אחת התלונות הנפוצות ביותר אצל רופאים, בין אם מדובר בפסיכיאטרים או ברופאי משפחה, היא קשיים בשינה. יש אנשים שבאים לפסיכיאטר ומספרים שהם לא מצליחים להרדם, יש כאלו שמספרים שהם מתעוררים כמה פעמים במהלך הלילה, יש כאלו שמספרים שהם מסיימים את השינה שלהם לפנות בוקר ויש כאלו שישנים מספיק שעות, אבל מתעוררים עייפים, כאילו הם לא ישנו.
חלק משמעותי מהמטופלים שמגיעים לחדרי המיון הפסיכיאטרים ולמרפאות הציבוריות, נוטלים מספר רב של תרופות פסיכיאטריות. די נפוץ למצוא מישהו שמקבל שני כדורים נוגדי דיכאון, כדור אחד אנטיפסיכוטי, מייצב מצב רוח, כדור הרגעה וגם כדור שינה לקינוח. השאלה העיקרית שעולה היא האם הטיפול הזה מהווה טיפול מיטבי?
התסכול הכי גדול נובע מהמרחק בין הציפיות לבין המציאות. המציאות שבה אנו חיים מורכבת ומסובכת לתפעול יותר מכל ציפיה שאנחנו יכולים לבנות, ולכן נגזר עלינו פעמים רבות להיות מתוסכלים מצד אחד ומצד שני לנסות שוב ושוב לקרב בין רמת הציפיות שלנו לבין המציאות או להשלים עם המציאות כפי שהיא.
אחת השאלות שאנשים שואלים את עצמם, לא רק אבל בעיקר בהקשר של בריאות הנפש היא השאלה 'האם אני נורמלי?'. יש הרבה מאד הגדרות למהי נורמה ומי בדיוק נורמלי (לא שאפשר להגיע להגדרה מדוייקת, אבל נניח). בהקשר של ביקור אצל פסיכיאטר יש לנורמה משמעות שונה מאשר בביקור אצל המורה של הילד.
יש דברים שמבינים רק בדיעבד. לפעמים אנחנו נמצאים בתוך חוויה מסויימת וקשה לנו מאד לצאת החוצה, לעמוד בצד, להסתכל על ההתנהגות שלנו ולהצליח להבין מה בדיוק קרה שם. בדרך כלל אנשים צריכים מתווכים שיעזרו להם להגיע לאותן תובנות. זו הסיבה שמקצועות יעוציים כמו פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מאמנים, יועצים ארגוניים וכדומה נמצאים בביקוש עולה.
פסח מתקרב. כל מי שעובד בחדר המיון של בית חולים כללי או בית חולים פסיכיאטרי יודע ומכיר את התופעה. לקראת החגים יש עליה קבועה בתחלואה ויש התפרצות של כל מני מחלות, המחלקות מתמלאות והלחץ גובר. גם אנשים שסובלים מדיכאון, מחרדה או מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית יודעים שהחגים הם תקופה קשה במיוחד, שיכולה לגרום להתפרצות של ההפרעה שלהם.
יש המון תרופות. תעשיית התרופות הישראלית (כמו חברת טבע שהיא החברה המצליחה ביותר שיש לנו) התבססה על פיתוח תחליפים זהים אך זולים לתרופות. אתם מכירים את התופעה: הפסיכיאטר רושם לכם לחרדה לוסטרל והקופה נותנת לכם סרנדה. רשמו לכם לדיכאון ציפרלקס והקופה מביאה לכם קופסת אסטו. התופעה הזו מתרחשת בכל תחומי הרפואה – מפסיכיאטריה ועד קרדיולוגיה, מנוירולוגיה ועד דרמטולוגיה. אבל האם התרופה המקורית, האורגינלית באמת זהה לתרופה התחליפית (גנרית)?
חרדה היא אחת הבעיות הגדולות של העידן המודרני. אם אנחנו מדברים על הפרעות חרדה של ממש אנחנו מדברים על כ 15-20% מהאוכלוסיה אשר יסבלו במהלך חייהם מאחת או יותר מהפרעות החרדה. אבל גם אנשים שאנחנו לא טוענים שהם סובלים ממש מ'הפרעת חרדה', יכולים לסבול מחרדות מפעם לפעם, באופן פתאומי או לאורך תקופה. חשוב גם לזכור שלחרדה ופחד יש תפקיד אבולוציוני חשוב שעזר לנו להשאר בחיים ולשרוד.
אחד הדיונים הנרחבים ביותר בתקשורת (בהקשר שלי כמובן) הוא האם קיימת באמת הפרעת קשב וריכוז. לדיון הזה נכנסים אינטרסים שונים ומשונים: חברות תרופות, ארגונים מקצועיים, אנשי טיפול, קבוצות של אנשים שסובלים מבעיות קשב, הורים ומורים. החברה כולה סוערת סביב האבחנה וגם קבוצות אינטרסים כמו הסיינטולוגיה, העמותה נגד כפיה פסיכיאטרית ועוד אנשים שופכים מדי שבוע שמן למדורת הקשב והריכוז וכולם חוגגים.
בעיתונים מפרסמים מדי פעם נתונים וכתבות על מחלות פסיכיאטריות. ארגון הבריאות העולמי מספר שעד 2015 או משהו כזה, הדיכאון תהפוך לבעיה הכי גדולה בעולם המערבי. רק בשבוע שעבר פרסמו במוסף השבועי של ידיעות אחרונת כתבה על טיפול בסכיזופרניה ועל מרכז חדש (אבל לא ממש מחדש) שאמור להפתח בקרוב בבית חולים שניידר. אבל כשמדברים על כל הבעיות האלו, עד כמה הן באמת נפוצות? כמה אנשים סובלים מדיכאון בישראל, כמה מחרדה, כמה מהפרעות אכילה, כמה סובלים מהפרעות קשב וריכוז או מסכיזופרניה?
