כשמדברים על הפרעת קשב, רוב האנשים חושבים על קושי להתרכז, שכחה, דחיינות, בלגן, איחורים או נטייה להתחיל משימות ולא לסיים אותן.
אבל אצל אנשים רבים, הקושי אינו נמצא רק ביומן, בשולחן העבודה או ברשימת המטלות. הוא נמצא גם באופן שבו הם לומדים לחשוב על עצמם. אחרי שנים של הערות, אכזבות, משימות שלא הושלמו והבטחות שלא קוימו, אנשים עם הפרעת קשב עלולים להתחיל להרגיש שהם לא רק מתקשים. הם מתחילים להרגיש שמשהו בהם פגום. כאן נכנסות לתמונה אשמה ובושה.
לאנשים שמתמודדים עם הפרעת קשב, סביבת העבודה לפעמים יכולה להציב אתגרים ולהביא לתסכול וחוויה של חוסר ערך.
זה לא אתם, אבל כמה מהחברים שלכם מספרים שהם מסיימים את היום כשהם מותשים והראש שלהם פשוט לא מתפקד. זה לא רק בזמן מלחמה, לפעמים זה קורה לנו בשגרה.
קשיים שקשורים בהפרעת קשב כמו שכחנות, מוסחות, איחורים וקשיים בניהול זמן ומשימות יכולים להפוך את מקום העבודה שלכם לחוויה מאתגרת במיוחד.
כבר שנים רבות שאנו יודעים שיש הבדל בשיעורי האבחון של הפרעת קשב בין ילדים לילדות ובין נשים לגברים. אם בעבר יחס המאובחנים בין נשלים לגברים היה אחד לעשר, כיום היחס בילדים כבר מגיע ל אחד לשניים. במבוגרים היחס ירד מאחד לשלוש לאחד לאחד וחצי. למרות זאת, למרות ששיעור המתמודדות עם הפרעת קשב זהה לגברים, עדיין פחות נשים מאובחנות.