חלק גדול מאלו שגולשים באינטרנט נחשפו בדרך כלשהי לתופעת twitter. למרות שבארץ יש ככל הנראה לא יותר משלושת אלפים מכורים קבועים, הם עושים רעש כמו שלוש מאות אלף. לברק אובמה יש 900000 עוקבים בטוויטר, לאשטון קוצ'ר יש יותר ממליון ולי יש רק עשרה. אבל אני חושב שהשאלה הגדולה ביותר, זו שכל אלו שעדיין לא התחברו שואלים את עצמם וזו שאלו שהתמכרו לא טרחו לשאול, היא למה אנשים משתמשים בטוויטר?
ביום ראשון האחרון הוזמנתי להרצות בכנס Com.Vention של עיתון דהמארקר על הפסיכולוגיה של האינטרנט. להרצות על הפסיכולוגיה של האינטרנט זה בערך כמו להרצות על פוליטיקה. לכל אחד יש דעה מגובשת והנושא כל כך רחב שאי אפשר לדעת מה התכוון מזמין ההרצאה כשהוא הזמין אותי. ביקשו ממני לצרף סיכום של ההרצאה, אז הנה התקציר, או הסיכום. אני מזכיר לכם שההרצאה עצמה כנראה יותר מעניינת ומהנה מהטקסט.
תאוריית החלונות השבורים שעוסקת בהפחתת פשע, הפכה לפופולרית לרגע בעקבות ספרו של מלקולם גלדוול The Tipping Point . על פי התאוריה פשעים משמעותיים יותר יכולים להמנע על ידי הפחתת עבריינות קלה כמו ציור גרפיטי על קירות או השלכת פסולת ברחוב. גלדוול מייחס את הצניחה הגדולה בשיעור הפשע בניו יורק בשנות ה-90 של המאה העשרים למדיניות אפס-סבילות שנקטה המשטרה באותה תקופה, מדיניות שתאמה במלואה את תאוריית החלונות השבורים.
קראתי את הפוסט המשובח של דנה בויד על סיום פרשת לורי דרו והתאבדותה של מייגן מאייר (פרשנות) והתעוררו בי מחשבות נוספות על דפוסי ההתנהגות האנושית בסביבות דיגיטליות. תזכורת קצרה: מייגן מאייר ובתה של לורי דרו למדו באותו בית ספר והיו יריבות מושבעות. לורי דרו החליטה שהיא צריכה להתערב בסכסוך בין הילדות והחלה להתעלל במייגן מאייר באמצעות האינטרנט על ידי התחזות ברשת החברתית ששתיהן היו חברות בה. התוצאה היתה התאבדותה של מייגן מאייר.