יש המון תרופות. תעשיית התרופות הישראלית (כמו חברת טבע שהיא החברה המצליחה ביותר שיש לנו) התבססה על פיתוח תחליפים זהים אך זולים לתרופות. אתם מכירים את התופעה: הפסיכיאטר רושם לכם לחרדה לוסטרל והקופה נותנת לכם סרנדה. רשמו לכם לדיכאון ציפרלקס והקופה מביאה לכם קופסת אסטו. התופעה הזו מתרחשת בכל תחומי הרפואה – מפסיכיאטריה ועד קרדיולוגיה, מנוירולוגיה ועד דרמטולוגיה. אבל האם התרופה המקורית, האורגינלית באמת זהה לתרופה התחליפית (גנרית)?
איך עובדת תעשיית התרופות הגנריות?
חברה מפתחת תרופה חדשה, נניח תרופה לדיכאון וחרדה כמו ציפרלקס או תרופה לסכיזופרניה כמו ריספרדל. החברה משקיעה מאות מליוני דולרים בפיתוח התרופה ולאחר שהיא מוכיחה שהתרופה עוזרת לדיכאון או לסכיזופרניה היא מקבלת אישור לשווק את התרופה, וגם פטנט שאוסר לחקות את התרופה במשך מספר שנים. החברה צריכה למכור את התרופה ביוקר כדי להחזיר את ההשקעה שלה במהירות כי הפטנט עומד לפוג. ברגע שתוקף הפטנט פג, יכולות חברות אחרות לשווק מוצר דומה שמבוסס על אותו עקרון של התרופה.
הדוגמא הכי נפוצה לכך היא הפרצטמול – תרופה לכאבי ראש. היום בארץ אפשר לקנות דקסמול, אקמול, פראמול ועוד כמה סוגים. כולם לכאורה זהים לחלוטין. היום יש תחליפים גנרים לרוב התרופות הפסיכיאטריות. פרוזאק וסרוקסט, ציפרמיל ולוסטרל, אפקסור ואחרות – לכולם יש תחליפים שאמורים להיות זהים לחלוטין לתרופה המקורית.
אז למה יש בעיה עם תרופות פסיכיאטריות גנריות?
לא פעם קורה לי ולפסיכיאטרים אחרים שאני מכיר שמגיעים מטופלים שנטלו במשך חודשים רבים תרופה מסויימת נגד דיכאון ומספרים שהם קיבלו פתאום את התחליף כי בקופה אין את התרופה המקורית והם מגיבים אחרת לתרופה. לפעמים התרופה החדשה עובדת פחות טוב מהתרופה הקודמת או שיש תופעות לוואי חדשות, ולפעמים (כן זה אמיתי) התרופה החדשה עובדת יותר טוב – גורמת לפחות עייפות, או פחות משפיעה על התפקוד המיני.
איך זה יכול להיות? הסיבה היא שבעצם – למרות שהחומר הפעיל בשתי התרופות זהה לחלוטין (ואת זה ניתן לבדוק ולהשוות במעבדות), ה FDA, הארגון האמריקאי שאחראי על התרופות דורש שהזמינות של תרופה תחליפית בדם יהיה בין 80% ל 125% מהתרופה המקורית, ובנוסף שהממוצע של הזמינות של התרופה בדם יהיה זהה. המשמעות של זה יכולה להיות שכשפסיכיאטר רושם למישהו ציפרלקס, התרופה מגיעה לשיא הריכוז בתוך חצי שעה ואילו התחליף אסטו מגיע תוך שעה אבל שומר על ריכוז יותר זמן. זו הסיבה שאנשים מגיבים לתרופות זהות אך שונות בצורה שונה.
סיפור על פסיכיאטר אחד.
פסיכיאטר ותיק אחד סיפר לי שכשהוא התחיל לעבוד נתנו לכולם פרוזאק. אחרי כמה שנים הגיעו תחליפי הפרוזק וכל אלו שקיבלו פרוזאק התלוננו שהטיפול התרופתי שנתן הפסיכיאטר פחות עובד. הוא ניסה להלחם בקופות אך נכשל שוב ושוב. בשלב מסויים היה קשה להשיג פרוזאק בארץ והוא נתן פלוטין למטופלים שסבלו מדיכאון או חרדה כטיפול ראשוני במקום הפרוזאק החסר. כשקופות החולים חתמו הסכמים חדשים עם חברות התרופות וחזרו לתת פרוזאק מקורי – התלוננו החולים שהפלוטין עובד יותר טוב מהפרוזאק.
המסקנה שלו היא שפחות חשובה איזו גרסה בדיוק מקבל המטופל, כיוון שהן בערך זהות ויותר חשוב שלא להחליף סוג של טיפול תרופתי באמצע הטיפול. כנראה שההחלפה גורמת להתגברות תופעות הלוואי ולירידה ביעילות.
ומה אני עושה כשבא אלי מטופל ורוצה דווקא סרוקסט ולא פאקסט? כפסיכיאטר אני רושם לו את תרופת המקור (ואני מודיע לו שהוא יאלץ לריב עם הקופה שלו או לקנות באופן פרטי). אם הוא צודק וזו גרסה יעילה יותר לטיפול בדיכאון, אז הוא צודק וקיבל את התרופה המתאימה. ואם הוא טועה אבל רק מאמין שזו התרופה המתאימה ושגנריקה לא תעזור לו, אז הוא צודק – כי גם לאמונה יש מרכיב משמעותי בהצלחת טיפול. אני הרי בסך הכל רוצה שהמטופל יחלים מהדיכאון שלו.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או להרשם לטוויטר שלי.
האם יש עדיפות לתרופות מקור מול תרופות גנריות?
מחשבות אחרונות שלי
תרופות פסיכיאטריות נגד דיכאון וחרדה בזמן הריון
כללים להתנהגות אנשי טיפול במדיה החברתית
מחשבות של אחרים
גדי: ה – SSR הפכו את חייהם של מיליונים ברחבי העולם, שהיו אומללים וחסרי אונים, והחזירואותם לחיים הנורמליים, לרוב...
א': שלום ד”ר וילנסקי, התרשמתי לטובה מהבלוג שלך וכמובן, רציתי להגיב על עניין התרופות מתוך ניסיון אישי. לפני כ-3...
גדי: כיצד באמת ניתן לומר שקיימת הפרדה מלאה ? הרי הגלישה ברשת ובמיוחד במדיה החברתית, קצת מעבירה אותנו מהחיים האמיתיים...
יעל א: כמו שכבר דיברנו פה פעם, זו הליכה על חבל כל כך דק. מצד אחד גם איש מקצוע הוא אדם, מאידך עבור המטופלים שלנו אנחנו...
ירדן לוינסקי: @דניאלה, זה כמובן תלוי במצב הספציפי של האדם
יום ראשון, 20 בדצמבר 2009 בשעה 13:06
אתה שולח מטופלים להלחם במערכת מסואבת כמו קופ"ח ?
אם מדובר בשיקול רפואי, הרופא הוא שאחראי שהחולה שלו יטופל בתרופה הנכונה.
אם הרופאים לא יכולים למדיניות קופות החולים, איך חולה שמטופל בתרופה פסיכיאטרית יצליח?
גם כך מי שצורך תרופות פסיכיאטריות נמצא בעמדה נחותה. הוא "המשוגע", מתפלל שהרוקח לא יגיד בקול רם מדי "הפסקנו לספק לוסטרל, קח סרנדה זה בדיוק אותו הדבר" החולה מעדיף לקחת את התרופות שלו בשקית אטומה ולברוח בטח לא להתווכח עם הרוקח ולהגיד לו "קראתי מאמר של ד"ר לווינסקי שממליץ לא להחליף את התרופה באמצע הטיפול"
יום ראשון, 20 בדצמבר 2009 בשעה 13:11
כאמור, לא בטוח שיש עדיפות לתרופה המקורית על התחליף. מצד שני, יש במקומותינו נטיה לתת למי שעושה מהומות את מה שהוא מבקש, לכן המלחמה בקופת חולים לא אבודה.
יום ראשון, 20 בדצמבר 2009 בשעה 13:13
אגב, מכיוון שצריכת התרופות הללו כל כך גבוהה, ולוקחים אותן כל כך הרבה אנשים, הסטיגמה הזו כבר לא קיימת אצל הרבה אנשים
יום ראשון, 20 בדצמבר 2009 בשעה 15:09
Wishful thinking
יום ראשון, 20 בדצמבר 2009 בשעה 15:14
הבעיה העיקרית היא המחיר מול היעילות. במרפאות ציבוריות (בתי חולים למשל) לרוב האנשים מחיר התרופה הוא פקטור קובע אם ליטול אותה. לעיתים עדיף לתת תחליף זול שישפר את איכות החיים מאשר להציע מוצר מקורי שהמטופל לא יכול לרכוש .
יום ראשון, 20 בדצמבר 2009 בשעה 17:08
[...] This post was mentioned on Twitter by Jordan Lewinski, Joe Levy. Joe Levy said: Sharing: Shared by Yossi Levy מעניין. אגיב בקרוב (כן, אני עובד באחת החברות הגנריות) http://bit.ly/5fc6qZ [...]
יום ראשון, 20 בדצמבר 2009 בשעה 17:33
יש פה גם עניין שמזכיר קצת את אפקט הפלסיבו, לא? כלומר, אם המטופל יחשוב שהתרופה הגנרית היא פחות טובה, יתכן שהיא באמת תשפיע עליו פחות טוב.
יום ראשון, 20 בדצמבר 2009 בשעה 18:13
זה די ברור שישנם הבדלים פרמקוקינטיים בין תרופות המקור והתרופות הגנריות – ה-FDA לא דורש PK זהה ואם היו דורשים – אין אפשרות לספק את זה.
אבל גם אם מסתכלים על תרופת המקור בלבד, הפעילות הפרמקוקינטית שלה שונה כמובן מחולה לחולה, ואף אחד לא מופתע אם יש שונות בתגובה בין החולים. ועוד לא אמרתי מילה על אפקט הפלסבו (דן אריאלי כתב על זה יפה בספרו האחרון).
מה שבאמת יהיה מעניין לראות זה תוצאות של ניסוי double blind שישווה את האפקט הקליני של תרופת מקור ומקבילתה הגנרית. האם יצא לך להתקל פעם במשהו כזה?
יום ראשון, 20 בדצמבר 2009 בשעה 22:51
@יוסי, לא ממש. לחברות המקור בוודאי שאין אינטרס, ויתכן שגם לחברות הגנריות
יום רביעי, 06 בינואר 2010 בשעה 17:19
ד"ק לוינסקי, בבקשה קח אחריות ואל תנטוש את המטופלים שלך לבד במערכה מול הקופות.
קצת הגדלת ראש באמת,
אתה יכול לדוגמה, לשלוח את הפציינט שלך עם המרשם וגם עם מכתב קצר המסביר את חשיבות התרופה הספציפית לטיפול שלו.
גם אתה לא באמת מאמין שיש הבדל בין גנריקה או תרופת מקור, או גם אם לפי דעתך הפציינט יוכל "להסתדר יפה" עם גנריקה.
מה שעבורך נראה כמו הבדלים מינוריים, לאיכות חיים והרגשתו הטובה של המטופל, זה שמים וארץ.
לפציינט זה חשוב – וזה מה שחשוב.
יום רביעי, 06 בינואר 2010 בשעה 19:34
@ Tara, בשום מקום לא כתבתי שאני שולח אותם סתם ככה בלי מכתב. אולם מכיוון שהטיעון של המטופל מבוסס אך ורק על התחושה שלו (החשובה) הקופה יכולה להרשות לעצמה לסרב.
יום שלישי, 19 בינואר 2010 בשעה 1:29
בתור חייל צה"ל ממש לא הייתי צריך להתאמץ יותר מדיי כדי לקבל סרוקסט מקורי במקום פקסט. מוזר לחשוב שצה"ל יותר גמיש מקופות החולים
יום ראשון, 18 באפריל 2010 בשעה 12:49
[...] הארץ על הצד האפל של תרופות גנריות. כתבתי על עדיפות לתרופות מקור מול גנריקה כבר לפני כמה חודשים. ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר [...]
יום שישי, 21 במאי 2010 בשעה 19:25
במשך המון שנים נטלתי פלוטין, ולא היה שום שיפור ניכר, ואז עברתי לציפרלקס ואיזה פלא!!!
אולי אם הייתי נוטלת את הפרוזאק המקורי מלכתחילה, הייתי חוסכת מעצמי סבל מיותר?! האם זאת טעות של הרופא?