להגנת הפסיכיאטריה הביולוגית

הפסיכיאטריה הביולוגית נמצאת תחת מתקפה בשנים האחרונות. תרופות נוגדות דיכאון נמצאות בחזית הביקורת, אבל אם תחפשו באתרי האינטרנט הפופולריים תוכלו למצוא בכל שבוע איזו כתבה נגד תרופות להפרעת קשב, נגד אבחנה כזו או אחרת ועל הסכנות וחוסר היעילות של התרופות הפסיכיאטריות

זה לא שאני לא מכיר את הטיעונים שיש נגד הפסיכיאטריה הביולוגית או שאין הגיון בגישה שמסתכלת על מחלות נפש רק מהבטים פסיכוסוציאלים, אבל אני מרגיש מחוייב להתייחס לויכוח הפופולרי הזה מעצם העובדה שאנשים שמנסים לטפל באנשים אחרים שסובלים ממחלות נפש חיים אותו (את הויכוח) ברמה היומיומית.

היסטוריה קצרה של תרופות פסיכיאטריות

רק לפני כמה עשורים, שישים או שבעים שנה, לא היה בעצם שום טיפול אפקטיבי למחלות נפש. לא היו נוגדי דיכאון, לא היו מייצבי מצב רוח, לא היו תרופות אנטיפסיכוטיות. היו קצת טיפולים חשמליים וניתוחי מוח שלא נתנו ממש פתרון. האנשים שסבלו ממחלות נפש קשות כמו סכיזופרניה, הפרעה ביפולרית או דיכאון מאג'ורי היו קמלים בבתיהם או נשלחים לבתי משוגעים שתפקדו יותר כמו מחסנים ופחות כבתי חולים. הדבר היחיד שיכולת לעשות עבור מישהו שסובל מהתקף פסיכוטי היה לסגור אותו ולחכות שזה יעבור. היו טיפולים ידועים לשמצה כמו 'שוק אינסולין' שהיו מסוכנים למטופלים, והיו נותנים להם לחיות בבתי חולים כרוניים פסיכיאטריים בלי תקווה אמיתית לצאת משם.

בשנות החמישים של המאה העשרים נמצאו שלוש תרופות חדשות ששינו את עולם הפסיכיאטריה: כלורפרומזין, אימיפרמין וליתיום. שלושת התכשירים האלו נתנו בידי הפסיכיאטרים בפעם הראשונה טיפולים יעילים לשלושת הבעיות הקשות ביותר בעולם בריאות הנפש: סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה ודיכאון מאג'ורי. עולם הפסיכיאטריה שנוסד על בסיס תורתו של זיגמונד פרויד, ועסק בגישות פסיכואנליטיות שונות החל לעסוק בטיפולים תרופתיים, בנוירוביולוגיה ובפרמקולוגיה. בשנות השישים פותחו גם תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים אשר הרחיבו את טווח הטיפולים התרופתיים האפשריים.

בפעם הראשונה בהיסטוריה היה אפשר לתת טיפול יעיל במסגרת הבית לאנשים שסובלים ממחלות נפש קשות. לאורך השנים הפיתוח של סוגי תרופות חדשים (לדוגמא נוגדי דיכאון מסוג SSRI) אפשר לצמצם בהדרגה את מסגרות האשפוז, האשפוזים הכרוניים כמעט נעלמו מהעולם והוחלפו במערכות שיקום מצד אחד ובאפשרויות טיפול בבית מגוונות. הופעת הטיפול התרופתי אפשר למליוני סובלים בכל העולם לקבל טיפול תוך כדי תמיכה של בני המשפחה והקהילה שלהם. אם לא היו מפתחים את התרופות האלו, אנשים היו גם היום שוכבים שנים ארוכות בבתי חולים פסיכיאטרים.

אבל אין דבר כזה מחלות נפש!

הביקורת העכשווית כנגד הביו-פסיכיאטריה כמעט תמיד מתבססת או מתכתבת עם הטיעון שמחלות נפש אינן באמת מחלות אמיתיות. לעזרתם הם מזכירים פסיכיאטרים כמו תומאס סאס, שטענו שמכיוון שלא ניתן לאבחן מחלות כמו סכיזופרניה על ידי בדיקות הדמיה או בעזרת נתיחה שלאחר המוות, הרי שלא מדובר במחלה אמיתית. הבעיה כמובן שמחלה לא מוגדרת אם ניתן לאבחן אותה בנתיחה או בבדיקת דם אלא לפי התסמינים והסימפטומים שלה. מחלת הפרקינסון הוגדרה ואובחנה שנים רבות לפני שהיו כלים להבין את הפתופיסיולוגיה של המחלה.  גם כיום יש מחלות רבות בתחומים אחרים שמאובחנות בעזרת אלימינציה ותסמינים, כמו לדוגמא מיגרנות, פיברומיאלגיה ואפילו שלבים של ALS. ההגדרה של מחלות רבות נקבעת באמצעות הגדרות סובייקטיביות, כמו לדוגמא יתר לחץ דם. אבל יותר מכל זה, הטענה שפסיכיאטרים חושבים שמחלות נפש הן  רק 'בעיה ביוכמית במוח' היא טענה שמשתמשים בה מתנגדי הפסיכיאטריה, למרות שאין כמעט פסיכיאטר אחד שחושב שככה.

למרות שאפשר להסביר מחלות נפש רק בעזרת הגדרות שהן פסיכולוגיות או חברתיות לחלוטין, אין בכלל ספק שהתערבויות תרופתיות או ביולוגיות (גם ECT או TMS זו התערבות ביולוגית) מהוות כלי מאד אפקטיבי בהתמודדות עם מצבים נפשיים קשים. לי לפחות, אין גם ספק שיש רישום יתר של תרופות פסיכיאטריות וגם שימוש לא נכון בתכשירים פסיכיאטריים, כמו לדוגמא במצבים של חרדה ודיכאון קלים או בטיפול בהפרעות אישיות. אבל באותה נשימה אפשר לומר שאם נותנים טיפול תרופתי פסיכיאטרי בצורה נכונה ושקולה, הן שוות בטיבן (ולפעמים אפילו יותר) לטיפול במחלות אחרות.

כל יום, אנשי מקצוע שמטפלים באנשים הסובלים ממחלות נפש רואים כיצד טיפול תרופתי משפר את החיים של המטופלים שלהם. אנשים שבעבר הלא רחוק לא יכלו לקבל שום טיפול. צריך להיות ביקורתיים כלפי מינוני יתר, כלפי טיפול שהוא רק תרופתי, אפילו כלפי תרופות שעושות יותר תופעות לוואי מתועלת. אבל לטעון שאין מקום לטיפול תרופתי משמעותולמנוע מאנשים טיפול שיכול להטיב את החיים שלהם ופעמים רבות גם להציל את החיים שלהם.

לכן, כשמישהו אומר לי שהתרופות הפסיכיאטריות רק גורמות נזק, אני בטוח שהוא חושב על עצמו ועל האינטרסים שלו – אבל לא על אנשים שמתמודדים עם מחלות נפש. בריאות טובה איננה עניין של כן או לא תרופות, אלא של כלים שונים שיכולים לשפר את אותה הבריאות.

בריאות טובה איננה עניין של כן או לא תרופות, אלא של כלים שונים שיכולים לשפר את אותה הבריאות.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

תום: התחלתי לקחתי ציפרלקס דרל פסיכיאטר נגד התקפי חרדה המינון שלי הוא 10 והוא התעקש שאקח כדור שלם מההתחלה, זה היום ה3...

Marina Vergin: בפיסקה לפני אחרונה במאמר התהפכו המילים ולא ניתן לקרוא. כך זה נראה במהופך: "אם כן, אולי תשאלו את...

לירי: את לא רצינית- תקחי טיפות קנאביס- אפס תופעות לוואי – מעלה מצב רוח- יש אלפי זנים- תמצאי מה מתאים לך,...

אנונימי: אנונימית, אנחנו חווים בדיוק אותו דבר אחד לאחד עם אמא שלי. אחרי שניסינו הכל, אנחנו כרגע מחפשים עוד משפחות...

יעלה: האם ייתכן שלפתע אחרי שנים של נטילת רסיטל, התחלתי לפתח גרד ופריחה אחרי לקיחה שלו? מקבלת גם אימפרמין וחצי קלונקס...

איתי: שלום אני חווה כרגע דיכאון שזה מורכב מעצב פנימי סמוי שאני לא יודע עד כה מה זה מרגיש רע חוסר אונים נמצא בבור בלי...

Yhufs: תרופת סוליאן האם נחשבת לבעיתית כמו רספירגל מנסיון עם הילדה בת 19 גרם לה להזיות סובלת מזה כשנתיים מחרדה שהתפרצה...

סופי: לצערי מאוד נכון .ההבדל בין רצוי למצוי הולך וגודל וגורם לתסכול מותגבר

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.