חלק מהאנשים שמתמודדים עם הפרעת קשב מרגישים בושה. בושה על כך שיש להם הפרעת קשב, בושה על כל הדברים שהם היו אמורים לעשות ולא עשו, בושה על כך שהם לא זכרו לעשות משהו חשוב. חבל שהיא קיימת, אבל יש דרכים להתמודד עם הבושה הזו.
אחת השאלות שאני נשאל אחרי שאני מבשר לאדם שיש לו הפרעת קשב היא איך מתמודדים עם הפרעת קשב. חלק מהאנשים גם שואלים האם הם יכולים להסתדר בלי תרופות בהתמודדות שלהם עם הפרעת הקשב שלהם.
מבנה המוח של ילדים הסובלים מהפרעת קשב שונה ממבנה המוח של ילדים שלא סובלים מהפרעת קשב. אחת הטענות הנפוצות שכל מי שעוסק בהפרעות קשב (בין אם מטפל או מתמודד בעצמו) שומע היא שאין דבר כזה הפרעת קשב ומדובר באיזו קונספירציה של חברות התרופות יחד עם לחץ חברתי שגורם לכך שמתייגים אנשים תחת הכותרת הפרעת קשב.
אחד הדברים שמפחידים אנשים עם הפרעות קשב, קשור לתרופות שמקובלות כטיפול בהפרעה. אנשים מפחדים מהתמכרות, אנשים מפחדים מתופעות לוואי, אנשים בכלל לא אוהבים לקחת תרופות.
לחיות בזוגיות זה תמיד דבר מורכב. אבל כשלשני בני הזוג יש הפרעת קשב יש עוד כמה אתגרים. האחריות של המבוגרים למטלות כמו תיעדוף, תכנון וביצוע מטלות משעממות אשר קשות במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב, דורשת הערכות מיוחדת.
בשבוע שעבר העברתי הרצאה על הפרעת קשב וריכוז במבוגרים במסגרת הכנס השנתי של 'קווים ומחשבות' העמותה הישראלית להפרעת קשב, שהיה הפעם בדגש על מבוגרים. בדרך כלל כאשר מדברים על הפרעת קשב, כולם חושבים על התלמיד בכיתה. אבל הפרעת קשב היא הפרעה שמתמשכת לאורך שנים, והתלמידים בבית הספר הופכים למבוגרים.