מערכת הבריאות מבצעת פגיעה מוסרית

רבים עסוקים בשחיקה של הצוותים הרפואיים, בעומס הרב ובמחסור המתמשך במערכת הבריאות. כותרות העיתונות מייחסות לכך לפחות חלק משמעותי מהגורמים שהביאו לאחרונה לגל של התאבדויות של אנשי צוות רפואי. הפתרון האוטומטי הוא להציע לצוותים מערכות תמיכה טובות יותר. נשלח אותם לפסיכולוג. ואני אומר – אתם בכלל לא בכיוון.

כולם יודעים שהעובדים שחוקים. שרוב הרופאים והאחיות כבר עייפים. חלקם כבר היו צריכים מזמן לצאת לפנסיה. שהם ציניים, מרוחקים או לא מקצועיים.

בואו נתבונן רגע באנשי המקצוע שמטפלים בכם.

לוקחים אנשים צעירים שרוצים לעזור לאנשים אחרים ומאמינים ברגש, באמפתיה, במקצועיות ובאיכות ומלמדים אותם במשך ארבע שנים להיות אחים ואחיות. לוקחים אנשים דומים ובמשך שבע שנים מלמדים אותם רפואה ועוד 4-6 שנות התמחות כדי שיתמקצעו בתחום ספציפי. מחדירים בהם מוטיבציה, מחזקים את האמונה ביכולת שלהם לעזור, נותנים להם בטחון ביכולתם להתגבר על קשיים. אלו אנשים שלמדו קשה כדי לעזור לאחרים.

ואז מכניסים אותם למערכת הבריאות.

לא, יש לך רק 8 דקות למטופל. לא, יש עוד שישה אנשים מחוץ לחדר. לא, הקשיש הזה היה אתמול אז תסיים איתו מהר. לא, אתה לא יכול לרשום את התרופה הזו כי היא לא בעדיפות. לא אתה לא יכול לשלוח לבדיקה הזו. לא, בית החולים הזה לא בהסכם עם הקופה. לא, אתה צריך להישאר שעות נוספות כדי לענות להודעות במייל. מצטערים, אם אתה רוצה ללמוד משהו תישאר אחרי 26 שעות התורנות. סליחה, אם אתה רוצה להתקבל לתת התמחות תכתוב בבקשה מאמרים בשעות הלילה. את יודעת, לא מתאים שתהיי בהריון בהתמחות כזו. אתה יודע, אין באמת תקנים להתמחות אז תתנדב עד שיפתח תקן. את רוצה להתפרנס? כאן באים רק בשביל הנשמה חמודה. עוד 10 שנים תתחילי להרוויח. עד אז, 250 שעות עבודה בחודש. את לא מסוגלת לעמוד בכל הנהלים? כנראה שאת לא מספיק מקצועית.

אנשים שבאו לעזור לאחרים מגלים שהמציאות לא מתיישבת עם עולם הערכים שלהם. הם נשברים. הם מתקתקים במחשב במקום להסתכל לכם בעיניים. לאט לאט הקהות הזו מתפשטת בעצמות שלך. לאט לאט אתה מתרחק. אתה הופך לפחות רגיש. לפניך יושב מספר בתור ולא אדם במצוקה. אתה מתעלם מתלונה של מטופל שלא מתאימה לצורך שלך לסיים מהר את הפגישה. אתה מתעלם מהעובדה שאנשים מקבלים שירות מועדף כי הם מקורבים לאיזה חבר כנסת או סתם סגן ראש עיר. אתה מפסיק לראות שהמערכת עקומה ואיך המטופלים אובדי עצות. אתה רק רוצה לסיים את היום בשלום.

אתה הופך למה שלא רצית להיות.

שלושים שניות על פגיעה מוסרית

פגיעה מוסרית (Moral Injury) היא מצב נפשי שמופיע לאחר חשיפה למצבים שונים המאתגרים באופן קיצוני את הכוחות והמשאבים הנפשיים של האדם. המונח תואר לראשונה בשנות השמונים על ידי הפסיכיאטר ג'ונתן שיי, כאשר הוא התייחס לסיפורים שסיפרו בוגרי מלחמת וייטנאם. שיי תיאר את החוויות הקשות של חיילים בשדה הקרב, אשר נשלחו לוויטנאם כדי להגן על הדמוקרטיה המערבית מאימת הקומוניסטים. הם טסו לדרום מזרח אסיה, חדורי מוטיבציה וגילו שם לוחמים שנלחמו נגדם ברובים ומקלות במבוק. הם עסקו במלחמת חפירות, מצאו עצמם הורסים כפרים ומפציצים שדות בזמן שבארצות הברית הפגינו נגדם. מה שקרה להם זה שהם מצאו את עצמם במצב שהיה קונפליקט עצום בין הדרישות של המדינה מהם לבין עולם הערכים שלהם. קונפליקט כל כך גדול, שבעצם גרם להרס של מערכת הערכים והמוסר של אותם לוחמים. חלק מהם סבלו מפוסט טראומה, אבל בעיקר מתסמינים של בושה, קהות רגשית, התנהגויות של הרס עצמי, ערעור תפיסת העצמי ועולם הערכים שהם גדלו עליו ובמקרים קיצוניים דפוסים של פגיעה עצמית. הדיסוננס בין הערכים שלהם למציאות החיצונית שבר אותם וגרם להם להתפרק.

כדי להבין את מה שקורה היום לאנשים במערכת הבריאות, צריך לקרוא לילד בשמו: מערכת הבריאות מבצעת פגיעה מוסרית מתמשכת בעובדים שלה. אלו הטובים שבין בנינו ובנותינו. המצטיינים. הם באו למערכת בגלל ערכים של אהבת אדם. הם באו כדי לעזור. לתת טיפול שווה ואיכותי בלי להתחשב אם מי שמולך צעיר או זקן, אם הוא יהודי או ערבי. בלי להתחשב אם הוא עשיר או עני. הם באו כי הם מאמינים. והם מצאו את עצמם במערכת שכל יום יוצרת להם קונפליקט בין הערכים המוסריים שלהם, בין המצפון שלהם, לבין מה שהם מצופים לעשות. הם לא שחוקים. הם פגועים.

יש לנו פתרון

ואז בא הטוויסט. המערכת מגלה שיש בעיה. אנשים שחוקים! יש גם פתרון. נשלח אותם לטיפול. נפתח קווי תמיכה טלפוניים לעובדים במצוקה נפשית. אפשרות לפנות ישירות, ללא תשלום ובאופן אנונימי לפסיכולוג המקומי. סדנאות התערבות. קבוצות באלינט. נעשה להם קצת מיינדפולנס.

אבל מה בעצם המערכת אומרת לנו? מה הם אומרים לנו מאחורי הכותרות הדואגות והמחבקות?

"אלו שמתלוננים הם אנשים חלשים". "האחיות מתבכיינות כי הן לא מסוגלות להתמודד". "אנשים אשמים במה שקורה להם". "אנשים נשברים כי אין להם עמוד שדרה". "א-ת-ם הבעיה". "נטפל בכם". זו האשמת הקורבן במקום התמודדות עם הבעיה.

עוד סדנת מיינדפולנס ועוד קו חם לעובדים לא יפתרו את הבעיה. אני בטח לא יודע לקשור בין ההתאבדויות האחרונות לבין משהו ספציפי. אבל אני כן יכול לומר שהמערכת גורמת לפגיעה מוסרית בעובדים שלה. ועד שלא נבין שמה שקורה פה זו פגיעה מוסרית לא נצליח גם לטפל בבעיה.

כי הפתרונות אחרים לגמרי. צריך לשנות את המערכת. לשנות את מערכות המחשוב שגורמות לך לא להסתכל על האדם מולך. לטפל בבירוקרטיה. לטפל במחסור הכרוני בכח האדם ובמשאבים. צריך להפסיק להרעיב את המערכת. חייבים לצמצם את הקונפליקט המוסרי. עד שלא תכירו בזה, עד שלא תכירו בבעיה האמיתית, אל תשלחו את העובדים לטיפול פסיכולוגי. זו פשוט עוד פגיעה מוסרית.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

אתר: יש אתרים התאבדויות אומנם באנגלית אבל נגישים. FORUM SUICIDE חיפוש קצר יעלה מספר אתרים כאלה זה לא הבעיה הבעיה היא...

מרים: רצתי לשאול כמה זמן לוקח לסרנדה להשפיע למרות שכבר שנה וחצי לקחתי ציפרלקס 30 מ"ג

אני: הבן המתבגר שלי אומר לי כבר חודשים שהבגרות היא פאסה, שאפשר לקבל ידע רלוונטי באפיקים אחרים, שהחומר והשיטות כבר לא...

התקף פסיכוטי: התחלתי לעשן בגיל 14 בגיל 16 הפכתי את המנהג לקבוע כמה פעמים ביום ליפני בית ספר אחרי בית ספר אחר צהוריים...

חופית: היי שמי חופית אחות לאח המאובחן במאניה דיפרסיה מזה 10 שנים לצערי עדיין לא נמצא טיפול המתאים לו וניסינו באמת הכל...

אני: אשמח אם תרחיב על הספר/סרט " הנס של סוזנה"

אני: אומנם הילדים שלי כבר לא ממש קטנים אבל היו פעם….מה שהיה נכון פעם נכון גם לעכשיו ומה שהיה נכון עם מטחי...

ע: מחזק. תודה

תגובות

6 תגובות לרשימה ”מערכת הבריאות מבצעת פגיעה מוסרית“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת אני:

    בדיוק!!!!!!

  2. מאת יוסי:

    אני רק אציין, לא כדי לסתור אלא כדי להוסיף עדות, שכמי שנמצא חולה בסרטן לפני שנתיים ונכנס לטיפולה של מערכת הבריאות הציבורית, לאורך כל הדרך נתקלתי רק באחיות ורופאים אכפתיים, שהסתכלו אלי ישר בעיניים במלוא האמפתיה, הפגינו יותר דאגה לי משחשתי בעצמי, ועשו הכל לעזור לי (וגם הצליחו). מרופאת המשפחה הנהדרת, דרך רופאים בבתי החולים כולל מנהלי מחלקות, אחיות ואחים, עובדי אדמיניסטרציה ובכלל כולם, עמדו מולי במלוא האנושיות. אז נראה שיש כאלה במערכת שלמרות העומס עליהם (וברור שלא הייתי בן יחיד) מצליחים למלא את הייעוד בו בחרו.

  3. מאת אלון אסלנוב פרבשטיין:

    תודה רבה על הניסוח.
    תודה רבה על החדות.
    תודה רבה.

  4. מאת אנקורי:

    אין להאשים לא את הרופאים ולא את השיטה. יש כאן פגם פשוט ויסודי: אסור להעמיד אדם בחוסר שינה כרוני. אחרי 26 שעות ללא שינה ובלחץ של עבודה וקבלת החלטות כל המערכות קורסות.
    אין לנו מערכות פיצוי על חוסר שינה.
    יש לקבוע תקן מחייב של 50 שעות שינה מינימום לשבוע ומינימום 6 שעות ליממה. חופשת סופ"ש לא מפצה על משמרת של 40 שעות.
    חופשה אינה מצטברת. נזקי חוסר שינה מצטברים וגורמים לקריסה.
    כדי שרופא יתפקד עליו להנות מעבודתו. רופא עייף הוא אדם אשם והוא אדם מאשים. כל מערכת ערכיו מתערערת ואת המחיר משלמים כולם.

  5. מאת אסנת:

    אני אחות מיון מזה כמעט 20 שנה. עדיין מנסה לשמור על החיוך והאנושיות הלחץ באמת גורם לשחיקה ולאיבוד האנושיות. אני אישית משלמת את המחיר בתגובות פוסט טראומטיות כבר שנים. לאף אחד במערכת לא אכפת מה קורה לנו בלילה ובכלל מהרגע שיצאתי משמרת. אני מנסה לתמוך בצוות צעיר

  6. מאת סופי:

    לצערי מאוד נכון .ההבדל בין רצוי למצוי הולך וגודל וגורם לתסכול מותגבר

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.