיתפתי את אימי לבעיה שלי שהיא לא שמה לב אליה והיא נחרדה.הציעה לי לשים משחה אנטיביוטית שתמנע זיהום בפצעים והיא גם מגעילה להכניס אותה לפה אבל נמנעתי כי הידיים שלי הרבה בבישולים ומים. חיפשתי כאן לראשונה על התופעה והקריאה כאן נתנה לי קצת פרספקטיבה לתופעה.אולי זה יעזור לי לשלוט בזה.

  39. מאת אנונימי:

    שלום אני בן 16 ואני לא יכול להפסיק לקלף את העור של האצבע שקרוב לציפורן, לפעמים אני אפילו מקלף את העור ברגליים.
    אנשים תמיד אומרים לי להפסיק וגם אני מנסה להפסיק אבל אני פשוט לא יכול להיאבק בזה ולפעמים אני אפילו לא שם לב שאני עושה אתזה.
    כרגע קילפתי לעצמי את העור וממש כואב שם עכשיו ולכן חיפשתי פתרון לבעיה ומצאתי את הדף הזה.
    יש דרך להפסיק את זה בלי ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר?

  40. מאת ש.ג:

    אני בת 14 וחצי ומלפני שנתיים אני לא מפסיקה לגרד כל פצעון הכי קטן שגודל לי , ואף פעם לא היו לי חצ׳קונים אני פשוט מייצרת אותם!!! ואני ילדה יפה רזה והורסת לעצמי את הפרצוף!!! נמאס לי מיזה כבר ! כל פעם האצבעות שלי לא שולטות בעצמן וחייבות לגעת בנקודה קטנה שצומחת… אמא שלי אומרת שזה הורמונים של גיל ההתבגרות/: כל החברות צוחקות על מראה הפרצוף האיום האדום והנורא שלי..

  41. מאת ירדן לוינסקי:

    אני פשוט ממליץ לכם לטפל בבעיה, במקום לכתוב על כך באינטרנט. פנו וקבלו עזרה…

  42. מאת אא:

    שלום לכל אלו שסובלים כמוני..
    פשוט נס למצוא את האתר הזה ולראות כל כך הרבה אנשים באותו סירה
    אני בת 21 וכבר 10 שנים מגרדת מגרדת מגרדת בלי סוף!
    זה גוזל ממני זמן(אפילו הלחוץ ביותר) כגון כשאני צריכה לצאת לעבודה בבוקר!
    אני מגרדת פצעים בקרקפת ואז מוציאה את הקילופים מהשער.
    זה מגעיל אותי זה קשה וגדול ממני ואני רק רוצה להפסיק אם זה-והמחשבות האלו דרך אגב גורמות לתופעה להחמיר.
    …..
    רציתי לומר לכולכם-החזיקו חזק ואל תתייאשו מעצמכם
    אני בתור אשה מאמינה יודעת שלכל דבר יש תכלית בעולם -כל דבר שאנחנו עושים
    ואפילו שזה נראה הכי בלתי הגיוני -גם לדבר הזה יש תכלית למסע שלנו בעולם
    הכל טוב והכל לטובה! יש אלוקים אחד גדול שרוצה שנאמין רק בו ונאמר לו תודה גם בסבל שלנו ולא רק בשמחה!
    ….
    אבל בוודאי שאני ממליצה קודם לעצמי ולכם לעבור טיפול פסיכיאטרי, לא להתייאש!!!
    ולעבור בנוסף טיפולי להרגעה במצבי לחץ, סטרס, חרדות,כפייתיות וטיפול בטראומת שהיו ולדעתי והרגשתי על עצמי זה מה שגורם ללחץ ורצון להתמקד במשהו ולשכוח הכל ולהוציא את המתח שם בגירודים
    החזיקו חזק ותדעו ש"אין כל חדש תחת השמש" ולהכל יש תכלית!
    איתכם!

  43. מאת חזק:

    שלום לכל אלו שסובלים כמוני..
    פשוט נס למצוא את האתר הזה ולראות כל כך הרבה אנשים באותו סירה
    אני בת 21 וכבר 10 שנים מגרדת מגרדת מגרדת בלי סוף!
    זה גוזל ממני זמן(אפילו הלחוץ ביותר) כגון כשאני צריכה לצאת לעבודה בבוקר!
    אני מגרדת פצעים בקרקפת ואז מוציאה את הקילופים מהשער.
    זה מגעיל אותי זה קשה וגדול ממני ואני רק רוצה להפסיק אם זה-והמחשבות האלו דרך אגב גורמות לתופעה להחמיר.
    …..
    רציתי לומר לכולכם-החזיקו חזק ואל תתייאשו מעצמכם
    אני בתור אשה מאמינה יודעת שלכל דבר יש תכלית בעולם -כל דבר שאנחנו עושים
    ואפילו שזה נראה הכי בלתי הגיוני -גם לדבר הזה יש תכלית למסע שלנו בעולם
    הכל טוב והכל לטובה! יש אלוקים אחד גדול שרוצה שנאמין רק בו ונאמר לו תודה גם בסבל שלנו ולא רק בשמחה!
    ….
    אבל בוודאי שאני ממליצה קודם לעצמי ולכם לעבור טיפול פסיכיאטרי, לא להתייאש!!!
    ולעבור בנוסף טיפולי להרגעה במצבי לחץ, סטרס, חרדות,כפייתיות וטיפול בטראומת שהיו ולדעתי והרגשתי על עצמי זה מה שגורם ללחץ ורצון להתמקד במשהו ולשכוח הכל ולהוציא את המתח שם בגירודים
    החזיקו חזק ותדעו ש"אין כל חדש תחת השמש" ולהכל יש תכלית!
    איתכם!

  44. מאת מצולקת:

    לי מופיעים בלי שום סיבה פצעים ו שריטות מוזרות ואותם אני מקלפת
    עד לעזוב דם. הפצעים הופכים לצלקת אחרי חודשים של גירוד וקילוף.. חשוב לי להזכיר שזה לא מתגרד בכלל.. אני מגרדת מתוך צורך לא מוסבר.
    הצלקות בידיים והגב והרגליים מכוערות.. אני נראית כמו אישה מוכה.. זה כל כך מכוער.. כל פעם שמקלפת אני יודעת שאני בדרך לעבוד צלקות אבל זה ממש חזק ממני.

  45. מאת מרי:

    שלום דוקטור
    בני בן 8 ADHD
    בחצי שנה האחרונה התחיל לאכול את העור באצבעות הידיים והרגליים
    הוא עושה זאת במשך כל היום.
    יש לציין שיש לו בעיות התנהגות רציניות.
    למי עליי לפנות בנושא זה?
    תודה רבה
    מרי
    אמא מודאגת

  46. מאת ז'אנה אוריאל:

    שלום רב הילדה שלי אוטוטו בת 3 מגרדת כבר שנה וחצי את הלחיים שלה עד כדי כך שיורד לה דם וכל הלחי מתמלא בדם אני ממש רוצה לעזור לה אבל אני לא יודעת לאן לפנות הייתי אצל רופאי עור וכולם נתנו לי משחות וסירופ אבל כלום לא עזר

  47. מאת מתילדה:

    אנשים יקרים,
    *חשוב*
    אני לא רופאה אבל שמתי לב שאצלי אישית החומרה של הכפייתיות תלויה בתזונה.
    אני טבעונית ואם אני לא לוקחת תוספות ברזל ו-B12 החוסרים בגוף משפיעים גם על צורת המחשבה שלי (שנהיית אובססיבית, זו תופעה ידועה של מחסור בויטמינים מקבוצת B) וגם ההפרעה מחמירה מאוד.
    לא רק לטבעונים יש חוסרים בברזל ו-B12 (ושאר קבוצת ה-B).
    לפני טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי – לכו לעשות בדיקות דם.
    לפעמים גם אוכלי בשר סובלים מחוסרים!
    ברזל לא נספג בגוף למשל אם אוכלים איתו סידן או שותים בצמוד לארוחה תה לדוגמא.
    אי אפשר לדעת בלי לבדוק.
    הבדיקה לא תזיק.
    אמהות לילדים שסובלים מהבעיה – אני מאמינה שבדיקת דם פשוטה ואחריה פניה לדיאטנית – יכולות לעזור בצורה משמעותית.
    בתור אחת שסבלה כל החיים מההפרעה של קילוף פצעים, איכלת הגלדים, התעסקות בלתי פוסקת בכל פגם בעור וכל מה שאפשר לדמיין עם זה – אני באמת רואה שינוי כשאני מקפידה על התזונה.
    גם אם במקרה זה לא יעזור לכם – שווה לבדוק ולנסות לטפל. אנשים לא מבינים שזה יכול להיות קשור. יש הרבה רופאים שלא יודעים על הקשר. אני מניחה שתזונאים/דיאטנים יודעים יותר.
    מאחלת רק בריאות לכולם!

  48. מאת אני:

    היי, אם אפשר לדעת מהיכן המידע על כך?
    למשל- שתופעה של מחסור בויטמינים מקבוצת B משפיע על צורת המחשבה.
    נשמע מעניין

  49. מאת טל:

    מאז שאני ילדה (היום בת 20) אני מקלפת את העור מתחת לציפורניים ויוצרת פצעים ודימום..
    מה אני יכולה לעשות? 🙁

  50. מאת לירון:

    יש לי בעיה שאני מתמודדת איתה מאז שהייתי בערך בת 5.. אני פשוט מקלפת את את העור שמסביב לציפורניים שלי (ולפעמים גם בעקבים של הכפות רגליים) ומקלפת גם את הציפורניים עצמן ושוברת אותן.. אני לא יודעת למה אני עושה את זה וניסיתי להפסיק ואני פשוט לא מצליחה. גם ניסיתי למצוא איך קוראים לזה ולא מצאתי.. יכול להיות שזה דרמטילומניה?? ואם כן איך מטפלים??
    תודה רבה לעונים!

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.