כשאנחנו חושבים על טיפול נפשי, אנחנו מדמיינים חדר שקט, שיחה רגועה, אולי מטפל.ת שמקשיב.ה לנו בעיניים טובות. וכשאנחנו חושבים על תרופות אנחנו מדמיינים רופא.ה, מרשם, שיחה קצרה של חמש דקות ויציאה לבית המרקחת.
במשך השנים האחרונות, קנאביס הפך לחלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי הרפואי וגם החברתי.
כשאנחנו מדברים על הפרעת קשב ופעלתנות יתר – או בשמה הרשמי, Attention Deficit/Hyperactivity Disorder , הסיפור המוכר בדרך כלל מצטמצם לשלושה סימפטומים עיקריים: מוסחות, אימפולסיביות והיפראקטיביות. אבל התמונה הזו, כמו רבות מההכללות בתרבות הפופולרית, לא רק פשטנית אלא גם מטעה.
כמו בכל שבוע בשבועות האחרונים, אנחנו מתחילים לקבל את הפרומואים ביום חמישי. מחר תתפרסם רשימת המשוחררים. אנחנו כבר למודי נסיון, מתחילים במשחק הניחושים שהאח הגדול מכניס אותנו אליו.
אמיר יושב על הספה בחדר הטיפולים. "כל בוקר אני מתעורר עם כוונות טובות," הוא אמר בקול שקט, "אבל כשהגיע הרגע להתחיל – משהו בי נתקע." הוא הצביע בידו לעבר רשימת המטלות שקיבל מעבודתו: לנהל פרויקט חדש, לסיים דוח חשוב, ולהכין מצגת לשבוע הבא. "אלה לא דברים בלתי אפשריים," הודה, "אבל הראש שלי ריק, כאילו מנוע פנימי לא נדלק."