יש אנשים שכאשר שואלים אותם במה הם עובדים, הם עונים מיד. יש אנשים שמתחילים להסביר. ויש אנשים שמתחמקים.
כמו בכל שבוע בשבועות האחרונים, אנחנו מתחילים לקבל את הפרומואים ביום חמישי. מחר תתפרסם רשימת המשוחררים. אנחנו כבר למודי נסיון, מתחילים במשחק הניחושים שהאח הגדול מכניס אותנו אליו.
אמיר יושב על הספה בחדר הטיפולים. "כל בוקר אני מתעורר עם כוונות טובות," הוא אמר בקול שקט, "אבל כשהגיע הרגע להתחיל – משהו בי נתקע." הוא הצביע בידו לעבר רשימת המטלות שקיבל מעבודתו: לנהל פרויקט חדש, לסיים דוח חשוב, ולהכין מצגת לשבוע הבא. "אלה לא דברים בלתי אפשריים," הודה, "אבל הראש שלי ריק, כאילו מנוע פנימי לא נדלק."
דימוי גוף, על פי מחקרים פסיכולוגיים רבים, הוא מכלול התפיסות, התחושות והמחשבות שיש לאדם כלפי גופו. פרופ' תומס קש (Thomas Cash), אחד החוקרים המובילים בתחום, תיאר במחקריו כיצד דימוי הגוף אינו רק עוסק בהיבט הפיזי, אלא גם באמונות ובהשקפות שלנו לגבי ערכנו העצמי, המשויכות לחוויית הגוף. למרות שמאז ומעולם עסקה האנושות בשאלות של יופי, משיכה ובריאות, רק במאה העשרים החלה להתפתח ספרות מחקרית מקיפה על הנושא. דימוי הגוף, כפי שמדגישים פסיכולוגים רבים, הוא תוצר של שילוב בין גורמים ביולוגיים, חברתיים ותרבותיים.
הוא נכנס למשרד ב-10 בבוקר, חיוך מושלם ושיער מוקפד, בזמן שאני כבר כאן מאז 7:30, עמוס במיילים. "הריצה עם המאמן האישי על החוף הבוקר? מטורפת. זה באמת משנה חיים," הוא זורק לחלל האוויר, חושף שיניים כל כך לבנות שראויות לפרסומת.
מוטיבציה. זו מילה שנזרקת לאוויר בקלות – "אין לי מוטיבציה", "אני חייבת למצוא את המוטיבציה לעשות שינוי", או אפילו "איך יש לו כל כך הרבה מוטיבציה?" – אבל מה זה באמת אומר? ואיך המנוע הפנימי הזה משפיע עלינו ביומיום?