הפסיכולוגיה של טוויטר, חלק II | פסיכיאטר ברשת

הפסיכולוגיה של טוויטר, חלק II

סערת הטוויטר ששוטפת את העולם המקוון לא נרגעת ונראה שגם אני צריך להמשיך ולשפוך דלק על האש הזו. שמעתי הבוקר באחת מתוכניות הבוקר ברדיו את המנחים מקריאים טוויטים בסגנון "מה אכלתי לארוחת הבוקר", וצוחקים במבוכה וזלזול. כבר כתבתי על כך בפוסט הקודם, אבל לא צריך להתרגש, הרי ברור שמדובר בטריק פסיכולוגי שמטרתו לעורר מהומה ולהתחיל דיון.

בפוסט הקודם (הפסיכולוגיה של טוויטר, חלק I) כתבתי שטוויטר במיוחד (וגם שאר הרשתות החברתיות) פועל על צרכים של השתייכות וקשרים אנושיים. הממשק של טוויטר מאד פשוט לכאורה (לפחות עבור משתמשי אינטרנט ותיקים), אבל בניגוד לפשטות של הממשק יש כאן רבדים נוספים שהופכים אותו שונה מהמערכות הקהילתיות האחרות שקיימות ברשת.

פסיכולוגיה וחרדה לא נפרדים לעולם.
כמו שאר הרשתות החברתיות, טוויטר עובד גם על רמות גבוהות יותר של צרכים אנושיים מעבר להשתייכות לקהילה. צרכים כמו תחושת ערך עצמי או רצון לקבל הכרה מהסביבה מקבלים חיזוק והרגעה כשאתם משתמשים בטוויטר, על ידי קבלת תגובות לפעולות שאנחנו עושים. שימוש קבוע בטוויטר עושה משהו אחר – הוא עוזר לאנשים 'נורמליים' להרגיש לרגע כמו סלבריטאים. בגרסה הפשטנית ביותר של המנגנון הפסיכולוגי שפועל כאן, טוויטר מאפשר לכל אדם לחוש נערץ. תחשבו לרגע איזו תחושה משכרת יש כשאנשים אחרים באמת מתעניינים בכל פריט מידע זערורי על החיים שלנו, רק שהפעם אנחנו יכולים לדעת על כך באופן כמעט מיידי (RT אומר לכם משהו?). התחושה הזו אפילו מחוזקת במכוון בטרמינולוגיה של האתר: בכל מקום כתוב שיש לנו כך וכך אנשים שעוקבים אחרינו (Followers). אנשים שבאמת רוצים לדעת מה קורה לנו. מה קורה לי. אתם. אלו שגרים בקריית ביאליק.

ורק בינינו, מי לא רוצה לפעמים עדת מעריצים קטנה?

'אני חושב משמע אני קיים' הופך ב 140 תווים ל'אני מצייץ, משמע אני קיים'. והוא ביטוי של התרבות הנרקיסיסטית המודרנית. מדובר בביטוי של חרדות בסיסיות שכל פסיכולוג ופסיכיאטר מכיר, כמו חרדת נטישה וחרדת הכחדות. בפנים כולנו מפחדים שאנחנו לא שווים מספיק. אם 'עוקבים אחרי בטוויטר סימן שאני קיים'. אני חשוב, אני טוב מספיק. אלוהים אדירים, אפילו אוהבים אותי! וזה לא חשוב בכלל שהסיפוק הוא מיידי וזמני. זה גם לא חשוב שכדי לשמר את הסיפוק ולהמשיך להרגיע את החרדה צריך לצייץ שוב ושוב. מה שחשוב זה שאנחנו סוף סוף יכולים להרגיש שאוהבים אותנו.

או במילים אחרות, עדת מעריצים תמיד טובה לתיחזוק האגו. לפחות לחמש הדקות הבאות.

יחסים לא סימטרים
עוד דבר שמבדיל את טוויטר מהרשתות החברתיות היא המאפיינים של היחסים החברתיים. בפייסבוק מדובר ביחסים סימטריים, כך שבכל פעם שאתם מוסיפים "חבר" גם אתם מייד מתווספים לרשימת החברים והעידכונים שלו. כלומר, הדרך היחידה לקיים קשר בפייסבוק היא אם שני הצדדים רוצים אותו. קיימות שתי אפשרויות: או שיש קשר הדדי או שאין קשר בכלל.

טוויטר דומה יותר לקשרים בעולם הלא וירטואלי. המנגנון מאפשר קשרים א-סימטריים, כמו לעקוב אחרי אדם שלא עוקב אחריכם. נניח שמאד חשוב לכם לדעת מה ברק אובמה עושה אבל ברק אובמה לא יכול לעקוב אחרי כל מה שמליון העוקבים אחריו עושים. לנו ברור שלא לכל הקשרים שלנו יש אופי זהה. כי הקשרים עם בני משפחה ועם חברים שונים קשרים עם לקוחות ועניין בדברים שאנשים מרוחקים יותר עושים, כמו אנשים ידועים. נכון שגם בפייסבוק יש אפשרות ל fan pages, אבל רוב האנשים לא משתמשים בפייסבוק בצורה הזו. מדובר בהבדל בפסיכולוגיה הבסיסית שעליה מבוססת הפלטפורמה וכתוצאה להבדל מהותי באינטראקציה שמתרחשת.

אנחנו יצורים מורכבים
אם נחבר את הצרכים שלנו ואת החרדות שלנו, את הצורך שלנו להיות חלק מקהילה, את הרצון שלנו להראות ולהיראות, ואת מערכות היחסים הלא סימטריות שלנו עם הסביבה אז נתחיל להבין את הפופולריות של טוויטר. מעבר לעובדה שטוויטר הוא הבאזז הנוכחי (שכולם נוהרים אליו עד שנעבור לדבר הבא) הוא גם מספק צרכים מצויין. אם אנחנו מבינים את האינטראקציה אפשר להבין למה סלבריטאים נוהרים לפייסבוק. סלבריטאים הרי הם הקצנה של המנגנונים הנרקיסיסטים שלנו. הם מבינים את כל התהליכים האלו מצד אחד בצורה אינטואיטיבית, ומצד שני בצורה מאד מתוכננת. זה הרי המקצוע שלהם. לכן יש לאשטון קוטצ'ר אסטרטגיית טוויטר. לכן יש לכל גוף עיסקי שמכבד את עצמו חשבון טוויטר כדי שנוכל להמשיך לנהל ברשת את היחסים שלנו איתו. יחסים לא סימטריים, אבל עדיין מערכות יחסים.

ככל שהסלבריטאים והגופים העסקיים ינהרו לטוויטר, ככל שההמון יגיע בעקבותיהם, אנחנו נרגיש שהשירות הזה מפסיק להרגיע לנו את החרדות. כי לא כולנו יכולים לנהל תחרות השתנה עם CNN. כי זה לא ירגיש כבר כמו קהילה. לא נרגיש שבאמת קוראים אותנו, ולא נרגיע את חרדת ההכחדות או נספק את הצרכים הנרקיסיסטים שלנו. אנחנו פשוט נמשיך הלאה. למנה הבאה.

בנתיים, מישהו רוצה מנה של ירדן לוינסקי? אני אומר לכם, זה ממכר.

לקבלת דואר אלקטרוני על עדכונים חשובים ומאמרים גדולים יש להרשם לרשימת התפוצה.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

מחשבות של אחרים

שרה: יצאתי עם אדם שהוא adhd..יש לו התפרצויות גם לעג .. אנחנו אוהבים אחד תשני אבל אין סבלנות , חושב תמיד שאני מנסה...

Moran: היי אני לוקחת כבר כשנה לוסטר ואני עכשיו בטיפולי פוריות האם זה יכול להזיק להליך ?

פנינה: לקחתי כ20שנה סרוקסט 20מג עם השפעה מעולה ! ו ואצלכם הפסיק לפעול פניתי לרופא שהתחיל לי עם סרנדה ובני משפחתו חצי...

אלכס: כתבה נכונה לחלוטין! הכי חשוב להיות פתוח מבחינת שיתוף המידע עם המטפל. השקרים הם המנוע של הימשכות המצב הרע.....

עדנה: אני נוטלת מירו 7.5 מ"ג בתוספת לסרוקסט וכל הזמן רדומה. איך אפשר להגיע למעט צלילות מוח? קשה לי לכתוב, לחבר...

ראול: גם למישהו שלחם בצבא ונהרגו לו חברים מול העיינים, והוא נכה בכיסא גלגלים שמשפחתו כבר מתה אחד אחרי השני והוא נותר...

עדן: חייבת התערבות פסיכיאטרית דחופה,זה עלול להגיע למצב של פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק חלילה.. בהצלחה.

חנית ג'אגר: וואו בדיוק מה שקורה לי לאחרונה אני פניתי לפסיכיאטרית שלי אחרי 6 שנים של טיפול בסרוקסט והחלטתי לקחת פרוזק...

תגובות

12 תגובות לרשימה ”הפסיכולוגיה של טוויטר, חלק II“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת לילך:

    ט-ו-ב

  2. מאת ישראל ב.:

    שאפו.

  3. מאת ירדן לוינסקי:

    @ישראל, אפשר תגובות קצת יותר מפורטות? 🙂

  4. מאת ישראל ב.:

    🙂 ירדן, תשמע, החלק הראשון גרם לי לרצות לכתוב תגובה סוציולוגית מנג'סת(כהרגלי), אבל החלטתי להמתין לחלק השני והסתבר שזו היתה החלטה נכונה. החלק השני של הפוסט השלים מבחינתי את התמונה וענה על כל השאלות הפתוחות שלי. זה ללא ספק הניתוח הפסיכולוגי הטוב ביותר שאני מכיר על טוויטר.

    אבל…ויש אבל…

    כל הנושא הזה העלה אצלי מחשבות לגבי סוג של פרויקט/מחקר/פוסט מושקע על התחום/טוויט ממש מתחכם. זה נמצא בשלבים ראשונים מאד של חשיבה ואני אשמח לשתף אותך ולקבל פידבק.

  5. מאת ירדן לוינסקי:

    ישראל, דבר איתי

  6. מאת יגאל חמיש:

    קראתי את שני הפוסטים ובהחלט למדתי עוד היבטים שלא חשבתי עליהם בעניין Twitter, ועדיין (ואולי זה לא דווקא מתחום הפסיכולוגיה, ואולי כן..) אני שואל את עצמי על איזה צורך עונה הסד של 140 תווים בלבד?! האם זה לא שלב נוסף בתרבות הצמצום/ההכללה/השטחיות…?

  7. מאת יוסי:

    לפני קצת יותר מחודש הגבתי לפוסט של גל מור עם טענות דומות לאלו שהשמעת כאן (תגובה ארוכה חתומה בשמי):
    http://www.holesinthenet.co.il/?p=2259

  8. מאת ירדן לוינסקי:

    @ יגאל, כן, בוודאי. ואחר כך או שיבוא ה backlash או שלא…

    @יוסי, קראתי עכשיו וכמו שאומרים, אני מסכים לרוב מה שאמרת, great minds וכו, אבל אני לא כל ביקורתי כלפי התופעה. אני חושב שזה שיקוף של התרבות שלנו, שלא נותנת כבוד למהות אלא לצורה. הנקודה היא שהרבה מהאנשים שגם פועלים בטוויטר מגלים שבסופו של דבר, אם רוצים לעשות משהו מהותי, הוא יהיה מחוץ לטוויטר, והטוויטר הוא כלי להפצה, בדומה מאד לספאם.

  9. מאת Alin Wagner-Lahmy:

    Somewhere, between the 'i just had a cheese sandwich' tweet and the 'I want to belong' need there is a EMTZA DERECH , new way to communicate in a global village.

    I find Twitter to do a myriad of things: I can 'attend' conferences without being there by reading quotes and tweets from people attending; I have a 'community filter' for the gazillion RSS feeds I receive every day when those I follow and trust surface the 'best of the rest'; it allows me to get to know someone in depth, in a way that would have never been possible f2f.

    I also find Twitter as the first social network to legitimately allow the professional to mix with the personal. Something that happens more on Facebook and not yet on Linkedin and the likes. It is OK to tweet about industry related bits as well as the band you just went to see, and to me this is a change in how we relate, breaking that professional/personal on the virtual front.

    About the celebs and Twitter, we saw that happening in MySpace (which to me was a great contribution to Facebook's success) and so we may soon see an improved 'new Twitter' – but micro blogging is here to stay – whatever brand is pasted on it. it saves time, filters content, allows us to better know each other, and yes, becomes mini celebs for 15 tweets of fame :-).

  10. מאת גיא:

    החיבור של שני החלקים משמעותי, כי הוא מתמודד באופן משכנע עם השאלה המעניינת יותר, בעיני: למה טוויטר יפסיק להיות טרנדי ויעיל נפשית.
    עד אז אפשר להינות מהצלחתם של מלכי כיתה חדשים, שחלקם גם ישרוד אחרי הכיבוש (או כשיושלם הכיבוש) של המפורסתמים הרגילים את הבמה זאת.

  11. מאת בשבילי הכוכב זה אני « Jeronimo שרותי תוכן ברשת:

    […] לוינסקי פרסם רשימה חכמה ומעניינת מאוד בשני חלקים (1, 2) , בה הוא מנתח את תופעת טוויטר. לא ארחיב כאן יותר מדי על […]

  12. מאת טווי… טוויט… טוויטר « הבלוג של 3points: ניהול תוכן – שיווק באינטרנט:

    […] טוויטר מתוך הבלוג של הפסיכיאטר ירדן לוינסקי – חלק 1 , חלק 2 על התוכן ההולך ומתקצר. דברו קצר – טור של ליאור קודנר […]

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.