האם מדיה חברתית מסוכנת לרופאים?
ככל שהזמן עובר אפשר לקרוא יותר ויותר על בעיות שנוצרות עבור אנשי מקצוע בתחום הטיפול אשר מקיימים נוכחות אינטרנטית. אני לא מתכוון רק לנוכחות של רופאים פסיכיאטרים או פסיכולוגים באתרים כמו פייסבוק, אלא לפסיכולוגים שמנהלים פורומים באתרים שונים, לתכתובות עם מטופלים באמצעות דואר אלקטרוני או להתייחסות לאיכות הטיפול בבלוגים או באתרי ביקורות. הנוכחות של הרופאים במדיה החברתית מתגברת, אך יחד איתה מתרבים הסיכונים. מה יהיה?
מחקר קטן שפורסם לפני חודשיים ב JAMA מדווח על סקר שנעשה אצל ועדות ביקורת מדינתיות בארה"ב שביצעו ביקורת על פעילות של רופאים ברשת. מתוך 68 אנשים שנשאלו, 48 ענו לשאלון ומתוכם 44 דיווחו על כך שהם מצאו בעיות התנהלות של רופאים במגוון נושאים כמו תקשורת לא ראויה ברשת, שימוש באינטרנט לפעולות אסורות מבחינה מקצועית, ייצוג לא ראוי של הסטטוס המקצועי ברשת ועוד נושאים. האם המסקנה היא שרופאים לא יודעים להתנהל ברשת? מצד אחד נראה שהתשובה חיובית ומהכרותי עם רופאים, רובם באמת לא יודעים איך להתנהל ברשת. מצד שני, באופן יחסי הם פועלים מעט באינטרנט אז הם גם לא עושים הרבה טעויות ועבירות באופן כללי.
רופאים באופן כללי לא יודעים להתמודד עם רשתות חברתיות. חלק גדול מהרופאים מבין באופן כללי את החשיבות של המדיה החברתית למקצוע שלנו, אבל רוב הרופאים גדלו בעולם שבו אין מדיה חברתית וגם אם הם משתמשים ברשתות חברתיות זה בעיקר לתקשורת עם חברים. כל קבוצת אוכלוסיה עם הסטוריה ארוכה מפחדת משינויים, והשינויים שהמדיה החברתית מביאה לעולם הרפואה רק מדגישים את הקושי של המערכות הרפואיות להתמודד עם דברים חדשים. ההנחה (השגויה) של המערכות היא שאם לא נזעזע יותר מדי את המסורת הדברים יסתדרו מעצמם. ההנחה שלי היא שככל שרופאים יכנסו יותר למדיה החברתית הם יעלו על יותר ויותר מוקשים, בעיקר כי לא לימדו אותם איך לזהות מוקשים אלא איך לזהות מחלות.
הרופאים צריכים לבחור להיות ברשת.
כדי להיות ברשת כיום צריך לבחור להיות נוכח ברשת. לאחר מכן צריך להתאמץ להיות ברשת כיוון שזה לא מספיק לפתוח פרופיל בפייסבוק או בלוג מת בוורדפרס. זה לא להיות ברשת. נוכחות ברשת דורשת השקעת אנרגיה וזמן, מחשבה וכתיבה. אלו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים. לרופאים (כקבוצה, לא הפרטים) לא חסר מה לעשות והם יכנסו לרשת כשלא תהיה להם ברירה.
יש פער גדול בין רופאים שהחליטו להיות ברשת ולפעול בה לבין רופאים שהחליטו שלא להיות ברשת בכלל. אבל ביניהם יש הרבה שעדיין לא החליטו. כנראה שאת אלו שהחליטו לכאן ולכאן כבר אי אפשר להזיז. אבל את הקבוצה הגדולה שטרם החליטה אנחנו חייבים ללוות ולא להפחיד. אנחנו צריכים לחנך אותם ולתת להם כלים, לעזור להם להבין מה מותר, מה כדאי ומה אפשרי אבל לא מומלץ. השד כבר יצא מהבקבוק ואי אפשר להחזירו, בין אם בגלל דרישת המטופלים ("רופא שאי אפשר למצוא אותו ברשת יש לו משהו להסתיר") או בגלל שהדור החדש של הרופאים שמגיע כיום נולד לתוך עולם מרושת. העובדה היא שהרופאים יהיו במדיה החברתית.
הדיון בשאלה אם צריך להיות ברשת צריך להסתיים. עכשיו צריך לדון רק בשאלה איך צריך להיות ברשת. הרופאים ילמדו להתמודד עם מדיה חברתית וההכשרה הזו תהפוך להיות חלק מההכשרה המקצועית שלנו. כל הבעיות שיצופו, כל האינטראקציות שיבלבלו יכולת רק להציף בעיות אמיתיות בקשר בין רופאים למטופלים ובין הרופאים עצמם. אולי זה יעזור לנו לתקן את מה שמקולקל ברפואה.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
4 תגובות לרשימה ”האם מדיה חברתית מסוכנת לרופאים?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום ראשון, 13 במאי 2012 בשעה 11:59
הי ירדן , נושא חשוב …..
נראה לי שיש כמה חסמים כללים להמנעות מהרשת וגם כמה ייחודיים לרופאים .
בקרב הרבה אוכלוסיות מקצועות חופשיים עסוקים יש בעיית ניהול זמן שבה אנשים נמנעים מרשתות חברתיות וגם כאלו שהן חברתיות מקצועיות כמו לינקדאין בשל חוסר זמן ואי הבנת התועלת שברשת …לאנשים עסוקים אין מספיק זמן להיות ברשת אומרים לי רופאים שייעצתי להם .
נקודה שנייה היא שברשתות חברתיות יש השטחת היררכיות ועמימות רבה שמאיימת על אנשים בעלי סטטוס מקצועי גבוה . התפיסה שבה אני משוחח עם מטופליי/קהל רחב ואני בגובה העיניים מאיימת על מי שרגילים להיות מוגנים בחסות החלוק/המשרד והתעודה היוקרתית ….ועל כך אומר כי ניתן לשמר יוקרה ואיכות גם ברשתות חברתיות אם לומדים לעשות זאת .
אפקט נוסף צץ לי בשיחה עם אלק רוס מנהל המדיה של שרת החוץ האמריקאית . הוא סיפר לי בפגישה בתל אביב כי השינוי העיקרי שעשתה עבור קלינטון המדיה החברתית הינו הדגש על הקשבה לבוחרים ורצונותיהם . נראה לי שכפי שהאינטרנט גרם למטופלים להיות יותר מודעים וללקט מידע [גם אם מוטעה} כך הרשתות יכולות ללמד מומחים להקשיב ללקוחות/מטופלים ולא רק למקורות מידע מקצועיים . ….כלומר לבצע למידה לא רק ממקורות שהם רגילים בהם אלא גם ממקורות חדשים .
ואחרון חביב , ישנו מחסום תפיסתי משמעותי של חוסר הגנה ושליטה בדימוי מקצועי – סיפורים רבים על מותגים מותקפים {כפי שקרה לאחרונה בתל השומר } יוצרים חשש רב בקרב מטפלים על איבוד שליטה בייצוג שלהם ברשת …..וסכנות לדימוי שלהם .
אז מצטרף לדעתך , הרשת כבר כאן , השאלה היא איך נלמד להשתמש בה חכם ……..תודה לך על פוסט מחכים.
יום ראשון, 13 במאי 2012 בשעה 23:09
לפני שההכשרה החשובה הזאת תיהפך לחלק מההכשרה של הרופאים, מציעה שתינתן הכשרה באיך להתייחס לחולים. לא כל כך באינטרנט כמו מחוצה לה. בשביל לראות את הבעיות האמיתיות והקלקולים הקיימים ממש לא צריך את האינטרנט.
יום חמישי, 20 בספטמבר 2012 בשעה 15:25
למעשה, אם אגיד את זה בצורה בוטה, אין שום סיבה שרופא ישתמש במדיה חברתית אם לא יוצא לו משה מהשהוא.
נוסיף שהרווח צריך לעלות על ההשקעה בזמן ובכסף בלהשתמש בכלים דיגיטלים.
ונוסיף את הפן של שיפור הקשר עם המטופל ובמישרון האימון – שלא הזכרת כלל.
איך מודדים דבר כזה?
קודם כל לגבש מטרות – הגדלת הפרקטיקה הפרטית, הורדת לחץ, חסכון בזמן באינטרקציה עם מטופלים וכו'
מתוך זה, יש לדעתי 6 מודלים של שימוש במדיה חברתית – הם מתוארים כאן –
http://pathcareblog.com/6-ways-to-make-the-most-of-social-networks-for-doctors-and-patients/
בברכה,
דני
יום חמישי, 20 בספטמבר 2012 בשעה 15:28
ירדן שלום
בנוסף לזיהוי יישומ(ים) הולמים – צריך גם שיטה לחשב ROI – החזר על ההשקעה
אני מציע תהליך מסודר לחישוב ROI על שימוש באפליקציות / מדיה חברתית
http://pathcareblog.com/the-8-step-process-for-getting-roi-on-healthcare-apps-for-physicians/
בברכה,
דני
נ.ב – סליחה על טעויות ההקלדה בפוסט הקודם….