היא זוחלת ומתקרבת. אנחנו מרגישים אותה כשמתעוררים בבוקר וחושבים על מה שצפוי לנו במהלך היום. היא מטפסת לאורך עמוד השדרה. היא לוחצת על בית החזה. היא נוכחת לאורך היום ומוחשית גם לקראת השינה. גם מי שמצליח להדחיק כבר לא עומד בזה. מועקה.
כולם אומרים שהמצב השתפר. שנגמר הסגר ושיש מתווה לחזרה לשגרה שלכולם יש דעה מאד מגובשת על ההצלחה שלו ושל אסטרטגיית החזרה לפעילות במשק. אבל יש אנשים שסוף הקורונה הוא דווקא הנקודה של התחלת המשבר עבורם.
מילים. כמה מילים שקיבלו משמעות חדשה בזמן מגיפת הקורונה. מורה נבוכים.
קורונה וירוס. מה זה אומר בעצם לאדם הממוצע. זה שלא קורא מחקרים ולא עובד במערכת הבריאות? קורונה זה כמו שפעת רק גרוע יותר? זה לא אומר כלום. עבור רוב האנשים, קורונה זה פחד בלתי מוסבר. זו חרדה. זו מצוקה רגשית.
רבים עסוקים בשחיקה של הצוותים הרפואיים, בעומס הרב ובמחסור המתמשך במערכת הבריאות. כותרות העיתונות מייחסות לכך לפחות חלק משמעותי מהגורמים שהביאו לאחרונה לגל של התאבדויות של אנשי צוות רפואי. הפתרון האוטומטי הוא להציע לצוותים מערכות תמיכה טובות יותר. נשלח אותם לפסיכולוג. ואני אומר – אתם בכלל לא בכיוון.
מדי פעם אני מפרסם בפייסבוק מחשבות קצרות שלא מתכנסות לכלל מאמר של 500 מילה. אחרי כמה מחשבות שאפרסם בפייסבוק, ארכז אותן כאן לפוסט אחד.