לפעמים אנשים שכבר נמצאים במדיה החברתית (בין אם מדובר בפייסבוק, לינקדאין או טוויטר), מתקשים להבין שמדיה חברתית זה דבר מפחיד. אני לא מתכוון להחלפת עקיצות במייל עם החברים או אפילו פרופיל בפייסבוק שפתוח רק לכמה אנשים בודדים. אני מתכוון להשתלבות באופן מלא, 'להטמעות' בסביבה החברתית על כל משמעותיה. אנשים שנמצאים בפייסבוק כל יום מתקשים לזכור עד כמה מפחיד העולם הזה עבור אנשים שלא נמצאים שם.

האם הפחד הזה ייחודי לרופאים או לבני גיל מסויים? ממש לא. אבל נראה שהנושא הזה בולט במיוחד אצל הרופאים. יש דברים שאולי הקהיליה הרפואית מושפעת בגללם יותר מקהיליות אחרות: נושאים כמו אחריות מקצועית וחשיפה לתביעות, נושאים כמו ההשפעה על הקידום המקצועי ושאלות של תדמית. כל הדברים האלו לדעתי מונעים כניסה של מאסיבית של רופאים למדיה החברתית.

המערכת הרפואית מתבססת על עולם היררכי שבו יש אנשים שמקבלים החלטות ויש אנשים שמבצעים את ההחלטות שהתקבלו. דורות שלמים של רופאים התחנכו בעולם היררכי כזה ולמרות שהיום הרופאים חיים בעולם שבו הם מקבלים בהבנה שאלות, חוות דעת שניה של רופאים אחרים והתעלמות מההמלצות שלהם, נוח להם להאמין שיש עוד טיפה של סמכות מקצועית במה שהם עושים. לעומת זאת, המדיה החברתית היא מדיה שיוויונית. המילה של מיכל שמייעצת לחברים שלה בנוגע לשיטות טיפול רפואיות שווה למילה של ענת, שהיא כירורגית בכירה עם נסיון של 15 שנה. יש הרבה אנשים שמאד קשה להם להתמודד עם סביבה כזו.

אז מה צריך לעשות כדי שרופאים יתחילו להשתמש במדיה החברתית?

מידע. עם כל הכבוד, דוגמאות אנקדוטליות וטוויטים רופאים אוהבים מידע והם רגילים להתייחס למידע סטטיסטי שהושג בדרכים מדעיות. יש צורך לבצע סקר מסודר של דפוסי השימוש של רופאים ישראלים במדיה החברתית כדי שיהיה לנו בסיס להשוואה.

הם צריכים לראות את הערך. תחשבו על עסקים של איש אחד. התמורה להשתתפות במדיה החברתית צריכה להיות גבוהה יותר מהסיכונים והמכשולים שבדרך. התועלת צריכה להיות גבוהה מספיק כדי שאנשים ירצו להשתמש בכלי הזה. עבור חלק מהרופאים מדובר בפוטנציאל העסקי. עבור אחרים זו יכולה להיות שיטה מצויינת להפיץ רעיונות או שיטות עבודה. בעוד כמה שנים, כשכל העולם יהיה במדיה החברתית, הכל כמובן יהיה פשוט וטבעי יותר.

איפה ההצלחות? אני מוכרח לומר שאצלנו בישראל המצב עוד יותר בעייתי בתחום הזה. מכיוון שרוב הרופאים לא פעילים במדיה החברתית, עוד יותר קשה למצוא סיפור הצלחה של אנשים שמסבירים איך השתתפות במדיה החברתית עזרה להם. הטיעון הקלאסי במצב הזה היא שזו בעצם הוכחה לכך שהמדיה החברתית לא יכולה לעזור לרופאים. אבל המציאות יכולה להיות אחרת כי פשוט לא ניסו מספיק. בעולם כמובן שיש הרבה יותר סיפורי הצלחה. רופאים שהפכו יותר נגישים למטופלים שלהם. קליניקות שמצליחות להעביר מידע ולחזק את הקשר עם המטופלים. רופאים שיוצרים לעצמם שם ונוכחות באמצעות בלוגים.

להתחיל במקומות הקלים. לא חייבים להתחיל בפייסבוק. למעשה, לא חייבים להיות בפייסבוק בכלל. אפשר להתחיל ברשתות חברתיות מקצועיות כמו LinkedIn. החלק החברתי שם מוגבל יותר מאשר בפייסבוק. אפשר לפתוח בלוג שם יש לכם יותר שליטה על מה שמתפרסם. אפשר לפתוח גם פרופיל לקליניקה שלכם בפייסבוק, וזה לא בדיוק כמו להחזיק פרופיל אישי שם.

חינוך. שימוש במדיה חברתית מחלחל לעולם הרופאים דווקא מכיוון בתי החולים, המסגרות האחרות כמו קופות החולים ואפילו דרך האיגודים המקצועיים. כולם מתחילים להחדיר את השימוש ברשתות חברתיות ככלי יעיל להעברת מידע ויצירת קשר. יש אתרים למטופלים שמשתמשים בכלים של מדיה חברתית (כמו כמוני, אביליקו ואחרים) אבל שם רוב הרופאים מגיעים בפוזיציה של מנהלי תחומים או מומחים.

זמן. הדור הצעיר של הרופאים משתמש בפייסבוק לצרכים חברתיים. כשהם 'יגדלו' ויהפכו לרופאים בכירים ומומחים בכל מני תחומים, השימוש במדיה חברתית יהיה טבעי עבורם. אבל עד שהם יהיו בעמדות השפעה יכולות לעבור כמה שנים ארוכות. המדיה החברתית לא ממש מחכה.

יש לכם רעיונות איך לגרום לרופאים להשתתף במדיה החברתית?