הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD ) בדרך כלל כוללת גם מחשבות טורדניות (אובססיות) וגם טקסים (קומפולסיות) , אבל היום אני רוצה להתמקד בעיקר במה הופך את המחשבות האלו לטורדניות במיוחד ולשונות ממחשבות של אנשים אחרים. אובססיות כידוע הן מחשבות, דחפים או תמונות שמופיעות ונכנסות למוח בלי שתכננו ובלי שהזמנו אותן. הן מופיעות בצורה תכופה, מציקות ומפריעות לחיים כיוון שהן מקשות על הריכוז. וכשהן מופיעות ומציקות, לאנשים יש מוטיבציה להפטר מהן.


כמה דברים שמאפיינים מחשבות טורדניות:

  • אובססיות פעמים רבות לא קשורות למה שאתם עושים.
    לדוגמא, אתם אוכלים ארוחת צהריים ופתאום צצות לכם מחשבות חודרניות על תאונות דרכים ואיך אפשר למנוע אותן. אתם מנסים להתמקד בעוף שבצלחת ובמקום זאת יש לכם דחף להתקשר לכל בני משפחכם ולוודא שהם לא נמצאים במכונית.
  • אובססיות מפריעות למהלך החשיבה
    הן נכנסות לכם לזרם התודעה ומשתלטות על החשיבה. אתם יושבים בישיבה במשרד ולפתע דחף לקום ולהחטיף סתירה למישהו משתלט לכם על המוח. אתם שואלים את עצמכם מה לא בסדר במוח שלכם ומודאגים שמא באמת תקומו ותיתנו סטירה למישהו בלי לרצות בכך באמת. ואתם מפחדים שמא אתם משתגעים
  • אובססיות מפריעות, מביישות, מכעיסות, מטרידות ומדאיגות את מי שסובל מהן.
    לא מדובר במחשבות שאנחנו רוצים, ברעיונות נפלאים או בזכרונות נעימים. כשמישהי נכנסת לבית הכנסת ולפתע מתחילות מחשבות שהיא תלך לנשק את הגיס שלה, זו לא מחשבה נעימה. כשמופיעה לך בדמיון תמונה שאתה מתנגש במכונית של מישהו תמים באיילון דרום, זו מחשבה מפחידה. במצבים כאלו אתה מתחיל לפקפק בשפיות שלך.
  • אובססיות חוזרות שוב ושוב.
    אתם אולי רוצים להפסיק את המחשבות, אבל אתם לא מצליחים. ככל שאתם מנסים להדחיק את המחשבה ולהפסיק לחשוב אותה, כך נדמה שהיא חוזרת יותר.

אחד הדברים שרוב האנשים לא מודעים לו, ולא שמים לב אליו בכלל, הוא שגם אנשים שלא סובלים מ OCD סובלים מדי פעם ממחשבות טורדניות או תמונות חודרניות בעלות אופי זהה לחלוטין לאלו שסובלים אנשים שיש להם OCD. כלומר, גם אנשים שלא סובלים מ OCD, חושבים לפעמים מחשבות על להתנגש במכוניות של מישהו אחר, או לקום ולתת למישהו סתירה, או ששכחנו לנעול את הבית אחרי שיצאנו בבוקר.

אז מה ההבדל? ההבדל הוא שאנשים עם OCD לוקחים הרבה יותר ברצינות את התוכן של המחשבות שלהם. הם מניחים שעצם העובדה שהם חשבו מחשבה מטרידה אומרת שיש משהו לא בסדר אצלם ויש סיכוי סביר שהם באמת יממשו את התוכן של המחשבות. מבחינתם, עצם קיום המחשבה שווה ערך לפעולה עצמה.

מה זה אומר? שחלק חשוב מהטיפול במחשבות הטורדניות הוא לעזור לאנשים לקבל את המחשבות שלהם בתור מחשבות ולא לייחס להם חשיבות כל כך גבוהה. טיפול שמתמקד רק בטקסים (קומפולסיות) לא יוכל באמת להקל על האדם שסובל מבפרעה אובססיבית קומפולסיביות.

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה, להרשם לטוויטר שלי, או להכנס לאתר של מרכז רזולוציה.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או להרשם לטוויטר שלי.

מה זו האובססיה הזו?

יום שני, 15 ביוני 2009 | 4 תגובות »
רשימה זו שייכת לנושאים CBT, טיפול, כללי, פסיכיאטריה. ומתוייגת תחת הנושאים תגיות: , , , , , , , אפשר להגיע אליה ישירות דרך קישור זה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏.

מחשבות של אחרים

ירדן לוינסקי: צודק, תוקן. ככה זה כשעושים יותר מדי דברים בו זמנית

סתם אחד: לא מתאים לך לכתוב ש"Ambien" הוא בנזודיאזפין…

חיים: אני לוקה במחלה מגיל 18 כ 16 שנה אני מטופל בעזרת כדור שנקרא פרפנאן שמונה מ"ג וכן קלונקס 0.5 פעמים ביום וכן...

יעל א: Like בבקשה לא לשכוח להביא לכאן קישור להרצאות לכשתעלנה לרשת.

ריי: "…כי אתם מוצפים בחרדות לפני בחינה או עסקה חשובה". העניין הוא שאחרי גיל שיש אחריות של פרנסה,...

תגובות

4 תגובות לרשימה ”מה זו האובססיה הזו?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת ד"ר אשר עידן:

    קפקא אמר "הטכנולוגיה הרגה את הערגה והחליפה אותה בבעיית האובססיה"
    לאקאן נותן את הניתוח העמוק ביותר של האובססיה:
    מערכת הסמלים שלנו, לעולם לא תוכל לסמבל את המציאות, תמיד תישאר "חתיכה חסרה". החתיכה החסרה נשארת לא מסומלת, לא מובנת והיא כל הזמן מטרידה. זה האיווי האוניברסלי שייש לכל אחד. אז למה יש כאלה אובסיסיביים (כמוני למשל, אובסיסיבי לקריאת מאמרים קשים במיוחד(-:)) וכאלה שלא? כי מערכת הסמלים החברתית מדחיקה לנו את האיווי וקוברת את החתיכה החסרה. מערכת הסמלים החברתית קוברת את הר הגעש של החתיכה החסרה. יש כאלה שהפקק על הר הגעש לא סותם (פסיכוטים) ויש כאלה שזה סותם עד שאיזו טראומה נפתחת (תאונה, פיגוע וכו') ואז הר הגעש נפרץ והלבה מתחילה לנזול.
    אז מה הקשר בין קפקא והטכנולוגיה, לבין לקאן והסמלים. התשובה היא של מקלוהן: השפה היא ערמת אשפה של טכנולוגיות: בעל פה, כתב, דפוס, אינטרנט

  2. מאת ליאור בירן:

    טעות הגהה: כתבת סתירה וצריך להיות סטירה.
    אבל אלה כבר הצדדים האובססיביים שלי…

  3. מאת האורגניזם:

    ועדיין, זה לא מצליח להסביר למה יש כאלה שאצלם ה"פקק" (אני לא מתה על הדימויים האלה, אבל שיהיה) סותם, ויש כאלה שסותם חלקית, ויש כאלה שבכלל לא. מהיכן נובעים ההבדלים האלה? והאם באמת אפשר לשים את האצבע בדיוק מתי זה נחשב אובססיה ומתי לא? לדעתי זה נמצא על "סקאלה", כמו שאוהבים בשנים האחרונות להסביר. אפשר להתווכח על הגבול שמעבר לו זה נחשב פתולוגי. לא כולם שמים את הגבול באותו המקום. בדרך כלל מקובל להגיד שזה פתולוגי כשזה "מפריע לחיי היומיום" או "לתפקוד תקין", ואת זה אומרים על הרבה מצבים נפשיים שנמצאים על סקאלה, כאלה שמידה מסויימת שלהם קיימת גם באנשים בריאים כביכול. זו הגדרה פונקציונלית יעילה, אבל לא שלמה.

  4. מאת איתמר:

    שלום ד"ר
    איך אתה מסביר את זה שהמטפלים הפסיכולוגים לא מעודכנים בכל סוגי ההפרעה למשל אני עברתי כמה וכמה מטפלים וללא הועיל עד שהגעתי למטפל שאבחן אותי שאני סובל מאוסידי של חשיבה על חשיבה , ויש בי כעס רב על הזמן המבוזבז שהלך לאיבוד בחיפוש שווא אחר מטפל מתאים אז שאלתי למה לא מעדכנים אתכם בכל סוגי ההפרעה?

 

הוספת תגובה





על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.