כשאתם בדיכאון, בדרך כלל הדיכאון גורם לתחושת יאוש וחוסר אונים, או תחושה ששום דבר בעולם לא יעזור לכם. הבעיה עם דיכאון היא שחלק מתסמיני המחלה הם תחושת של חוסר ערך עצמי, מחשבות אשמה וחוסר אנרגיה, שבעצמם פוגעים ביכולת שלכם לעשות את אותם דברים שיכולים לסייע לכם לצאת מהדיכאון שלכם. לכל מי שמכיר את ההרגשה הזו כדאי לזכור שתחושת ה'תקיעות' הזו מאד נפוצה והדיכאון היא בעיה שניתן לטפל בה.
אם תתיחסו לדיכאון כאל בעיה שיש לה מרכיבים נפשיים וגופניים ותשתמשו בכלים שונים על מנת להתגבר על מגוון הקשיים של הדכאון.
תזהו את הביקורת העצמית
אחד הדברים שמאפיינים דיכאון הוא שאנשים מקשיבים לקולות הפנימיים של הביקורת העצמית שמתגברים מאד בזמן הדיכאון, הם מקבלים את הקולות השליליים בתור אמת ומתעלמים מהקולות החיוביים שחלשים מאוד בגלל הדכאון. הדרך להתמודד עם הביקורת העצמית היא לזהות את המחשבות האלו ולהתעלם מהן. אל תקשיבו למחשבות שאומרות לכם להשאר במיטה, להפסיק לעשות פעולות שאהבתם או להתרחק מאנשים אחרים. הרעיון הוא לזהות את המחשבות האלו כשהן מופיעות ולהתייחס אליהן כמחשבות זרות "שהדיכאון שותל" ולא כמחשבות שמגיעות מאמונה אמיתית שלכם. תשאלו את עצמכם אם הייתם חושבים מחשבות כאלו על בן משפחה שמתמודד עם דיכאון (התשובה כמובן שלילית) ומכיוון שכלפי האחרים הייתם מגלים חמלה, תזכרו ברגעים כאלו להיות פחות נוקשים כלפי עצמכם.
תחשבו על מה אתם כועסים
אנשים רבים חווים את הדיכאון כעצבות תהומית ובכי מרובה. אחרים מספרים על דיכאון כתקופה שבה הם כבויים רגשית ולא מסוגלים להתחבר לרגש שלהם. אבל לפעמים מתחת לתחושות האלו מתחבאת תחושת כעס עצומה שאי אפשר להכיל, ובעצם מופנית כלפי עצמכם במקום להיות מופנית כלפי מי שאתם כועסים עליו. אם זה המקרה, כדאי להבין שמגיל צעיר אנחנו לומדים שכעס זה רגש שצריך לדעת לכבוש ואסור להוציא אותו על אנשים אחרים, אבל אם הכעס כל כך עז ואתם מפנים אותו רק כלפי עצמכם, הרי שהסבל רק מתגבר. על ידי הכרת הכעס והתמודדות איתו אתם רק תוכלו להקל על הדיכאון שלכם.
תהיו פעילים
כשאתם בדיכאון, רמת האנרגיה שלכם צונחת למקום שבו אתם מרגישים שאין לכם אפילו כוח להניע את הגוף שלכם. אבל מגוון מחקרים הראו שפעילות גופנית עוזרת להתמודד עם דיכאון ושווה לכם להקדיש 20 דקות ביום לפעילות ספורטיבית אפילו במסגרת הבית. מלבד העובדה שלצאת לחדר כושר זו פעילות שמאפשרת לכם לצאת, לפגוש אנשים ולהיות כמו כולם.
אל תתבודדו
כשאתם מדוכאים, הרצון שלכם הוא להתנתק מאנשים, לשכב לבד בבית או להיות במקום שקט. אבל אלו מחשבות שליליות של הדיכאון שהן מנוגדות למה שאתם צריכים באמת לעשות. בזמן דיכאון דווקא רצוי להיות בסביבת אנשים (לא חייבים באמצע הקניון). אם אתם מרגישים רע אין לכם במה להתבייש וכדאי להעזר בבני משפחה, בחברים או אפילו בקבוצות תמיכה או קבוצות עניין באינטרנט ובפייסבוק. בני משפחה וחברים שאכפת להם ישמחו אם תעדכנו אותם והם יתגייסו לעזור לכם. אף פעם אל תקשיבו למחשבות שאומרות שאתם שווים פחות מאחרים או שונים רק בגלל שיש לכם דכאון. כולם מתמודדים מפעם לפעם עם קשיים ואתם פשוט מתמודדים עם משבר עכשיו.
תעשו דברים שאהבתם לעשות
גם אם אין לכם עכשיו חשק לעשות אותם, שווה לעשוות דברים שפעם אהבתם לעשות. בגלל שהדיכאון מחסל כל טיפת אנרגיה ושמחת חיים, פעמים רבות אין לכם אפילו חשק לעשות דברים שאתם אוהבים. אבל ככל שאתם מפסיקים לעשות דברים שאתם אוהבים לעשות, כך הדיכאון בעצם מתגבר.
אל תענישו את עצמכם על כך שאתם מרגישים רע.
זה לא שאתם אנשים חלשים, זה לא שאתם עצלנים, זה לא שאת יכולים "פשוט להרגיש טוב יותר". אין לכם סיבה להתבייש או לכעוס על עצמכם בגלל שקשה לכם יותר לתפקד בבית או בעבודה. זה לא אתם אלא הדיכאון. כך שאם אתם מרגישים מדוכאים, אל תכעסו על עצמכם אלא תשקיעו אנרגיה בלצאת מהדיכאון.
לכו לטיפול
כשאתם בדיכאון, הדבר האחרון שאתם רוצים זה לטפל בעצמכם. אבל דווקא טיפול יכול מאד לסייע לכם להתמודד עם הדיכאון וללוות אתכם בתהליך ההחלמה. אולי יש לכם חברים ובני משפחה תומכים אבל איש מקצוע מיומן יכול לכוון אתכם במקצועיות בין המחשבות השליליות והתחושות הקשות של הדיכאון, לסייע לכם לתהמודד עם הסימפטומים של הדיכאון ואולי גם להציע לכם מגוון טיפולים שיקלו עליכם שאתם לא יכולים לעשות בעצמכם.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
195 תגובות לרשימה ”שבע דרכים להלחם בדיכאון“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום רביעי, 26 ביולי 2017 בשעה 11:41
מאי אני מרגישה בדיוק כמוך
שבת, 29 ביולי 2017 בשעה 9:46
רעיון מצוין לפתוח קבוצת וואצטאפ שבה ניתן לשתף בתחושות ואולי לתת טיפים קטנים שיכולים לעזור.
אני עברתי פרידה על פרידה ובעקבות זה איבדתי את היכולת להרגיש
יום ראשון, 30 ביולי 2017 בשעה 23:07
יפה שכולנו באותה סירה
כמוני כמוכם אין צורך להסביר מה זה הדיכאון שהוא מצד ראשון נותן לך תחושה של חוסר
מצד שני יש מקרים שאתה עושה בדיכאון דברים מוזרים דברים שאתה לא עושה כל יום
בואו נעלה לנו תמוטיבציה וכל פעם שנרגיש כעס עצבים עצבות נחייך נחשוב מה בא לנו כרגע מה חסר לנו ופשוט נעוף עליו ככה נצליח להגשים תחלומות ולא נתקע ונרד
הכי חשוב לא לסמוך על כולם שהם יעזרו
יום שישי, 04 באוגוסט 2017 בשעה 14:04
זה לא נכון מה שאתה אומר, הדיכאון הוא חלק ממך, הוא בתוכך, אנחנו צריכים להוקיע אותו מתוכנו, וזה שיבואו ויאמרו החיים יפים , זה לא מה שיעזור, זה שטויות.
יום שישי, 11 באוגוסט 2017 בשעה 21:19
אני מנסה להבין משהו אם זה קרה אי פעם למישהו:
אני מסוגלת ללכת לקניון , לטייל , לרקוד ולעשות אלף ואחת דברים ואז פתאום ל"התעורר" ולא להבין מה אני עושה במקום הזה.
יום אחד ישבתי ודיברתי אם חברה היא דיברה ודיברה אני לא יודעת לאן המחשבות שלי לקחו אותי שמעתי אותה צועקת לי
הסתכלתי אליה ואמרתי לה למה את צועקת.
היא אמרה שלי שכבר 10 דק היא קוראת לי וצובטת אותי ביד ושאני לא עונה לה .
לא זכרתי את זה זכרתי רק את החלק שהיא דברה.
זה קרה לי בעוד סיטואציה אם גבר.
ועוד אחת בבית שלא הרגשתי תחושת זמן וישבתי במקלחת כמעט 3 שעות למרות שהרגיש 4 דק בסהכ
יום ראשון, 13 באוגוסט 2017 בשעה 9:47
אני לא יודעת אם זה דיכאון או לא. למרות שבדקתי אלפי פעמים באינטרנט, אלפי מאמרים, וקראתי מלא סימפטומים שאני מזדהה איתם לחלוטין אני לא יודעת מה אני חווה. החיים נראים לי כול כך קשים לפעמים. אם לומר בכנות. אני לא זוכרת חודש שלם שעברתי בלי לבדוק עוד כמה מאות פעמים מה הבעיה איתי. מהם הרגשות שאני חווה. הכי כואב לי זה שאף אחד לא מבין. אני כול כך סגורה עם כולם. אף אחד כמעט לא מכיר את עצמי האמיתי. מסכה של צחוק שיורדת בלילה. ואם לומר את האמת ביומיום אני לא חווה "דיכאון". אבל כן ההרגשה המסגרת הזאת מתחאבת בי עמוק ויוצא מידי פעם. אף על פי שאני לא אומר את זה אף פעם, ניסיתי להתאבד פעמיים. אני פשוט ישבתי ורשמתי את המכתב התאבדות. אל דאגה, אני לא מוכנה לחשוב בכיוון הזה יותר. החיים שלי על פני השטח לא נוראים. אבל ההרגשה הזאת היא משהו אחר שמלווה אותי. אני ממשיכה לסחוב דברים שקרו ולא לשחרר. אומנם אני מחזיקה אותם טוב בפנים, אבל עם כול משבר קטן הם משתחררים. כול הכאב צף מעליי. כשאני בהם אני פשוט לא יכולה לראות דברים כראוי ועוד דברים שאני בטוחה שאתחרט עליהם. אני פשוט צונחת לתהומות האלה בלי אזהרה למקום שבו אני נסחפת לתחושות שמציפות אותי בכאב בלי שליטה אפילו עם בעוד שבוע הדבר יראה לי קטן ביותר.
יום ראשון, 13 באוגוסט 2017 בשעה 19:34
היי אני בת 22 קרוב לשבעה חודשים שאני לא עובדת בקושי יוצאת מהבית אין לי חשק לכלום אני מרגישה עצבות פנימית וכעס רוב הפעמים אני שוכבת במיטה מתבודדת
אני לא בקשר עם חברות מאז שניכנסתי למצב הזה עברתי בחיים תקופה לא פשוטה פרידה וזוגיות לא בריאה מאז לקחתי את הכול בצורה מאוד קשה וקיצונית
יש לי בן זוג הוא פחות מודע למצב שלי
שאני מסבירה לו הוא חושב שזה סתם מצב רוח שחולף
לבנתיים אני רואה שאני לא יוצאת מהמעגל של הדיכאון וזה רק משפיע עליי לא טוב
אני לא מצליחה לעשות עם עצמי כלום גם אין לי חשק לפעמים אני מגיע למחשבות קיצוניות
לא יודעת כבר אייך להתמודד עם המצב זה
אני חייבת פיתרון
יום שישי, 18 באוגוסט 2017 בשעה 14:37
לא ברור למה את לא פונה לעזרה מקצועית פסכיאטר פסיכולוג ???
לבכות כל הזמן ולהרגיש רע בטח שלא מגיע לך
שבת, 19 באוגוסט 2017 בשעה 13:55
היי אני באותו מצב כמו שלך
אשמח לשמוע אם משהוא השתנה או אם יש לך איזה המלצה לתת לי איך להסתכל על הסיטואציה
זה לא פשוט בכלל להתמודד עם זה אני נסחפת לדיכאון ועוד שניה גם מרימה ידיים
יום חמישי, 24 באוגוסט 2017 בשעה 13:53
זה בדיוק מה שאני מרגיש מאי….
יום חמישי, 24 באוגוסט 2017 בשעה 15:15
היי שנאל,
כל דבר זאת תקופה בחיים… גם אם כרגע זה נראה הכי כואב ורע ושחור שיש, בשינוי גישה כלפי החברה תוכלי למצוא חברים שיהיו טובים לך ואת כנל אליהם!! בכל אופן את יכולה להעזר בהורים ומשפחה ולהתייעץ איתם לגבי המצב החברתי, תובנות וכו׳ מקווה שעזרתי.
יום חמישי, 31 באוגוסט 2017 בשעה 0:23
אני בדיכאון כבר 5 שנים , שנאה עצמית, הורים, אחים ,חברים, בית ספר ,אונס.
עשיתי את רוב השלבים . יוצאת הרבה כמה שיותר לטייל ולהכיר אנשים , אני נמצאת בחדר כושר כל יום למשך שעה וחצי ולפעמיים אפילו שלוש שעות!
ובכל זאת שאני מנסה לטפל בעצמי להגיד לעצמי שאני לא אשמה אני עדיין מרגישה מתה עד כדי כך שגדל בי רצון למות.. כלומר התאבדות כמו רוב חולי הדיכאון. הייתי שמחה שתייעץ לי דוקטור כי אני באמת מנסה לעזור לעצמי אני באמת רוצה לצאת מזה אני באמת רוצה .. אני רק רוצה להשתחרר דוקטור ואני לא מצליחה.
יום ראשון, 03 בספטמבר 2017 בשעה 9:28
ניר שמע קורה לי את זה בדיוק עכשיו אני מרגיש זאני דפוק במחוח ושאני לא יכול לדבר עם אנשים בכלל לדעתי הזמן הוא התרופא בהצלחה !!
יום ראשון, 03 בספטמבר 2017 בשעה 9:31
דברי איתי נראה לי שיש לנו את אותו המצב 0559352469
יום ראשון, 10 בספטמבר 2017 בשעה 22:16
מה הייתם עושים הייתה לכם בת זוג וחמה שיש להם בעיות נפש . .. וכרגע יש תינוק בבית בן חודש.. אני ממש מטוסקל מכול זה ואחיות שלה מודעות למצב הזה שאבת הייתה מאודפזת הרבע שנים וגיליתי את זה קצת מאור .. האמא שוברת דברים כול פעם שהיא כועסת זורקת את כול האוכל וחושבת שעשו לזה כישוף צריך עזרה בבקשה
יום שישי, 15 בספטמבר 2017 בשעה 12:32
היי,
נראה לי שאת חיה בבועה משלך…
זה כדי לברוח מהמציאות בה את חיה. קרי, מציאות מדומה…
שבת, 30 בספטמבר 2017 בשעה 3:23
בת 27, עד לאחרונה לא הייתי בטוחה מה קורה איתי, אבל לאט לאט הכל מתחיל להתבהר לי ונראה לי שהכל מצביע על כך שאני בדיכאון. לא שמתי לב מתי זה התחיל או איך אבל כבר שנה שאני לא מרגישה עצמי. לפני שנה עברתי חוויה עוצמתית (לא טראומתית) אבל שכללה פרידה לטווח ארוך מאנשים שאני מאוד אוהבת, חשבתי שאני פשוט קצת עצובה וצריכה זמן ושזה יעבור, ומאותו רגע אני מרגישה שאני פשוט עושה. עושה מה שאני צריכה לעשות. אוכלת כי צריך, עובדת כי צריך, יוצרת קשרים חברתיים כי צריך, בלי שום מחשבה על רגש, או מה אני באמת רוצה, כי אני בעצם לא רוצה כלום. זנחתי את כל התחביבים שלי ורק המחשבה על לחזור אליהם מעוררת בי בחילה. איבדתי עניין ברוב קבוצות החברים שלי, אני מרגישה כאילו אני לא חלק מהחוויות שאני עוברת, הן פשוט קורות ואני שם. התחושה היא כאילו אני לא חווה כלום כמעט בגוף ראשון. בקושי זוכרת חוויות משמחות (שהיו מאושרות מאוד באותו הרגע!) מחודש שעבר. לפעמים במהלך שיחות עם אנשים אני תופסת את עצמי ממש מתאמצת ומחשבת כל מילה לפי תסריט כדי לרצות את האדם שמולי ולהסתיר לגמרי שאין לי שום עניין באינטראקציה הזאת כרגע. אני במן מרדף לאחר מילוי משימות רק כדי להמשיך לזוז. שקעתי במשך השנה הזאת לעבודה אינטנסיבית שהייתה תירוץ יפה בשביל עצמי לתחושת הלחץ, חוסר תיאבון וחוסר חשק כללי שהרגשתי ביום יום. אני לא רוצה להרגיש ככה יותר. אני מרגישה חסרת אונים ולא מצליחה לעזור לעצמי. מתכננת להתחיל טיפול הכי מהר שאפשר כדי לא להמשיך לשקוע כי הדרך למטה לפעמים מהירה מידי וכמו שלא שמתי לב שעברה כבר שנה, לא רוצה להתעורר עוד חמש שנים ולגלות שפיספסתי חמש שנים מחיי בלי להרגיש שום דבר. מקווה שאצליח לצאת מזה ללא תרופות.
יום ראשון, 08 באוקטובר 2017 בשעה 20:13
יש עוד הרבה אנשים כמוך
, ואף גרוע מזה ..הרגשה ממש לא נעימה , תדעי רק שאת תצאי מזה
ותשתדלי לעשות דברים ולפעול בנידון,
כפי כוחך
אל תחמירי עם עצמך
ואל תהיי קשה עם עצמך
תחייכי הרבה גם בכוח
יום שישי, 20 באוקטובר 2017 בשעה 9:58
חייבת התערבות פסיכיאטרית דחופה,זה עלול להגיע למצב של פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק חלילה..
בהצלחה.
יום שני, 30 באוקטובר 2017 בשעה 21:01
הי אני נוי ואני צריכה להתייעץ דחוף !!! עברו השנתיים הכי נוראיות בחיים שלי, עברתי התעללות כל השכבה שהיא שש כיתות.!!! אני בדיכאון מאוד מאוד מאוד מאוד עמוק וקשה לי אני סובלת, לא פעם אחת חשבתי להתאבד. הילדים בשיכבה ובכיתה שלי התעללו בי והרביצו לי. עברתי טראומה לכל החיים יש לי התקפי חרדה כל יום ועכשיו בזמן האחרון יש לי התקף חרדה אחד ארוך מאוד ארוך גדול של שלושה שבועות וחצי קשה לי לנשום אני חלשה ואני רק רוצה שתעזרו לי להתגבר על המשבר של, בבקשה אני כולה בת 14 אפילו לא בת 14, בבקשה דוקטור תעזור לי וכולם בבקשה תיכתבו לי תגובות נעימות ותומכות שיעזורו לי כי הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה שאנשים יפגעו בי במשפטים מזלזלים אז בבקשה רק תגובות טובות אני מתחננת אני סובלת וקשה לי תודה רבה למי שמגיב
יום רביעי, 01 בנובמבר 2017 בשעה 14:50
היי כולם,
בת 23 סטודנטית בחו"ל. בשנים האחרונות שמתי לב שאני נמנעת ממפגשים חברותיים כי זה לא מעניין אותי וששום דבר לא מעניין אותי גם לא דברים שאהבתי פעם לעשות. התאכזבתי בעבר קשות מגבר וחשבתי שהתאוששתי מזה אבל אני מרגישה שכבר אין תועלת לחיים ואני לא מצליחה להתאהב בשום גבר אחר. וזה כאילו אני מלבישה על עצמי חיוך מזוייף במשך כל יום אבל בפנים אני לא מרגישה כלום.
אין לי מושג מה לעשות או איך לטפל בזה.. אשמח לעזרה
יום ראשון, 05 בנובמבר 2017 בשעה 14:28
כולנו באותה סירה תרימו עניים למעלה לקדוש ברוך הוא הוא זה שיוצאי אותכם מיזה ותהיו בשמחה הכיי חשוב הגאולה קרבה חבריםם
יום רביעי, 08 בנובמבר 2017 בשעה 23:33
היי שמי עדי,אני לקחתי בעבר כדור כימי בשם סרטרלין למי שמכיר במשך שנה בערך ויום אחד הפסקתי בבום את כל הטיפול.
עברתי מאז שנה די טובה אבל עם כמה נפילות בדרך ולא חזרתי עדיין לקחת כדור כימי.
אני מטופל אצל פסיכולוג כיום ולוקח כדור צמחי אך כבר שלושה שבועות מרגיש הרגשה קשה,לא יישן טוב בלילה,הראש דופק לי כל היום והרגשה של כמו חוסר איזון בגוף משהו שאף אחד כמעט לא מבין אותי. הייתי שמח אם מישהו מזדהה יכול לתת לי עצה האם כדאי לחזור לאיזה שהוא כדור כימי או להמשיך להתמודד,בימים אלו אני סטודנט ועובד גם ומסוגל לעשות הכל במהלך היום ועושה גם אך לא נהנה ב100 אחוז מהדברים אלא 60 אחוז כי כל היום מתעסק בזה!
תודה מראש!
יום שלישי, 28 בנובמבר 2017 בשעה 1:35
נמאס לי מהסבל הזה… תחושת הכישלון רוצחת אותי בדם קר.
אם לא הילדים מה הטעם בחיים האלו. שוכב במיטה בלי רגע של שקט נפשי… לא מצליח להתמודד עם העצב הזה ומחשבות משטלטות עלי בהסתערות. אני מרגיש חולה נפש. אני קורא על הצלחות של אחרים ופאקינג לא מבין מה אני ומי אני ביחס לאחרים ועוד מי שאמורה להיות אישתי….
מכה כואבת זה לקבל דחיה חוזרת וחוזרת על הרצון להיות נאהב.. בלי חיבוק או ליטוף ומילה טובה…. אני לבד בעולם הזה לא מצליח לתקשר עם אף אחד
יום חמישי, 30 בנובמבר 2017 בשעה 10:32
נשמע כמו התקף אפילפסיה, שמעתי מחבר טוב שלי, על חבר שלו שנעלם ליומיים, הסתבר שטס לארה"ב וחזר, תוך כדי התקף אפילפטי.. הוא לא זכר שום דבר..
תבדקי את העניין אצל רופא מומחה, כי התנתקויות כמו שאת מתארת, אופייניות לסוג של אפילפסיה.
רפואה שלימה ובהצלחה!
יום ראשון, 17 בדצמבר 2017 בשעה 16:27
היי אני מגיל 13 מבודד מהחברה, מדוכא, התחלתי בגיל 13 וחצי תהליך חזרה בתשובה, כל הזמן הייתי קשה עם עצמי ומבוודד מהחברה. היה לי רע, וקשה והיו פעמים שהתפרקתי והשתובבתי.
הצלחתי להכנס לישיבות ממש טובות ולמדתי ממש חזק (מה שמכונה 'אורות'), בישיבה הגדולה נכנסתי למשבר עמוק, לא הייתי אוכל עם כולם או בבית מדרש עם כולם – כנראה סוג של חרדה חברתית. בשילוב עם דיכאון. זה התגבר אחר כך, ובסוף עזבתי את הדת.
מאז עד היום אני מדוכא, רע לי, בין השאר כי קשה לי בעולם החילוני וגם כי אני פשוט בידכאון ובחרדות חברתיות. ניסיתי פסיכולוגים ולא עזר, כנראה שלא הלכתי למקצועיים מספיק, אמשיך לנסות.
(אני גם לא יציב בעליל, מתחיל לימודים ופורש, מוציא כסף על קורס ולא עושה אותו).
ואני יודע וברור לי כשמש שאצא מזה.
שבת, 23 בדצמבר 2017 בשעה 1:52
אני בת 11 ואני בלחץ גדול מבית ספר…
המורה לאנגלית שלי מפחידה אותי פחד מוות ,אני לא מספיקה לעשות שיעורים ויוצא שאני עושה באחת עשרה בלילה שיעורים,ואני לא בקצב של מלא מקצועות בעיקר של אנגלית,כל לילה אני בקושי נרדמת וחושבת על כלךשהמורה עומדת להורג אותי כי לא הכנתי שיעורים,אני כישלון ועוד דברים כאלה כבר כמה פעמים שחשבתי להתאבד כי אני לא יכולה יותר לסבול את החיים האלה הילדה היחידה שאני משתפת אותה במחשבות אלה היא החברה הכי טובה שלי שגם היא בלחצים גדולים… אני כל הזמן "נשאבת" למחשב ולא שמה לב שהזמן עובר כל כך מהר…
עזרה?
יום שני, 25 בדצמבר 2017 בשעה 23:36
היי בת 18
סך הכל החיים שלי די בסדר אני בן אדם עם הרבה חברים, חברות טובות, אומנם הורים גרושים אך אמא אוהבת, אני אוהבת הרבה לצאת לבלות, מעשנת מדי שבוע… הרבה שינויים לרעה קרו לי בחיים בשלוש שנים האחרונות אבל חשבתי שהכל בסופו של דבר יסתדר תמיד הייתי נוטה למצבי רוח קיצוניים אך איכשהוא הסביבה ואני סידרו את המצב. הבעיה היא שאני חוששת שאני סובלת מדיכאון או מבעיה נפשית שאולי אני לא מודעת אליה. מאז שהייתי קטנה יותר היה לי מצבי רוח שהיו משתנים מהר מאוד משמחה גדולה לפתאום עצב עמוק ובשנים האחרונים זה החמיר ובעיקר בתקופה האחרונה יש לי הרבה בעיות אני מרגישה לחצים בלי סוף, מוח שטרוד במחשבות, עייפות מטורפת, דיכאון שמשתלט משום מקום, ואני לא יודעת מה לעשות ואם באמת יש לי בעיה… כשאני עם אנשים אני שמחה רוב הזמן ואוהבת את החברים שלי ושואבת אהבה מהסביבה שלי אך בשניה שאני נהיית לבד או בעיה צצה אני הופכת לקיצונית ומדוכאת קרה לי לפני שנה שלושה ימים בבית בדיכאון אמיתי ואם לא היה סביבי אנשים אני חושבת שגם עכשיו הייתי יכולה להשקע בדיכאון, אני לא מצליחה להיות שמחה ומאושרת בזכות עצמי, אפילו הפסיק לי המחזור לתקופה, כל הגוף וההורמונים שלי השתגעו ואני לא יודעת אם אני באמת חולה במשהו ואם אני צריכה לטפל בו.
יום שני, 01 בינואר 2018 בשעה 16:21
היי נוי אל תשמרי בבטן תספרי למישהו שאת בוטחת בו כמו אמא או אבא או ליועצת בהס ותלכי לקבל עזרה סוג של טיפול רגשי ואם יש אפשרות לעבור בהס כדי להתחיל מחדש..
אל תחשבי על התאבדות החיים יפים צריך לדעת מה עושים במקרים כאלה ולא לשבת בשקט וללת לשנים של התעללות לעבור.
יום שני, 01 בינואר 2018 בשעה 16:46
היי אנונימי
לדעתי מבחינת הדת הדת היא כוח להכול לכול משבר ולכול מכשול, אם קשה לך עם הדת אז עושים מה שאפשר, לא יורדים לגמרי מהדת לאט לאט….
בעניין החרדות וכו אפשר ללכת לתרפיסטית ובעניין הלא יציב יש דברים שאתה צריך לקחת אחריות על עצמך וכמובן לא להעמיס את עצמך הכול בקצב שלך… גם מבחינת עבודה תחשוב מראש על עבודה עם משהו שאתה אוהב לעשות ותתחיל… בהצלחה…
יום רביעי, 10 בינואר 2018 בשעה 23:01
חבל רק שזה לא אפשרי לביצוע כשאתה בדיכאון
יום שלישי, 16 בינואר 2018 בשעה 20:18
הי,לצערי אני מזהה את כל הסימפטומים של הדיכאון אצלי, אני מרגישה אפס, למרות שאני מחזיקה משרה מכובדת ונראית טוב, כך לפחות הסביבה אומרת… אני בבעיה כפולה כי יש לי ילדה קטנה בבית ואני לא רוצה שהיא תרגיש העצבות שלי. אני מאוד בודדה למרות שלפי חוץ אני די משדרת עסקים כרגיל אבל בתוכי אני מרוסקת, אני לא מצליחה למצוא זוגיות כבר שנים, וכמה שזה יישמע מצחיק אפילו סטוץ אני לא מצליחה להשיג מסיבות הזויות לגמרי, כמו גבר שאומר לי שהוא גר במכונית או גבר שלא מכיר אותי ולא רוצה לשים קונדום. אני לא יודעת כבר מה לעשות כדי לשבור את הקללה שאני מרגישה שרובצת עלי
יום רביעי, 17 בינואר 2018 בשעה 11:54
חסוי, ממליץ מאד לפנות לאיש או אשת מקצוע להתייעצות מסודרת. חבל לסבול כשיש אפשרות לקבל עזרה.
יום שלישי, 30 בינואר 2018 בשעה 22:21
אני מרגישה כאילו אני כתבתי את זה
יום ראשון, 04 בפברואר 2018 בשעה 13:47
הכל טוב ויפה.
סבבה לקרוא את הדברים.
אבל מה עושים במקרה שמחקת את כל האנשים מהחיים שלך?
באופי שלי אני בנאדם שמשדר תמיד שהכל בסדר ולא מדבר הרבה על עצמו.
אז יש לי כמה ידידים שאני מדברת איתם בעיקר על עצמם.
אבל אין לי חברים שאני יכולה להתקשר ולומר להם תשמעו אני בדיכאון ואני צריכה את העזרה שלכם.
אין לי כח שאף אחד יחפור בלמה אני במצב הזה.
גם כשאני יושבת עם חברים – אני אף פעם לא מצליחה לדבר על מה שאני מרגישה. אני אוהבת שיחות עומק, אבל רוב העולם מעדיף שיחות של צחוק וכיף וכנראה שהפנמתי את זה בגיל מאוד צעיר, ככה יוצא שגם כשאני עם חברים אני לא מרגישה שייכת ולאמוצאת את המקום שלי.
תמיד עם בור פנימי שחור.
עכשיו אני במצב גרוע. הפסקתי לעבוד ואני בעיקר במיטה כל היום. בעיקר מחכה שהכל יסתיים. כי אין לי אפילו צל קטן של תקווה.
מתה לצאת מהמצב הזה אבל אין לי שום רעיון איך.
יום שלישי, 13 בפברואר 2018 בשעה 0:09
אתה לא לבד… אני מרגיש אותו הדבר מולי. כל כך קשה. הטיפול התרופתי לא עוזר וכל יום וכל לילה הוא סיוט בפני עצמו.
יום חמישי, 22 בפברואר 2018 בשעה 12:48
שלום לכולם אני גם במצב של דיכאון והתחלתי לראות הרצאות של הרב יגאל כהן ואני מרגיש שזה ממש עוזר לי ממליץ גם לכם
שבת, 24 בפברואר 2018 בשעה 1:14
היי, אני סטודנטית.
אני חווה דיכאון כבר המון שנים מאז שהיה לי אירוע טראומתי במשפחה שעד היום זה פצע פתוח אצלי. הדיכאון בא והולך בגלים.
המצב רוח שלי משתנה בתקופות, והתגובות שלי הן קיצוניות בהתאם לאותה תקופה.
הרבה פעמים הייתי בטיפול פסיכולוגי תקופתי, וכל תקופה אצל פסיכולוג אחר.
כשהייתי בצבא היה לי קשה להתמודד עם הבעיות בבית ונאלצי לעזוב ובמקביל היו לי עוד בעיות עם המפקדים שלי בצבא ולא היה לי טיפול נפשי מסודר אז זה עוד יותר דרדר את המצב הנפשי שלי.
היום אני נמצאת בזוגיות ארוכה, עם בן אדם מדהים ואני הייתי משתפת אותו בדיכאונות שלי ובמחשבות שלי והוא כן היה שם לב לפעמים שאני בדאון אבל באיזשהו שלב שמתי לב שהוא מתחיל להתעלם מהדיכאונות שלי והבנתי שנמאס לו מהמצבי רוח המשתנים שלי ובגלל זה גם הפסקתי לשתף אותו.
הוא פשוט הפסיק לנסות להבין אותי עם כמה שהוא ניסה בהתחלה.
אני הולכת גם פעם בשבוע לשיחה עם פסיכולוגית, ולפעמים השיחות איתה עוזרות ולפעמים הן מכניסות למערבולת.
הלכתי לטיפול פסיכאטרי אבל הגעתי לפסיכיאטרית אנטיפטית, שבמפגש הראשון נתנה לי צ׳יפרלקס ואמרה לי לעשות ספורט כל יום. אני לקחתי את הצ׳יפרלקס חודש ואז הפסקתי כי אז לא היה לי טיפול פסיכולוגי במקביל ופשוט פחדתי מזה.
הלכתי לאותה פסיכיאטרית פעם נוספת והיא איבחנה לי בעיות קשב וריכוז ושוב אמרה לי לעסוק בספורט.
אני אהבתי לעשות ריצות במשך רוב חיי אבל היום אני לא מוציאה את עצמי מהבית חוץ מהפעמים שאני באמת צריכה, ולפעמים גם לא מוציאה את עצמי מהמיטה וישנה כמות מטורפת של שעות.
מה אני יכולה לעשות? פעם לא הייתי חווה הרבה התקפים כאלה אבל היום כן.
בנוסף יש עליי לחץ של לימודים, והתקפתי חרדת בחינות. איך אפשר להתמודד עם זה? (להפסיק עם הלימודים זה לא בא בחשבון כי אני יודעת שזה רק ישבור אותי יותר.)
אני כן מנסה לצאת מזה אבל אני לא מרגישה שיש לי מי שדוחף אותי לצאת מהמעגל הערור הזה.
יום שלישי, 27 בפברואר 2018 בשעה 0:40
היי לעומתכם אני יותר צעיר,13 למען האמת . אני תמיד מפקפק בדיכאון שלי למרות שאני מזדהה עם כל סימפטום שאני מוצא באינטרנט . אני לא מעט פעמים רוצה להתאבד . אבל אני מצליח להעיף את המחשבות על ידי חשבה אחת בלבד ! המוות יותר גרוע מהחיים המוות הוא נוראי אם אתה דתי אתה מבין שתלך לגהיהינום ואם אתה אתאיסט אתה מבין שלמות זה אומר לא להתקיים יותר שמבחינתי זה דבר נוראי שאני לא מעוניין בו!
אני יודע את הסיבה ליצירת הדיכאון וגם את הדרך לבטל אות אבל הפסיכיאטר שלי לא מסכים עם זה הוא טוען שזה שמהו אחר ! נמאס לי ממנו !
אגב יש לכם טיפים איך להירדם בלילה ?
יום שלישי, 27 בפברואר 2018 בשעה 13:57
נוי יקרה
לפי תאור של מה שעברת
אני יודעת שאת בחורה חזקה. יש בך הרבה כוח ואת צעירה.
בעוד כמה שנים תגידי לעצמך
שהילדים השכבה היו רעים אליך אבל התגברת יפה.
תאהבי את עצמך
תנסי לשתף הורים או קרוב משפחה
אני שולחת לך אנרגיה טובה!!
שולחת לך ברכה
אל תתני לזרים להשפיע לרעה עליך
יום חמישי, 15 במרץ 2018 בשעה 2:45
אם אתם יוצרים קבוצת וואטסאפ אני אשמח להצטרף. אולי יחד נוכל להתחזק ולחבק אחד את השני. אני עוברת תקופה אפלה ומרגישה שאין אף אחד בעולם שיכול להבין אותי. ונראה שיש פה עוד כמה נשמות טובות שבחושך הזה.
יום חמישי, 15 במרץ 2018 בשעה 8:11
הכרתי מישהו מאוד קרוב אלי שמת. אני כל הזמן בוכה ולא רוצה לזוז.
כל הזמן אני מרגיש שהוא חסר לי.
יום שישי, 23 במרץ 2018 בשעה 19:16
שלום אני מזדהה עם כל מה שאתם כותבים אני פותח קבוצת תמיכה בווטצפ לכל מי שחווה דיכאון וחוסר שליטה על החיים שלו ביחד נעודד אחד את השני נעזור נייעץ ונחבק את כולם כל מי שרוצה להצטרף מוזמן לשלוח לי הודעת ווטצפ בהצלחה-0559894908
יום שני, 26 במרץ 2018 בשעה 0:39
היי שלומי. אני באותו מצב כמו שלך. איך אפשר לדבר בפרטי?
שבת, 07 באפריל 2018 בשעה 19:47
היי חברים יקרים.אין לי ספק שלרובנו יש את אותה הבעייה.אסור לנו להתייאש בשום אופן.תמיד לזכור שניתן לצאת מההרגשה הקשה של דיכאון וחרדות.
אני מאמין שברגע שנשתף אחד את השני ונוכל להעזר בנינו זה יכול ליצור סיכוי לצאת מהמצב המחניק הזה.
אני מעוניין לפתוח קבוצה וואצטאפ שבה כולנו נוכל להעזר ולתמוך בכבוד אחד בשנייה
לכל המעוניינים לסמס לטלפון 0549090861
יום רביעי, 18 באפריל 2018 בשעה 22:19
אני מרגיש בדיוק אותו הדבר מה לעשות ?
יום רביעי, 18 באפריל 2018 בשעה 22:30
כבר שנה שאני לא מרגיש נורמלי. אני לא מצליח להרדם ואם כן אז ממש קשה לי לקום. יש לי תחושה של ריק חלל בבתן. אני לא ההיתי מרוצה מעצמי כבר שנה, כאילו מה שלא יקרה אני עדיין לא יהיה מאושר. מבחוץ לא רואים כלום ואף אחד לא יודע את זה. אני מזדהה אם רוב התסמינים שמפיעים באינרנט אני לא יודע מה לעשות תעזרו לי
יום חמישי, 19 באפריל 2018 בשעה 13:16
היי,
מזדהה עם כל מילה.
בת כמה את?
יום שישי, 04 במאי 2018 בשעה 16:58
אני ככ מזהה איתך אוףףף
יום שלישי, 15 במאי 2018 בשעה 20:11
נוי היקרה,
אל תדאגי ואל תתייאשי!
לנפש יש עוצמות חזקות מאוד.. הרבה מעבר למה שאת יכולה לדמיין..!
אומרים שבחיים הכל לטובה, תאמיני ואת תראי שבסופו של יום את תצאי חזקה יותר!
וחייך הבוגרים יהיו איתנים וחזקים.
תבקשי סיוע מאנשי מקצוע!
תשתפי אנשים קרובים, ולאט לאט תתחזקי וזה יהיה מאחורייך!