מהומת אלוהים בשטח האימון למוח. אתם יודעים בוודאי שהדבר שהכי מפחיד אנשים זה אבדן זיכרון או ירידה בכושר הקוגניטיבי. מי מאיתנו לא מפחד להתחיל לשכוח שמות חשובים או אירועים מהותיים. יש שיטות רבות שמבטיחות לשפר לנו את הכישורים הקוגניטיביים והכי פופולרית או הכי משווקת בהצלחה היא תעשיית האימונים הממוחשבים למוח האנושי.
בשבועיים האחרונים אפשר כל יום לקרוא כתבות בנושא פייסבוק, שמירה על הפרטיות ואבדן הפרטיות. רוב האנשים לא יודעים בכלל על מה המהומה ומדלגים על הכתבות כי זה רק עניין של מובילי טכנולוגיה מול עורכי דין למיניהם. והאמת, אולי יש בזה משהו. פרטיות היא עניינם של אנשים שיש להם משהו להסתיר.
התסכול הכי גדול נובע מהמרחק בין הציפיות לבין המציאות. המציאות שבה אנו חיים מורכבת ומסובכת לתפעול יותר מכל ציפיה שאנחנו יכולים לבנות, ולכן נגזר עלינו פעמים רבות להיות מתוסכלים מצד אחד ומצד שני לנסות שוב ושוב לקרב בין רמת הציפיות שלנו לבין המציאות או להשלים עם המציאות כפי שהיא.
על העובדה שהרשת מהווה חלק אינטגרלי בחיים שלנו כבר אין ויכוח. גם המציאות שבה מטופלים בודקים את המטפלים שלהם באינטרנט כבר נפוצה ומוכרת לכולם. אבל אחד הדברים שלא מתייחסים אליהם מספיק הוא הנתון שכמו שהרשת היא חלק מהחיים של המטופלים שלנו, היא גם מהווה חלק מהחיים של הפסיכיאטרים והפסיכולוגים. היא נמצאת שם לשימושנו, זמינה ומפתה.
יש דברים שמבינים רק בדיעבד. לפעמים אנחנו נמצאים בתוך חוויה מסויימת וקשה לנו מאד לצאת החוצה, לעמוד בצד, להסתכל על ההתנהגות שלנו ולהצליח להבין מה בדיוק קרה שם. בדרך כלל אנשים צריכים מתווכים שיעזרו להם להגיע לאותן תובנות. זו הסיבה שמקצועות יעוציים כמו פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מאמנים, יועצים ארגוניים וכדומה נמצאים בביקוש עולה.
הנה עוד כתבה בריטואל הדו – חודשי בסגנון "אוי אוי אוי כמה שהאינטרנט מסוכן לציבור". אני רוצה להזהר כיוון שאני מתבסס על הדיווח בעיתונות ולא על קריאת המאמר המקורי (כמובן שלא מציינים היכן פורסם). הפעם מדווחים על עבודה ראשונית שמתארת שלושה מקרים של אנשים שהיו להם סימפטומים פסיכוטיים שקשורים באינטרנט.
חדש: הכללית מציעה שירות רופא ילדים אונליין בשעות בהן המרפאה שלכם סגורה.
בניגוד למה שאולי אפשר לחשוב עלי מתוך קריאת האתר הזה, טיפול באמצעות האינטרנט הוא רק חלק מדרכי הטיפול שאני משתמש בהם כשאני מטפל באנשים. ברוב המקרים אני נפגש לפגישות פנים אל פנים לצורך טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. האינטרנט עבורי הוא כלי ולא מטרה בפני עצמה. בעקבות הכתבה שפורסמה בעיתון הארץ נשאלתי האם טיפול באמצעות האינטרנט עובד?
אחת התופעות המעניינות של העשור האחרון, ויתכן שחלק ניכר מהתופעה נגרמה בגלל הרשת והתפוצצות המידע שאנו נחשפים אליה היא שכולנו הפכנו להיות מומחים להכל. סת' גודין כתב בפוסט לא מזמן בבלוג שלו שבעצם כולנו הופכים ל'מדענים חובבים' ואנחנו מבססים החלטות על בסיס פסאודו-מדע שאנו אוספים או נגישים לו דרך אמצעי התקשורת השונים.
הפעם קצר. זה קורה מדי פעם. אולי זה יקרה לכם רק אחרי כמה חודשים של שימוש באינטרנט עם נוכחות בפייסבוק, תחזוקת בלוג או פתיחת חשבון בטוייטר. אחד המטופלים שלכם יפנה אליכם דרך החשבון שלכם בפייסבוק, ויבקש עצה טיפולית. באופן כללי, לא מומלץ להענות לשאלות האלו, ואם אנשים מנסים לפנות אליכם בעניינים טיפוליים כדאי לכם לזכור כמה כללים:
