למה הסטטוספירה משנה את כישורי השיחה שלנו | פסיכיאטר ברשת

למה הסטטוספירה משנה את כישורי השיחה שלנו

כל מי שמתעניין באינטרנט יודע שהדבר החם עכשיו הוא שירותים שמאפשרים עדכוני סטטוס. הכוונה היא לאתרים ושירותים שמאפשרים לכם לכתוב במשפט או חצי משפט על דברים שאתם עושים עכשיו, שחשבתם עליהם עכשיו או קישורים לדברים מעניינים. אתרי חדשות רציניים כמו הניו יורק טיימס מפרסמים כתבות על השירותים האלו בתדירות יומית, אופרה ווינפרי ממליצה להשתמש בזה וגם מי שהצליח לא לשמוע חדשות בכלל בחודשיים האחרונים קיבל לינק ממישהו אחר שאמר לו שהוא מוכרח, אבל פשוט מוכרח לפתוח חשבון.

אנחנו עסוקים עכשיו בלפאר ולשבח את הסטטוספירה, בחשיבות של העידכונים המהירים, ביכולת החדשה שלנו לעקוב אחרי מה שקורה בדיוק עכשיו, באופן מיידי בכל מקום בעולם. אנשים מסבירים לי למה זה טוב שאני יכול לדעת את כל הדברים שאנשים אחרים עושים, למה כדאי לי להתעדכן ולהיות מחובר בוריד לדברים החשובים. ומעבר לזה, אנשים מספרים לי עד כמה המדיה החברתית שינתה להם את החיים, פתחה להם הזדמנויות וספקה להם תעסוקה. העובדה שהם מעודכנים בדברים שאנשים אחרים עושים שיפרה להם את היכולת לעבוד וליצור קשרים.

הכל נכון, אבל…

אחת הבעיות שגיליתי עם העדכונים של הסטטוסים היא שזה משפיע על הקשרים שלנו עם אנשים אחרים. מצד אחד אנחנו עסוקים בלעדכן את הסטטוס באופן אובססיבי, לכתוב מה עשינו ומה חשבנו ואנחנו מפתחים ציפיה שהאנשים האחרים יהיו מעודכנים בדברים שקורים לנו בחיים. ברור לנו שהם יודעים מה חשבנו, מה אמרנו ואיפה היינו. הבעיה היא שאם הם לא מעודכנים, אנחנו לא יודעים שהם לא מעודכנים מכיוון שאנחנו חושבים שהם קראו את הטוויטר שלנו, או הסטטוס בפייסבוק. אנחנו לא תמיד טורחים לדבר על זה. הקשר בין אנשים הופך להיות מבוסס על הציפיה שאנשים אחרים יעקבו אחריהם, ולא על האינטראקציה ביניהם.

מצד שני, אם אנחנו מתעדכנים כל הזמן, רואים את התמונות בפליקר, קוראים על המלצות סרטים או על חוויות אחרות – לא נשאר כל כך על מה לדבר כשאנחנו סופסוף נפגשים עם החברים שלנו פנים אל פנים. קשר חברתי לא מורכב רק משיחות על נושאים רציניים ברומו של עולם. שיחה בין מכרים או חברים מורכבת מהפרטים הקטנים של היומיום, אותם פרטים שכבר התעדכנו בהם בעדכוני הסטטוס. נדמה לפעמים שאנחנו שוכחים בהדרגה איך לדבר עם בני אדם אחרים.

כאן יבוא מישהו ויאמר (בצדק) שככה אנחנו נחשפים ליותר דברים מהחיים של האנשים האחרים, ויש לנו (פוטנציאלית) יותר דברים לדבר עליהם. כמובן שזה לא סותר את שתי הבעיות שציינתי, כיוון שגם אם אנחנו נחשפים ליותר דברים, המעדכנים מניחים שאנחנו כבר יודעים על הדברים האלו, כך שאין טעם לדבר על כך שוב.

דור שלם לומד שהמיטב של הרשת הוא שורת הסטטוס, שחברים נמדדים בכמות העדכונים ושאינטראקציה בין אנשים מתמצה בלצפות בעדכוני הסטטוסים של מישהו אחר. עם כל הכבוד, אין עדיין שום אינטראקציה ברשת שיכולה להחליף את האינטראקציה שמתרחשת פנים אל פנים עם אנשים אחרים. כל מעריצי הסטטוספירה יושבים מאחורי המסכים שלהם וחושבים לעצמם שלעדכן את הסטטוס מהווה איזה תחליף אמיתי לקשר. אבל החיים האמיתיים לא מתרחשים מול המסך. הם מתרחשים בבית עם האישה והילדים. הם מתרחשים בעבודה, עם הלקוחות והעובדים האחרים. שם נמצאים החיים.

זהו. עידכנתי.

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה, להרשם לטוויטר שלי, או להכנס לאתר של מרכז רזולוציה.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

מחשבות של אחרים

יוספה: בעלה של אחותי עזב אותה לפני 10 שנים. מאז היו לה שני קשרים משמעותיים שהסתיימו שלא ביוזמתה. היא כל כך עצובה. לא...

טורו: היי, נראה לי שאת חיה בבועה משלך… זה כדי לברוח מהמציאות בה את חיה. קרי, מציאות מדומה…

מאהר: את יכולה לאט לאט אם לוקחת כדור שלם אז לוקחת חצי כדור לשבוע אחר רבע כדור לעוד שבוע וזהו

יפעת: מה זה אומגה גליל?

יפעת: לאיזה כדור החליפו לך?

מנו: מה הייתם עושים הייתה לכם בת זוג וחמה שיש להם בעיות נפש . .. וכרגע יש תינוק בבית בן חודש.. אני ממש מטוסקל מכול זה...

גיא: שמחתי לשמוע על המחלה ואשמח לשמוע על הדברים ועל נוספים ,

עדנה: אהי סובלת מחרדות ולוקחת קלונקס 0.5 מג 3 פעמים ביום. סובלת מנדודי שינה בגלל Ixel. הרופאה שלי המליצה על ולריאן...

תגובות

13 תגובות לרשימה ”למה הסטטוספירה משנה את כישורי השיחה שלנו“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת Niv Calderon:

    היי ירדן,
    אני לא מבין למה אתה משתמש באופן עיקבי בשפה כל כך חד משמעית כמו "כל מעריצי הסטטוספירה יושבים מאחורי המסכים שלהם וחושבים לעצמם שלעדכן את הסטטוס מהווה איזה תחליף אמיתי לקשר". מי אמר לך את זה? כמה אנשים ראיינת ואמרו לך שהם כותבים סטטוסים במקום ללכת להפגש? למה אתה לא מסייג את דבריך? למה אתה כל כך בטוח? למה אין שם מקום למשהו אחר חוץ ממה שאתה אומר?

    יש אנשים שלא חושבים כמוך, יש אנשים שמסכימים איתך בחלק ממה שאתה אומר ובחלקים אחרים לא. יש אנשים שצריכים לחשוב על מה שאמרת ואולי להרהר. אתה מביא המון ביטחון במה שאתה מציג ועם זאת, ככל שאתה בטוח יותר בדבריך, אני פחות בטוח בהבנה שלך.

  2. מאת איילת:

    תודה.
    לאורך רוב הקריאה הייתי באי נוחות. אי נוחות מזה שהאתר שלי נכתב כטורים עצמאיים על דברים שמעניינים אותי ופחות על דברים שקורים לי, מזה שהפרופיל שלי בפייסבוק מתפעל בעיקר משחקים ושוברי שיגרה, מזה שאני לא עוקבת ברסס אחרי דברים אלא נכנסת למה שבא לי כשבא לי, מזה שאני לא ממש מתחברת לטוויטר כי רוב היום אני בעבודה או עם הילדים ומפספסת את כל הדיונים בזמן אמת ובעיקר מזה שרוב החברים שלי – שהם אנשים נורמטיביים ולא מסעודה משדרות נטולת המחשב, לא נמצאים בטוויטר או בפייסבוק.
    אבל אז הגעתי לסוף הפוסט שלך ונוכחתי שלמרות הכל, אני עדיין בסדר.
    אז תודה.

  3. מאת ירדן לוינסקי:

    @ניב, אני מקבל את ההערה שלך לגבי הטוטאליות של הניסוח. המטרה שלי היא להכניס קצת ספקטיות ועוד טיפה ריאליזם בדיון על מה שהטכנולוגיה עושה לנו כבני אדם. לפעמים אני מצליח יותר, ולפעמים אני מצליח פחות…

  4. מאת שרון:

    קשה לי, באמת, להסכים עם רוב מה שאתה אומר כאן. וזה למרות שפעם חשבתי כך גם אני (בעיקר בנוגע לפייסבוק, עד שהצטרפתי גם אני וגיליתי שהשד אינו כה נורא).

    הנחת היסוד שלך, כך נראה לי שאנשים משתמשים בכלים האלה *במקום* לתקשר זה עם זה. ואילו אני בכלל רואה את הכלים האלה כאמצעי *נוסף* לתקשורת – בין אם השימוש שלנו בכלים האלה הוא על מנת לדעת מה קורה עם האנשים שמעניינים אותנו גם כשאין לנו זמן להיפגש לקפה, ובין אם לנהל שיחות שלמות באופן א-סינכרוני, על הנושאים שלא תמיד מוצדק לפעמים להרים אודותיהם טלפון. האנקדוטות הקטנות של החיים. קיטורים על הא ועל דא.

    קשה לי לומר זאת בוודאות סטטיסטית, אולם אצל רוב האנשים עימם אני בקשר באמצעות טוויטר (שאת חלקם "פגשתי" שם לראשונה, או העמקתי מעט יותר את הקשר עימם), מבנה הפעילות בטוויטר הוא במידה רבה כזה של אינטראקציה הדדית ושיחות. ועדיין, "אנשי הקשר" שלי אינם בהכרח "החברים שלי" (ואילו הייתי חושבת כך, היה עצוב מאוד). למרות שייתכן שחלקם ישודרגו לכאלה בהמשך.

    אני בספק מישהו יושב בביתו מול המחשב ובאמת יוצא מנקודת ההנחה שאם עידכנתי בטוויטר, זה תחליף למשהו. אבל בהחלט ייתכן שזה אולי משהו שנדבר עליו אחר כך, וייתכן גם שנשתמש בטוויטר כדי לקבוע שנצא לשתות בירה אחר כך (ואולי גם נזמין את כל מי שצופה בשיחה הזו להצטרף אלינו, ונרכל כל הערב).

    אני משערת שאילו היית משתמש בטוויטר מעט יותר כדי לצורך אינטראקציה עם אנשים אחרים (לא שאני באה חלילה להמעיט בערך שיחותיך עם ריקי), ולא רק כדי להפיץ לינקים מומלצים ולפרסם פוסטים חדשים כאן בבלוג, היית מבין זאת קצת יותר.

  5. מאת טל:

    היי ירדן,ניב איילת ושרון

    ירדן,
    אני חייב לציין שאני ממש מרגיש אחרת, במקרה שלי כישורי השיחה שלי השתפרו בזכות אותן רשתות חברתיות , אם אתה מצליח לדבר ולהכיר חברים חדשים בכמה משפטי שיחה קצרים, לפתוח חולנות הזדמנות ע"י נטוורקינג ואינטרקציה עם אנשים שלא היכרתה בעבר אז הרי זהו שינוי לטובה. כאשר אני פוגש את אותם חברים ,אני יכול לדבר אפילו יותר מיכוון שאני יודע הרבה יותר על מי שהם ומה שהם אוהבים לעשות , אני מרגיש שאני מכיר אותם טוב יותר וקל לי יותר להפתח אליהם מאשר הייתי נפגש איתם בפעם הראשונה.

    אני מסכים ב-100% שהמדיה החברתית שינתה לאנשים את החיים, פתחה להם הזדמנויות וספקה להם תעסוקה, אך שאתה טוען ש-

    "כל מעריצי הסטטוספירה יושבים מאחורי המסכים שלהם וחושבים לעצמם שלעדכן את הסטטוס מהווה איזה תחליף אמיתי לקשר. אבל החיים האמיתיים לא מתרחשים מול המסך. הם מתרחשים בבית עם האישה והילדים. הם מתרחשים בעבודה, עם הלקוחות והעובדים האחרים. שם נמצאים החיים"

    אני חולק על דעתך מכיוון שלחלק מהאנשים זה העבודה או התחביב שלהם שהוא חלק בלתי נפרד מחיי היום יום וכלי מצוין להכיר יותר אנשים וליצור יותר קשרים וחבריות ברשת ובעולם האמיתי.
    אני גם בן-אדם שאוהב לדבר פנים מול פנים אך בזכות המדיה החברתית היתה לי ההזדמנות להכיר את האנשים בעולם האמיתי , להתארח אצל חברים מחו"ל שפגשתי מאותם רשתות וכל זאת בזכות אותם עדכוני הסטטוסים והשיחות ברשת.

  6. מאת ירדן לוינסקי:

    @שרון, אני חושב שיתכן שמדובר בפערים שנובעים מנקודות מבט של אוכלוסיות שונות. הרי אני מנהל כאן דיון עם אנשים שחלק גדול מהעבודה שלהם הוא ניהול אינטראקציה עם אנשים אחרים באמצעים דיגיטלים. לכן אין פלא שזה הופך להיות חלק מהחיים שלהם.

    יתכן בהחלט שאת, טל וניב מבשרים את העתיד לבוא, ומצד שני יתכן בהחלט שהאינטראקציה שאתם מציגים לא משקפת בכלל את מה שחלקים אחרים באוכלוסיה מסוגלים לעשות.

    אם נעשה חלוקה גסה וחסרת משמעות סטטיסטית: אלו שמסבירים לי שאני טועה עוסקים ביומיום שלהם ב"תעשיית האינטרנט". איילת עושה למיטב ידיעתי משהו אחר לגמרי.

    אם אני אסתכל על עצמי לרגע: מרבית היום אין לי בכלל זמן לעקוב אחרי האינטראקציה כפי שאתם מתארים את מה שאני צריך לעשות "כדי שאני אבין באמת". חלק גדול מהזמן אין לי בכלל גישה לטכנולוגיה שמאפשרת את האינטראקציה. לא בגלל שאני לא אדם טכנולוגי, לא בגלל שאני לא אדם שמבין/מתעניין/משתתף בשיחות אלא בגלל שזה פשוט לא אפשרי שזה יהיה חלק מהיום שלי. בחוויה שלי זה דורש מאמץ גבוה למדי כדי להיות "חלק מהשיחה",.

    אז מה זה אומר? לא הרבה, מעבר לצורך שלנו אולי להסתכל על התופעה ולומר שיכול להיות שזה לא העתיד של האנושות, אלא העתיד של "המחוברים".

  7. מאת כרמל:

    אני חושבת שזו הזדמנות נהדרת לקשרי חברות אמיתיים להבחין שהם לא באמת מבוססים על חילופי מידע אלא על חוויה במרחב משותף. זה דווקא נחמד לי שאנחנו יכולים לדלג על העדכונים הקטנים ולעבור ישר לבשר וזה קצת חסר לי עם בחרים שלא נכנסים לפייסבוק שלהם וצריכים עוד את העדכונים האלה לחימום.

  8. מאת אמיר ד.:

    ירדן, אני מזהה דמיון רב ולא מפתיע בכלל לדיונים האקדמאיים בנושא ההשפעה של קהילות מקוונות על חיי החברה של אנשים בימים בהם הדיבור נסוב סביב פורומים וצ'טים. ההיפותזה הפופלארית היתה שמעורבות בחיי חברה באינטרנט יבואו על חשבון חיי חברה מחוץ לאינטרנט כי אנשים יעדיפו לשבת בבית ולצ'וטט במקום לצאת החוצה ולפגוש אנשים. בפועל לא מעט מחקרים הראו שהקהילות השלימו את חיי החברה ואיפשרו לאנשים לתחזק קשרים חברתיים ברמות שונות מחוץ לאינטרנט. מי שמעדיף להעביר את הזמן בבית במקום לצאת החוצה ולפגוש אנשים פנים מול פנים היה עושה את זה עם או בלי האינטרנט ופייסבוק. ההבדל המשמעותי בין הדיון אז והדיון הנוכחי אליו אתה מתייחס הוא לדעתי שקהילות וצ'טים לא נסובו סביב עדכונים אישיים, והעדכונים הללו היו עקיפים כחלק משיח. בהיבט הזה יש פה חידוש שדורש התייחסות.

    כמו בתור הזהב של פורומים וצ'טים, הסטטוספירה משרתת גם קשרים חזקים וחלשים ומאפשרת לעדכן חברים מאוד טובים אך גם מכרים. עוד לא נולד הסטטוס שיחליף את הבירה עם החברים בפאב 🙂

    מהתיאור שלך עולה שההישענות על עדכוני סטטוס שואב את נושאי השיחה כאשר נפגשים פנים מול פנים. האבחנה לדעתי צריכה להיות בין קשרים חזקים וקשרים חלשים וכידוע, אנו זקוקים לשניהם בחיים. העדכונים הם אמצעי "זול" ונח לתחזק קשרים חלשים ולהזכיר לאנשים שאנחנו לא בקשר קרוב איתם שאנחנו חיים ובמקום מסויים זה חוסך שיחת טלפון חודשית, מייל פה ושם. זה משרת את המטרה הזאת בצורה טובה ומשאיר אותנו בראדר שלהם וזה כל מה שאנחנו רוצים מקשר חלש שאולי נרצה לפנות אליו עוד חודשיים כשנחפש עבודה.

    בהקשר של קשרים חזקים, אותם חברים קרובים שאנחנו שומרים איתם על קשר מתמיד ועמוק יחסית, הסטטוס מנסיוני הוא יותר איתותים בין שיחות הטלפון והפגישות שמספקים את תמונת מצב ברגע נתון ולכן אינם מהווים תחליף. אני לא אתקשר לחבר קרוב כל כמה שעות בשביל להגיד לו איפה אני נמצא ומה אני עושה, אך כשאני נפגש איתו כל שבוע-שבועיים יכול מאוד להיות שאני אתייחס לדברים שציינתי בסטטוס. עם חברים טובים שיש לך איתם קשר חזק לא סביר שלא יהיה לך על מה לדבר איתם רק בגלל שהם "כבר קראו הכל" בפייסבוק. זה משאיר אותך בראדר שלהם כשההבדל העיקרי בינם לבין הקשרים החלשים הוא שלמעגל החברים הקרוב הזה באמת איכפת ברמת העיקרון מה קורה איתך בחיים.

  9. מאת אבי:

    יתכן שהקשר פנים-אל-פנים פשוט הופך מיותר.

  10. מאת שרון:

    השאלה היא האם הכלי הזה (כמו כל כלי תקשורת למעשה) בכלל מתאים לכולם. והאם זה כל כך נורא שהוא לא מתאים לכולם.

    אין ספק שטוויטר מתאים הרבה יותר למי שמחוברים כל הזמן (בהנחה שהם משתמשים בו ככלי תקשורת ולא ככלי לעדכונים), וזה בסדר גמור.

    הסברתי לא מזמן לאחותי (שהיא אמנם עו"ס, אבל כזו שבעברה הלא רחוק תיפעלה פורום אינטרנטי לעו"סים) מה זה טוויטר, והיא הנהנה, חשבה לרגע ושאלה "אבל למה שאני בכלל ארצה להשתמש במסנג'ר ציבורי? איזו סיבה יש לי לחלוק את המידע הזה עם כולם?"
    והאמת היא שלא ממש היה לי הסבר מוצלח עבורה, כי קרוב לודאי שהתשובה שלי היתה מתמצה פחות או יותר ב"למה לא?" (לפחות בכל הנוגע למידע היומיומי/מקצועי שמהנה לדון בו בטוויטר).

    אני חושבת שהכל, במידה רבה, מצטמצם בחזרה לתיאוריית ה"שימושים וסיפוקים" (שרודפת כל סטודנט שנה א' לתקשורת) – השאלה היא איך אנחנו משתמשים בכלי ומה אנחנו רוצים לקבל ממנו. ויכול להיות שבכלל אין לנו סיבה או עניין להשתמש בו מלכתחילה.

  11. מאת אמיר ד.:

    שרון, ישנם אנשים שלא אוהבים לדבר בטלפון 🙂 ואני בטוח שמתי שאנשים היו כותבים מכתבים וגלויות היו כאלה שלא עשו זאת מכל מיני סיבות, כמו המאמץ היחסי הכרוך בכתיבה ושליחה והיכולת להתבטא בכתב למשל. גם SMS זה לא בשביל כל אחד וישנם אנשים ששולחים 50 הודעות ביום וכאלה ששולחים הודעה בשבוע.

    קראתי פעם תיאור כיצד כאשר הומצא הטלפון היו נביאי זעם שטענו שהרחובות ומקומות הבילוי יהיו ריקים כי כולם ישארו בבית וידברו בטלפון. בפועל אנשים התקשרו כדי לקבוע איפה להיפגש הרי. הדוגמא הזאת רלוונטית לדעתי בכל דיון על כלי התקשרות וההשפעה שלהם על יחסים בין אנשים.

  12. מאת ירדן לוינסקי:

    אמיר, אני חושב שלא צריך לזלזל בהשפעה של כלי תקשורת חדשים על האינטראקציה. לא רק "מה שהיה הוא מה שיהיה". אין ספק שהזמינות ודפוס האינטראקציה משפיעים על האינטראקציה.

  13. מאת אמיר ד.:

    ירדן, אני לא מזלזל בהשפעה של כלי תקשורת חדשים על האינטראקציה בין אנשים. הנקודה שלי היא שההיסטוריה מלמדת שההשפעה של כלים כאלו היא פחות אפוקליפטית ממה שאנשים לפעמים מתארים. מאוד קל להיתפס לראייה רומנטית של כיכר העיירה בה כולם נפגשו והחליפו חוויות ולראות בכל אמצעי תקשורת מתווך משהו שבא על חשבון קשר פיזי פנים מול פנים. התיאור שלך יוצר את הרושם שהטוויטריזציה של התקשורת בין אנשים באה על חשבון אופציה אחרת כאשר אני מתאר כיצד כמו אמצעי תקשורת אחרים, היא מתקיימת לצד התקשורת הקלאסית מהימים בהם חלקנו מערה עם המשפחה המורחבת.

    אני חושב שהשינוי הגדול ביותר מבחינת אינטרקציה הוא ביכולת להיות בקשר (חזק וחלש) עם כמות אנשים ומקורות מידע באופן שלא התאפשר עם אמצעי תקשורת קודמים שהיו בעיקר one-to-one. קל יותר לתחזק מעגלים חברתיים ולהיות עם יד על הדופק אך התזה שלך היא שהיכולת לעדכן חברים באמצעות סטטוס יונק את נושא השיחה או היכולת לשוחח פנים מול פנים ועם זה אני לא מסכים או שלא ירדתי לסוף דעתך.

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.