הקשר בין כאב נפשי לכאב גופני
לא מזמן הגיע אלי מטופל וסיפר לי על הסתמנות די ממושכת של דיכאון וחרדה. אבל התלונות העיקריות שלו לא היו מצב רוח ירוד או התקפי חרדה אלא דווקא מתחום שונה לגמרי: כאבים. הוא סיפר שבשנה האחרונה הוא כל הזמן סובל מכאבי גב וכאבי מפרקים, ופנה לאורתופדים, לראומטולוגים וגם לפיסיותרפיה, אבל הוא לא הצליח להתגבר על הכאבים.
בתקופה האחרונה פורסמו בעיתון Psychological Science כמה מחקרים על הקשר שבין כאב נפשי לבין כאב גופני. במחקר הראשון המשתתפים ענו על שאלונים בנושא כאבים רגשיים (עצבות, תחושת פגיעות ומצוקה), כאשר חצי מהנבדקים קיבלו לפני כן תרופה נוגדת כאב (acetaminophen), וחצי קיבלו פלסבו. החוקרים מצאו שאנשים שקיבלו תרופה נוגדת כאבים נטו לדווח על פחות מצוקה וכאב נפשי לאורך זמן לעומת אנשים שלא קיבלו תרופה נוגדת כאב.
במחקר אחר הנבדקים קיבלו מינון גבוה של אותה תרופה נוגדת כאב במשך שלושה שבועות, ואז בדקו את המשתתפים באמצעות סורק fMRI, כדי לבדוק את התגובה העצבית לדחייה רגשית. הנבדקים שיחקו במשחק מחשב אשר גרם להם לחוות תחושת דחיה (כמו במצב שמישהו מתייחס אליך בזלזול או מתעלם ממך). הבדיקות הראו שאצל אנשים שקיבלו תרופה נוגדת כאב האזורים במוח שאחראים על כאב פיסי ועל כאב רגשי (תחושת דחיה) הופעלו פחות מאשר אצל אנשים שלא קיבלו תרופה נגד כאב.
אז מה זה אומר לגבי כאב נפשי?
אצל מטופלים, המשמעות היא שהכאב שנוצר מדחיה רגשית או מ"פצע בלב" קיים בדיוק כמו כאב שנוצר מרגל שבורה או מכאבי מפרקים. פסיכיאטר נפגש בעבודתו היומיומית עם מטופלים רבים שסובלים מדיכאון או מהפרעות חרדה שונות, ואני רואה מדי יום איך יש טשטוש מונחים בין כאב רגשי לכאב גופני. עבור מישהו שסובל מדיכאון הכל כואב. הנפש כואבת, הגוף כואב והנשמה כואבת. עכשיו יש גם הוכחות ברורות לכך שמדובר בעצם באותם מנגנוני כאב שמופעלים במצבים השונים.
פעמים רבות אנחנו משתמשים במונחים ומושגים שונים לתיאור כאב נפשי וכאב גופני. על אדם עם שבר נאמר כואב לו, אבל על אדם עם דיכאון נגיד שהוא במצוקה או שרע לו. גם הטיפול התרופתי שונה והגישה לטיפול פסיכיאטרי תהיה שונה. זאת למרות שאנו יודעים כיום שתרופות שפותחו נגד דיכאון כמו תרופות ממשפחת טריציקלים משמשות היום לטיפול במרפאות כאב, ותרופות כמו סימבלטה cymbalta משמשות גם לטיפול נוגד דיכאון וגם לכאב נוירופתי.
כשאדם סובל, כואב לו. מטרת הטיפול היא לפתור את המקור לסבל, אשר יקל על הכאב.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
9 תגובות לרשימה ”הקשר בין כאב נפשי לכאב גופני“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום שני, 28 בדצמבר 2009 בשעה 11:57
בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה מעולם לא היתה הפרדה כזו. גם פרויד כתב ותיאר שיתוק כחלק ממצבים נפשיים (אז קראו לזה שיתוק היסטרי). אבל שאר הרפואה המערבית מקבלת את השילוב היום יותר מבעבר, ואינדיקציה לכך היא כמות ההפניות לבריאות נפש מרופאים במקצועות אחרים.
יום שני, 28 בדצמבר 2009 בשעה 11:42
יפה שלאט לאט גם המדע מתחיל לגלות שהדיכוטומיה גוף/נפש אינה ברורה מאליה.
על אף כל המקטרגים על הרפואה האלטרנטיבית, לפחות עומד לזכותה קידומו ל רעיון הגופנפש כמכלול.
יום שני, 28 בדצמבר 2009 בשעה 13:01
אני אישית סובלת מפיברומאלגיה (FMS )
וזה ידוע שבמחלה הזאת יש קשר בין stress וכאב
יום ראשון, 03 בינואר 2010 בשעה 17:33
הקשר כל כך הדוק. סבלתי מכאבי גב כרוניים נוראיים במשך שנתיים וניסיתי כמעט הכל – פיזיוטראפיה, כדורים, שחייה, כירופרקטיקה ומה לא… בסוף הגעתי לפסיכותראפיסט גופני ולאט לאט חיברנו את הכאב לסוגיות בנפש ודפוסי התנהגות שלי במערכות יחסים. לא כל הסוגיות נעלמו כמובן, אבל כאבים כבר שנה שאין בכלל. גילינו שהכאב חוזר כשאני לא שמה גבולות לעולם ולא מתעקשת על הצרכים שלי. לצערי, הפסיכולוגית הקודמת שלי, לא עשתה את הקישור ולא התייחסה לגוף כחלק מהטיפול בכלל…
יום רביעי, 01 בינואר 2014 בשעה 11:57
יכול להיות מצבים בהם כאב פיזי בא מכאב נפשי אבל אף רופא שנותן ביד רחבה את התרופות המרעילות האלו לא עושה הערכה פסיכיאטרית ובטח שהוא לא פסיכיאטר
אז איך הוא מגיע לזה שזאת בעיה נפשית?? בעיקרון במידה והכאב הוא לא מוגדר אפשר לשלוח לפסיכיאטר שיבדוק אם יש בעיה נפשית אבל אם לא אז למה לתת כדורים כימיים עם כל כך הרבה תופעות לוואי כדורים נוגדי דיכאון שמשפיעים לך על הנפש??? ועוד לפי מה??? המחקרים שלכם מוטעים ומוטים וכנראה יש אינטרס גדול מאחורי השערוריה הזאת שאני מאמין שהולכת להתפוצץ בקרוב!!!
כי ככה זה בטבע…
שבת, 28 בינואר 2017 בשעה 10:16
אני סובלת מכאבים עזים בכל הגוף . היו לי התקפי חרדה עוד לפני הכאבים . בזמנו טופלתי בתרופות נוגדי דיכאון שגרמו לי סבל נוראי בגלל תופעות הלוואי שלהם. היום אני ללא תרופות פסיכיאטריות וסובלת מכאבים עזים בשרירים. לוקחת כדורי הרגעה שעוזרים לי לשעתיים שלוש ואז הכאבים שוב חוזרים. אני רוצה להבין אם המצב שנקלעתי בו הוא אולי בגלל סוג של תופעות גמילה? לא יודעת מה לחשוב ואיך להתנהג. אין לי מענה מהרופאים שבדקו אותי עד היום . ממש מתסכל. חסרת אונים!
יום רביעי, 15 באוגוסט 2018 בשעה 16:46
מת על אלה שקובעים מה טוב לכולם !!
אני סובל מכאבים כבר תשע שנים ומחרדות משהו כמו 10 שנים.
החרדות זה מצב של פחד מוות והרגשה שאת עומד למות ממש עוד שנייה ואחרי ההרגשה הזאת נראה לך שאתה משתגע מה שמסביר את השם חרדה (:.
עשיתי בדיקות להכל, טוב נו כמעט להכל חוץ מ-mri כללי לכל הגוף הייתי עושה בכיף אבל הדוקטור כבר צחק עלי ובצדק.
יום אחד אחרי חמש שנים של סבל שהמילה למות כבר לא ממש הפחידה אותי כי כל כך התחשק לי למות הרפוא אמר לי לנסות פאקסט כדורים פסיכיאטרים אמרתי לו אני ?? הייתי בלבנון איש מכור לאנדרנאלין גלישות, סקי ,אופניים ועוד לא מעט דברים שאנשים ללא חרדות מפחדים לעשות , לא האמנתי כמה כאב וחרדות קשורים לקחתי ואולי זה מה שגורם לי להיות אבא מתפקד רוב הזמן .
היום לאחר הפסקות והתחלות עם כדור ציפרלקס יכול להגיד ולפעמיים גם לכעוס על כל אילו שנגד כדורים, ולא נותנים/ מפחידים אנשים שסובלים מבעיות כמו שלי. אותי הכדורים הצילו נהון שצריך לשים לב לכמות ותופעות הלוואי אבל עם נוטלים נכון התופעות לוואי הן אפס לעומת לרצות למות (בגלל הסבל מכאב אצלי פחות מדכאון ) כל יום !!
לא הכל עובר יש ימים טובים ויש טובים פחות אבל לשלול למישהו מבלי להבין זה טעות לדעתי !!
יום רביעי, 26 בספטמבר 2018 בשעה 3:54
לאחרונה אני סובלת מכאבי בטן. גב. כאבים בידיים וברגליים.
אינני יודעת מה מקורם אך ישנו עניין נפשי שמציק לי מאוד לאחרונה. לבן משפחתי נולדו תאומים מדהימים בלי עין הרע וככל שהם גדלים אני מרגישה כאב והחמצה שלא ילדתי עוד תינוק בשל התנגדותם של בעלי והוריי שלא רצו לעזור לי.
אימ י עוזרת. המון בגידול הילדים הללו וזה כואב לי מאוד.
אני נוטלת אריפליי וסטרטרלין. האם עליי פשוט לקחת קלונקס או להחליף תרופה?
יום שני, 26 באפריל 2021 בשעה 17:16
סבלתי מדכאן תקופה מסוימת ובשיא הכאב הנפשי לא היה שום הבדל מכאב גופני. כל הקיום שלי כאב, לא פיסת עור מסוימת שניתן לשים עליה את האצבע.