מה לעשות עד שהתרופות מתחילות לעבוד? | פסיכיאטר ברשת

מה לעשות עד שהתרופות מתחילות לעבוד?

בהמשך לרשימה משבוע שעבר על כמות התרופות, זו השאלה שהכי מטרידה אנשים שלוקחים טיפול פסיכיאטרי. הרי לא מדובר ביתר לחץ דם או רמות גבוהות של כולסטרול שבהן אנחנו במילא לא מרגישים (בדרך כלל) את הבעיה ולוקחים את הטיפול רק כי הרופא אמר. מה אמור לעשות אדם שמקבל טיפול לבעיה שמציקה לו, כמו דיכאון, הפרעה ביפולרית או משבר הסתגלות והתרופה לא משפיעה באופן מיידי?

בעקרון, כדאי לחלק את ההתמודדות עם סיטואציות 'פסיכיאטריות' למצבים שנחשבים דחופים לעומת מצבים שנחשבים פחות דחופים. דוגמאות למצבים דחופים יכולים להיות מצב מאניה סוער, פסיכוזה עם הפרעה קשה בהתנהגות או אדם דיכאוני שיש לו כוונה אבדנית קונקרטית. במצבים כאלו גם הטיפול יהיה יותר 'אגרסיבי' – כיוון שאין אפשרות להשתהות בהמתנה ממושכת להשפעת התרופה. במצבים של מאניה סוערת, הפסיכיאטר יוסיף לטיפול בתרופות מייצבות מצב רוח גם תוספת של טיפול אנטי-פסיכוטי בתרופות כמו זיפרקסה או סרוקוול. לעיתים הוא ירצה לבצע העלאה מהירה מאד של מייצב מצב רוח – כמו דפלפט או ליתיום.

כשהמצב סוער מאד, ויש צורך בשינויים מהירים במינוני התרופות לעיתים יש צורך במסגרת טיפולית אינטנסיבית יותר כמו מחלקות אשפוז יום או אשפוז מלא. כשמדובר במטופלים שנמצאים בבית שלהם, הפסיכיאטר יעדיף לבצע שינויים תרופתיים בצורה מדודה יותר, כדי לצמצם את האפשרות של הופעת תופעות לוואי של הטיפול התרופתי.

אבל מה עושים עד שהתרופות מתחילות לעבוד?

במקרים רבים, כמו לדוגמא בטיפול בדיכאון לסוגיו הפסיכיאטר ימליץ על טיפול תרופתי בתכשיר נוגד דיכאון מסוג זה או אחר. לאחר ההמלצה על התרופה הפסיכיאטר גם יסביר שהתגובה לטיפול יכולה לארוך מספר שבועות. במקרים אחרים (כמו לדוגמא הפרעה טורדנית כפייתית) ההמתנה אף יכולה לארוך מספר חודשים. השאלה המתבקשת שעולה היא מה עושים בנתיים, ופעמים רבות התשובה של הפסיכיאטר יכולה להיות להמתין בסבלנות. כמובן שקל לומר לאדם אחר להמתין אבל מאד קשה להמתין בסבלנות כשאתה בוסל מדכאון או כשאתה מוצף בחרדה משתקת. גם הפסיכיאטר לא אשם כי הוא לא באמת יכול 'לזרז' את השפעת התרופה.

אילו אסטרטגיות אפשר לנקוט בנתיים, עד שהטיפול התרופתי מתחיל להשפיע? הנה כמה אפשרויות שאפשר לשלב את כולן יחדיו

  • תשתמשו בתרופות לתקופת הביניים: אדם שסובל מחרדה או מדכאון סובל פעמים רבות גם מהפרעות שינה, מאי שקט, מעצבנות או מתופעות אחרות. אפשר להשתמש בנתיים עד שהטיפול נוגד החרדה או נוגד הדיכאון מתחיל להשפיע גם בתרופות הרגעה או תרופות שינה. השימוש בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים כמו קלונקס, ואבן או לוריוון יכול להיות חיובי כדי להפחית את התסמינים הנלווים לבעיה העיקרית.
  • תשתמשו בטיפולים לא תרופתיים. מעבר לפגישות עם פסיכולוג או פסיכותרפיסט – אפשר להתייעץ איתם איך להעזר בגורמים שונים בסביבה שלכם כדי להקל על הסבל שלכם. להעזר בבני משפחה וחברים כדי לחזק את דרכי ההתמודדות שלכם עם הקושי, ודרכים אלו יועילו גם בעתיד.
  • הפגשו עם הפסיכיאטר שלכם בתדירות גבוהה, שוחחו עמו בטלפון. לא סתם הפסיכיאטר הפרטי שלכם קובע לכם פגישה בתחילת הטיפול לאחר עשרה ימים או שבועיים. גם הפסיכיאטרים בקופת החולים או המרפאה הציבורית היו רוצים לעשות את זה, אבל בגלל צפיפות התורים הם פשוט לא יכולים. התדירות הגבוהה של הפגישות וגם קשר טוב בין כל הגורמים המטפלים יסייעו לכם להתאים את הטיפול ולגייס את כל המשאבים כדי שתוכלו לעבור את התקופה הזו בקלות.

אלו הם רק ראשי פרקים. כל אחד יבחר ויזהה את הדברים שעוזרים לו בצורה הטובה ביותר להתמודד עם ההמתנה מורטת העצבים. הדבר החשוב ביותר שאפשר לזכור זה שבאמת, הזמן עובר ועושה את שלו. אנחנו רק יכולים לנסות להרגיש שהוא עובר מהר יותר. אשמח אם תצרפו כאן מחוויותיכם המוצלחות / פחות מוצלחות כדי שגם אחרים יוכלו ללמוד ולהתחזק.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

מחשבות של אחרים

שרה: יצאתי עם אדם שהוא adhd..יש לו התפרצויות גם לעג .. אנחנו אוהבים אחד תשני אבל אין סבלנות , חושב תמיד שאני מנסה...

Moran: היי אני לוקחת כבר כשנה לוסטר ואני עכשיו בטיפולי פוריות האם זה יכול להזיק להליך ?

פנינה: לקחתי כ20שנה סרוקסט 20מג עם השפעה מעולה ! ו ואצלכם הפסיק לפעול פניתי לרופא שהתחיל לי עם סרנדה ובני משפחתו חצי...

אלכס: כתבה נכונה לחלוטין! הכי חשוב להיות פתוח מבחינת שיתוף המידע עם המטפל. השקרים הם המנוע של הימשכות המצב הרע.....

עדנה: אני נוטלת מירו 7.5 מ"ג בתוספת לסרוקסט וכל הזמן רדומה. איך אפשר להגיע למעט צלילות מוח? קשה לי לכתוב, לחבר...

ראול: גם למישהו שלחם בצבא ונהרגו לו חברים מול העיינים, והוא נכה בכיסא גלגלים שמשפחתו כבר מתה אחד אחרי השני והוא נותר...

עדן: חייבת התערבות פסיכיאטרית דחופה,זה עלול להגיע למצב של פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק חלילה.. בהצלחה.

חנית ג'אגר: וואו בדיוק מה שקורה לי לאחרונה אני פניתי לפסיכיאטרית שלי אחרי 6 שנים של טיפול בסרוקסט והחלטתי לקחת פרוזק...

תגובות

14 תגובות לרשימה ”מה לעשות עד שהתרופות מתחילות לעבוד?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת מרים:

    מה לעשות כדי שהבן לא יעזוב את הבית ויבחר לגור במקום שקל להשיג בו סמים. כרגע הוא מאושפז בכפייה וכנראה בקרוב ישתחרר ויצטרך לקבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי שגם אותו הוא לא רוצה לקבל. יש בעיה עם הסרבנות ואני לא יודעת איך להתמודד עם כך

  2. מאת ירדן לוינסקי:

    @מרים, רשימה זו מתייחסת לאנשים שרוצים לקבל טיפול. אדם חסר תובנה שרק רוצה להשתמש בסמים זו בעיה מורכבת מאד ולמזלנו פחות נפוצה. צריך לזכור שבשביל לטפל באדם ולעזור לו קודם כל צריך להיות מסוגלים ובריאים. אם הוא לא מוכן לעזור לעצמו (ואני יודע איך זה נשמע) אתם לא באמת יכולים לעזור. אפשר להתחיל בשיטת המקל והגזר. אין כסף לסמים. אין כסף לסיגריות אם אין טיפול. זה מאד קשה ויתכן שגם אתם תזדקקו לליווי

  3. מאת יונתן:

    שלום לך ד"ר
    האם התרופות עוזרות לכולם??
    אני נוטל לוסטרל(OCD) זמן ארוך והשיפור מועט, האם זה נדיר או שהרבה מטופלים לא חשים בשיפור מאוד משמעותי

  4. מאת לא משנה:

    האם תמשיך עם הפוסטים לגבי הפרעות קשב אצל מבוגרים?

  5. מאת פוסט:

    אני מצאתי שפעילות גופנית היא נוגד חרדה עוצמתי, שגם עוזר להחזיר תאבון, בלי תופעות הלוואי של התרופות.

  6. מאת orangetime | קרובים לצלחת | Velvet Underground:

    […] ירדן לוינסקי, פסיכיאטר הבית, מציע מה לעשות עד שהתרופות הפסיכיאטריות מתחילות לעבוד. – גרסה חדשה להכנסות מהבלוג: יוסי גורביץ (החברים של […]

  7. מאת זאת שיודעת לשאול:

    בכל הכבוד (ויש), הרשימה קצת מיותרת, היות והתשובה הברורה מאליה היא – "מתאזרים בסבלנות".

    שאלה הרבה יותר מעניינת היא מה עושים כשאף תרופה לא עובדת (כמו במקרים של דיכאון עמיד) במשך שנים ואף עשרות שנים. האם אין מקום להכרה ציבורית ומשפטית בזכותם של חולים כאלה להמתת חסד הומאנית ?

  8. מאת ירדן לוינסקי:

    @יונתן. יש עוד פרמטרים חוץ מהתרופה – כמו המינון, משך הנטילה במינון וגם יתכן שתרופה מסויימת לא עוזרת לך כמו שתרופה מסוג X ללחץ דם לא עוזרת לכולם. ממליץ לך להפגש עם פסיכיאטר ולהתייעץ עמו ישירות

  9. מאת ירדן לוינסקי:

    @לא משנה, כן, בקרוב.

  10. מאת שושו ל.:

    ואם יש תופעות לוואי קשדות לתרופות ?

  11. מאת Alon Serper:

    During the second Lebanon war (I have friends and family in Haifa, Naharia and the North) and in the final stages of my PhD, I practically lived on Diazepam.

  12. מאת נטע:

    אויש אויש אויש, מוכר. תארו לכם שיש לי הפרעת קשב, ואין לי סבלנות לכלום. כאילו, נניח אני גולשת באתר אינטרנט והעמוד לא יורד מהר, אני ישר עוברת לעמוד אחר. עכשיו, כ 30% מבעלי הפרעת הקשב סובלים גם מחרדה ודכאון וזקוקים ל SSRI, שמילת המפתח שלו היא "סבלנות". דמיינו לכם אדם עם הפרעת קשב שצריך גם תרופה אנטי חרדתית, נאלץ להמתין עד שהאנטי חרדתית "תעבוד" בשבילו. זה מן "נווווווווו" אחד ענקי.

    אצלי זה התרחש. את המסע הפרמקולוגי שלי התחלתי עם ריטלין ועברה שנה ומשהו עד שהבנתי באופן סופי שאם הייתה בי חרדה סמויה, הריטלין הציף אותה על פני השטח. זה גרם לי ליטול ציפרלקס. אבל כמו אצל כל מופרעת קשב ממוצעת, לא התאזרתי בסבלנות. למעשה נהגתי עם הציפרלקס כמו מופרעת קשב שאומרת לו "נו, יאללה, תעבוד כבר, אין לי סבלנות אליך".

    למעשה התחלתי בכדור אחד למשך כמה ימים. חשתי הכי נפלא שאפשר, ואיכשהו איזו דאגנות מפושטת שבתוכי נעלמה. אבל כאן הפרעת הקשב נכנסה לתפקיד. היות וקראתי (בקהילות של מופרעי קשב) שציפרלקס ושאר SSRI יכולים לגרום לך סוג של אדישות מבורכת כלפי אנשים מעצבנים, ואירועים מעצבנים שיעברו לידך בלי שזה יזיז לך, כשראיתי שזה לא מתרחש ואנשים עדיין עולים לי על העצבים, החלטתי להעלות מינון.

    מייל נבזי של מישהי באמת פסיכית מהעבודה גרם לי להוסיף עוד רבע כדור. אחר כך החלטתי שלחתוך לרבעים זה משהו שרק יפנים שעושים אוריגמי יכולים, ואם כבר עליתי לכדור ורבע, אעלה לכדור וחצי. אמא שלי הייתה צריכה לעלות לי על העצבים איזה בוקר בכדי שאחליט לשדרג ל 2 כדורים. ושם עצרתי את עצמי. העליה התלולה מכדור לשניים הייתה חוסר הסבלנות שלי לראות תוצאות. כאילו אני בועטת בציפרלקס כמו שרוכב על סוסים מדרבן את הסוס בבעיטות, ואומר לו "נו נו".

    מה שקרה לאחר שעליתי ל 20 מ"ג ציפרלקס הוא "התגברות זמנית של החרדות". ואז אמרתי לעצמי "יופי נחמה, תראי מה עשית", ו"עכשיו את צריכה להמתין 3 שבועות עד שההתגברות הזמנית של חרדות תחלוף", כי אומרים שציפרלקס עובד רק כ – 3 שבועות מרגע ההגעה למינון המקסימלי.

    כמובן שאין לי בדיוק לאן לעלות אחרי שמיציתי את המינון המקסימלי, ונגזר עלי להמתין 3 שבועות. היות ויש בי פולניה קטנה, היא אומרת בחיוך מרושע "בישלת את הדייסה שלך, תאכלי אותה, א-מ-ר-ת-י ל-ך". אז מה אני עושה בינתיים? חורדת בשקט בחושך

  13. מאת רחל:

    קשה מאוד להמתין בסבלנות במיוחד אם אתה לא ממש בטוח מה יש לך, אני כנראה סובלת מדכאון של גיל המעבר אבל לא ממש בטוחה כי הסימנים הם לא לפה ולא לשם. יש לי הרגשה רעה באופן כללי מרגישה לא טוב ! יש לי הרגשה כאילו שתיתי רעל . כל היום . בהתחלה זה היה לסירוגין במשך היום , והיום יש לי את ההרגשה הזאת כל היום. אין לי מושג מה בדיוק קורא לי. אני ממש ממש מיואשת אין לי תמיכה מהמשפחה בכלל , הם רגילים לאמא ורעיה חזקה אבל אני ממש נשברתי. אני זועקת לה' שיעזור לי ויוציא אותי מהצרה הזאת. התחלתי חצי כדור של רמרון כבר שבוע אבל אין שום הטבה מלבד זה שאני ישנה טוב.

  14. מאת המחלים:

    אחי ואחיות הסוד בהחלמה זה התאזרות בסבלנות. שרון שהדבר קשה מאד אבל גם הכי בטוח כיוון שבכדי לייצב את הנפש צריך זמן אבל התהליך בטוח רפואה שלימה לכל אחי ואחיות בעה

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.