יש משהו כמעט פרדוקסלי בשיחה על טיפול תרופתי בהפרעת קשב. מצד אחד, מדובר באחת ההתערבויות היעילות ביותר שיש לנו בפסיכיאטריה. מצד שני, זה גם אחד התחומים שבהם מטופלים מרגישים הכי הרבה אמביוולנטיות, הכי הרבה ספק, לפעמים אפילו אשמה.
נפלתי בפח של משפיעניות רשת ורכשתי שואב שוטף מסוג בובוט. אלוהים. הגיע אלי מכשיר שיותר קל לעשות ספונג׳ה יסודי מאשר לנקות אותו אחרי כלללללל שימוש. או כפי שחברה שלי אמרה לי… ״קנית מוצר לניקיון שקורין גדעון פרסמה?! אחותי… יש לך דמיונות שקורין גדעון מנקה את הבית של עצמה?!״.
מילים. כמה מילים שקיבלו משמעות נוספת בזמן מלחמת שאגת הארי. מורה נבוכים למה שאנחנו שומעים, גרסת מרץ 2026.
גרסאות קודמות: חרבות ברזל (2023), קורונה (2020)
בתחילת 2026 פורסמו שני מאמרים שסיפרו לכאורה סיפורים הפוכים לגמרי. מחקר אחד, מאת ג'ון היידט (שגם פרסם בשנה שעברה ספר פופולרי על הנושא) טוען שרשתות חברתיות גורמות לנזק משמעותי לבריאות הנפש של מתבגרים. מחקר אחר ורחב היקף שכלל יותר מ־25 אלף בני נוער בבריטניה, מצא בדיוק ההפך: שלא נמצא קשר בין זמן השימוש ברשתות לבין החמרה במצב הנפשי לאורך זמן.