אסוציאציות לסופש 8.2.2014 | פסיכיאטר ברשת

אסוציאציות לסופש 8.2.2014

רשימה שניה במדור לא קבוע שיביא את מיטב הטקסטים ופרטי המידע שקשורים ברפואה, בבריאות הנפש ובפסיכיאטריה שמצאתי בתקופה האחרונה ברחבי האינטרנט. אין להם דירוג, לפעמים הם ממש קצרים ולפעמים ארוכים יותר. לפעמים בעברית ולפעמים באנגלית. בכל מקרה, חשבתי שאם אני טורח וקורא אותם, אז כדאי שגם לכם יצא משהו מזה.

אתם מוזמנים לשלוח אלי קישורים מעניינים אם אתם חושבים ששווה שאני אפרסם אותם.

למה שכחו הרופאים להיות בני אדם?

אחד הדברים שכולם מרגישים בנוגע לרופאים זו העובדה שיש להם פחות ופחות זמן למטופלים שלהם. לפני כמה שנים היה לי תור בקופת החולים לרופא עור. הסתכלתי ברשימת המוזמנים מחוץ לחדר וראיתי שהזמן המוקצב לכל מטופל הוא ארבע דקות. כן, 4 דקות. ואחר כך אנחנו מתפלאים שאנחנו מרגישים שהרופאים לא מבינים אותנו. אחת הסיבות (אך לא היחידה) שהרופאים שכחו להיות בני אדם, היא שאין להם כמעט אפשרות אחרת. סיבה אחרת, היא שזה יותר קל.

"ישבתי עם הפנים למטופלים ולא למסך המחשב כדי לראות את ההבעות המשתנות של פניהם, להבחין בשפת הגוף שלהם ובאינטונציות של הדיבור. הרגשתי שאני חוזרת לסוג התקשורת האישית שמשכה אותי ללמוד רפואה מלכתחילה. אחד המטופלים משך אותי הצדה בתום הפגישה ולחש לי באוזן 'תודה, אף פעם לא הרגשתי שהקשיבו לי באופן כזה".

 על החיבה לתרופות של מטפלים בהפרעות קשב וריכוז.

דרך אסי סיקורל הגעתי למאמר מהניו יורק טיימס שסוקר את ההסטוריה של ההתערבות התרופתית בהפרעת קשב. כיום רבים מהרופאים ממליצים באפן אוטומטי על טיפול תרופתי בהפרעת קשב וריכוז. המאמר בוחן איך הגיעו למסקנה הזו, ומסיק שלא הכל תרופות. באופן אישי, אני מעדיף טיפול משולב בהפרעת קשב, כיוון שהתקווה של אנשים שהתרופה תפטור להם את כל הבעיות בחיים בטעות יסודה, וחייב להיות גם שינוי הרגלים והבנה של ההשפעה של ADHD על החיים בכלל. לצערי, מעבר לטיפול המשולב ההתנהגותי, שאר כלים המאד פופולרים היום, לא הצליחו להראות יעילות באמת משמעותית.

להציל את אמנות השיחה.

שרי טירקל היא חוקרת פסיכולוגיה מהמובילות בעולם. הספר הקודם שלה, Alone Together מזקק למסה אחת את התחושה הקולקטיבית של התרבות המודרנית שבה למרות שאנו מוקפים באנשים ובאינטראקציה אנו בודדים מתמיד. עכשיו היא חוקרת נושא נוסף וחשוב לא פחות: יכולות השיחה שלנו. מתברר, שאנו כבני אדם יותר ויותר עסוקים באינטראקציה, אבל פחות ופחות בשיחה. מסתבר שאנו כל הזמן עוסקים במונולוגים. סטטוסים בפייסבוק, תמונות באינסטגרם, מיילים, פוסטים בבלוגים. אלו כולם מונולוגים. נכון שאנשים מגיבים, אבל זו לא שיחה אמיתית, אלא מונולוגים ברצף.

תרופות פסיכואקטיביות – לא מה שחשבתם

סדרה של ארבעה מאמרים (בעברית) של החוקרת דורית שייקירסקי. מאד מעניין לקריאה ומרחיב תודעה, במיוחד למי שעוסק בתחום בריאות הנפש והטיפול התרופתי. באופן כללי, הטענה היא שהתרופות לא עובדות ומזיקות ויש לחזור ולהקדיש משאבים לטיפול הפסיכולוגי ובמיוחד הטיפול הפסיכולוגי הארוך. המאמרים מתבססים על מגוון ספרותי ומאמרים ומצליח לבסס טענה לוגית. לצערי, נדמה לי שבמקום כלשהו המאמרים נופלים לתוך אותה טענה שהיא טוענת נגד הפסיכיאטריה הביולוגית, כלומר שמדובר באידיאולוגיה. להבנתי, יש מרכיבים אידיאולוגים בפסיכיאטריה, כמו גם ברפואה, במדע ומתנועות נגד כמו תנועת האנטי-פסיכיאטריה והבריאתנות. האמת כמובן נמצאת אי שם באמצע: לא התרופות הקיימות ולא פסיכותרפיה (או לצורך זה אימון, ביופידבק, היפנוזה או כל כלי אחר) יכולים להוות פתרון אחד ויחיד למצוקה הנפשית. החוכמה היא לשלב כלים שונים אשר נבדקו מחקרית ויעילים בפרקטיקה כדי לסייע לכמה שיותר אנשים.

כל הקוראים הקבועים פה יודעים שאני ביקורתי לגבי שימוש יתר בתרופות, אבל אני חושש שאנו שופכים את התינוק יחד עם המים. התרופות עוזרות, אם משתמשים בהן בצורה נכונה.

 

 

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

מחשבות של אחרים

שרה: יצאתי עם אדם שהוא adhd..יש לו התפרצויות גם לעג .. אנחנו אוהבים אחד תשני אבל אין סבלנות , חושב תמיד שאני מנסה...

Moran: היי אני לוקחת כבר כשנה לוסטר ואני עכשיו בטיפולי פוריות האם זה יכול להזיק להליך ?

פנינה: לקחתי כ20שנה סרוקסט 20מג עם השפעה מעולה ! ו ואצלכם הפסיק לפעול פניתי לרופא שהתחיל לי עם סרנדה ובני משפחתו חצי...

אלכס: כתבה נכונה לחלוטין! הכי חשוב להיות פתוח מבחינת שיתוף המידע עם המטפל. השקרים הם המנוע של הימשכות המצב הרע.....

עדנה: אני נוטלת מירו 7.5 מ"ג בתוספת לסרוקסט וכל הזמן רדומה. איך אפשר להגיע למעט צלילות מוח? קשה לי לכתוב, לחבר...

ראול: גם למישהו שלחם בצבא ונהרגו לו חברים מול העיינים, והוא נכה בכיסא גלגלים שמשפחתו כבר מתה אחד אחרי השני והוא נותר...

עדן: חייבת התערבות פסיכיאטרית דחופה,זה עלול להגיע למצב של פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק חלילה.. בהצלחה.

חנית ג'אגר: וואו בדיוק מה שקורה לי לאחרונה אני פניתי לפסיכיאטרית שלי אחרי 6 שנים של טיפול בסרוקסט והחלטתי לקחת פרוזק...

תגובות

4 תגובות לרשימה ”אסוציאציות לסופש 8.2.2014“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת נעמה:

    המאמרים של שיקיירסקי חשובים מאוד, במיוחד למי שמטעמי שפה לא היו נגישים לו הפרסומים הרבים בנושא בחו"ל בעקבות הספרים שהיא סוקרת.
    כמובן שהטענה היא הרבה יותר מכך שהפסיכיאטריה היא אידיאולוגיה, אפילו אם מנסים לרדד ולעשות רדוקציה של כל הטענות לשאלה למה פסיכיאטרים ממשיכים לרשום תרופות כשיודעים שהן לא עובדות. לכן המסקנות שלך – "החוכמה היא לשלב כלים שונים אשר נבדקו מחקרית ויעילים בפרקטיקה כדי לסייע לכמה שיותר אנשים" ו"התרופות עוזרות, אם משתמשים בהן בצורה נכונה." – פשוט עומדות בניגוד לממצאים הממוסמכים והמבוססים הרבים מאוד ששיקיירסקי מביאה בסקירתה. הטענות הן בדיוק שלא רק שהן לא עוזרות, אלא שהן מזיקות. וגם ה"מחקרים" שבהם הן נבדקו עומדים בסימן שאלה. כשחברות התרופות מממנות, כותבות, ומסתירות את מה שלא נוח (וזה רק פן אחד, צריך פשוט לקרוא מה שנכתב, נכתב ושוב נכתב על זה). והרופאים משתפים פעולה.

  2. מאת ירדן לוינסקי:

    נעמה, התרופות עובדות, אך לא כמו שפורסם על ידי חברות התרופות/על ידי רופאים/ על ידי התקשורת.

    המסקנות שלי אולי בסתירה למאמרים שמציגה שיקיירסקי, אך לא בסתירה למאמרים אחרים שהיא בחרה שלא להציג. המציאות כפי שאני רואה אותה איננה חד צדדית כפי שכל מני אנשים בוחרים לראות. העובדה שאינני מאמץ את דעתה ואת קירש וחבריו, איננה הופכת אותי או את חברי לרופאים גרועים או לחסידים שוטים.

    התרופות משפיעות, ועוזרות להתמודדות עם סכיזופרניה, עם חרדות, עם דכאון, עם הפרעות קשב. אבל הן לא קסם יש להן תופעות לוואי והן לא מרפאות את ההפרעות. מי שטוען אחרת אינו רציני ואינו מקצועי. פעמים רבות אנו משתמשים בהשפעה של התרופות על מנת להשיג אפקט מסויים, וגם בתופעות הלוואי אנו משתמשים על מנת להשיג אפקטים. לדוגמא SSRI שמרדים יותר יסייע להפרעות שינה.
    ישנם גם מחקרים רבים שמראים שתרופות עוזרות, והיכן הן יכולות לעזור והיכן להזיק. כל אחד משתמש במחקרים לצרכיו, וזה טבעו של העולם (לצערנו).
    בין זה ובין הטענה שהתרופות רק מזיקות, יש מרחק רב. הגרוע מכל, הפסילה האוטומטית של שימוש בתרופות, היא אחד המסייעים לעשרות מליונים לסבול לחינם.
    רופא טוב, ישתמש בתרופות כשיש מקום להשתמש בהן, ויציע גם אלטרנטיבות, ויציג בפני מטופלים את השיקולים בעד ונגד כל אחת מהן.
    גם לאי שימוש בתרופות יש השלכות, ותופעות לוואי. ראוי שדיון רציני יכיר בכך שלכל החלטה יש השלכות, ולא יגלוש לדמגוגיה של הקונספירציה של התרופות בלי לזכור זאת, גם אם חברות התרופות אינטרסנטיות.

    חבל שתמיד הדיונים הללו הופכים בתוך תגובה או שתיים למונולוגים של חרשים.

  3. מאת נעמה:

    ירדן, קשה לי להבין איך לכנות בשמות את מי שחולקים עליך מקדם את הדיון. לכן לא אמשיך בו, ולא כי אין לי מה לומר. (אם הייתי במקצוע היה לי ודאי גם מה לומר על סוג ההתגוננות הזאת. מה קרה, הכיסא מתנדנד? ). מדובר כאן בביקורת מבוססת שחלקה מושמע מפי פסיכיאטרים בעצמם. לא פחות טובים "ממך ומחבריך".
    אבל יותר חשוב, נראה לי שהאופן שבו אתה מתאר איך הרופאים פועלים, ולא רק בתגובה הזאת אלא באופן קונסיסטנטי בבלוג שלך, שונה מאוד מהחוויה של רוב האנשים שמגיעים אליהם. עוד לא פגשתי רופא שמיוזמתו מציע "אלטרנטיבות ומציג שיקולים בעד ונגד כל אחת מהן". אתה צריך להיות מיודע בכל המידע הזה כדי שלפעמים רופא יודה בכך. רוב מי שמגיעים לרופאים אינם במצב הזה. הם צריכים להיות גם אסרטיביים: בדרך כלל הרופא יתווכח איתך ויתן לך את התחושה שאתה אפס שלא מבין כלום.
    אתה כנראה מכיר כמה רופאים כאלה מהיכרות אישית. אבל צר לי לומר לך שהמציאות של רוב הפציינטים רחוקה מאוד מהסרט הזה.

  4. מאת ירדן לוינסקי:

    @נעמה, פספסתי איפה בדיוק קראתי בשמות למי שחולק עלי. (אולי כיניתי בשמות את הרופאים, הדמגוגיה נמצאת בשני הצדדים ולא רק בצד אחד כי זה דיון בנושא כאוב). אני עוסק בו ומעלה אותו לא בגלל שאני מתגונן או מפחד אלא בגלל שזה נושא חשוב וראוי וחובה לאדם שעוסק בבתחום כלשהו לבחון את עצמו כל הזמן מחדש. אינני מרגיש שהכסא שלי מתנדנד ואינני מרגיש צורך להצטדק כי אני מרגיש שאני עושה את עבודתי נאמנה. אם הייתי מפחד לא הייתי דן בנושא שוב ושוב.

    לצערי, אני מכיר היטב את החוויה שאת מתארת במפגשי רופא-מטופל. אני חושב שהיא צריכה להיות שונה אך אני גם אני מכיר רופאים רבים, שהם רגישים, אמפתים ומציעים למטופלים אלטרנטיבות שאינן תרופתיות (לפחות בתחום שלי). העובדה שיש רופאים אחרים, פטרנליסטים ולא גמישים איננה נסתרת מעיני. אני מנסה לקדם אג'נדה מסויימת של העצמת המטופלים שלי על ידי העברת מידע וזו התרומה שלי לשינוי החוויה.

    אני מודה על כך שיש בני (ובנות) פלוגתא שמאתגרים את החשיבה שלי. הייתי גם שמח אם רופאים אחרים היו נענים לאתגרים שמאמרים כאלו (ולדברים שאת כותבת אצלך לדוגמא) מציבים בפניהם. זה רק יכול לשפר את הרפואה.

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.