איזו באסה, איזה דיכאון

התסכול הכי גדול נובע מהמרחק בין הציפיות לבין המציאות. המציאות שבה אנו חיים מורכבת ומסובכת לתפעול יותר מכל ציפיה שאנחנו יכולים לבנות, ולכן נגזר עלינו פעמים רבות להיות מתוסכלים מצד אחד ומצד שני לנסות שוב ושוב לקרב בין רמת הציפיות שלנו לבין המציאות או להשלים עם המציאות כפי שהיא.

שלשום שודרה בערוץ עשר תוכניתה של אורנה בן דור 'הדיכאון יוצא מהארון' (לינק לסרט המלא). אני חושב שסרטים מסוג זה חשובים כיוון שלמרות הכל, גם במאה העשרים ואחת עדיין ישנה סטיגמה נרחבת סביב בעיות הנפש, סביב הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי וסביב ההכרה בחשיבות של הטיפול הזה לבריאותם הנפשית של מאות מליונים בעולם ומאות אלפי ישראלים. בנוסף, עיסוק בנושא יכול להביא לשיפור בשירותים שמקבלים האנשים, להעלות את סף הדרישות ואת סל השירותים ועוד ועוד.

אני גם השתתפתי בתוכנית, ומייד ארחיב על מה שהרגשתי.

באופן כללי אני חושב שמה שהצליחה התוכנית לעשות זה לנסות ולהראות שאנשים שסובלים מדכאון הם לא בהכרח אנשים שמאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים או שוכבים במיטה ונעלמים מעיני הציבור. הדיכאון הוא מחלה משמעותית שיכולה לפגוע בכל אדם, מצליח ככל שיהיה וקשה לכולם להתמודד איתה לבד, בלי טיפול מתאים. אני מקווה שהתוכנית גם הצליחה להראות שיש עוד כמה אלטרנטיבות טיפול, למרות שעם חלקן אפשר להתווכח.

הדיכאון הוא מחלה קשה ויש אנשים שמתים מהמחלה הזו. התוכנית לא הצליחה לרדת לעומקה של המחלה ולהבדלים בינה לבין הדכדוך הכללי ששורה על עולמנו, או לבין הלחץ והמוטרדות שאנשים במאה העשרים ואחת חווים. את זה לא הראו בסרט מספיק. מי שסובל או סבל מדכאון קליני קשה אולי הרגיש מחובר לדברים שאמרו חלק מהדוברים, אבל יעוץ פילוסופי וטיפול גשטלט לא ממש מתאימים לטיפול בדיכאון קשה. כשמישהו שוכב במיטה, חושב על מוות ולא יוצא גם אם הוא צריך ללכת לשירותים אי אפשר לומר לו 'תשאר בחוויה ואל תברח ממנה'. מה יחשוב אדם דיכאוני על הצעה כזו?

ובכלל, האם זה באמת דכאון או משהו אחר? כדי לחבר את הצופים לתוכנית נבחרה גישה שבה יוצרים קשר רגשי בין הצופים לבין הסיפור שמסופר בתוכנית. זה בוודאי יותר מעניין מלדבר על דרכי אבחון וטיפול, על סטטיסטיקה, על שאלות חשובות כמו האם באמת רופאי משפחה צריכים להיות המטפלים בדיכאון או שכמו בדברים אחרים צריך להפנות לטיפול על ידי פסיכיאטר מומחה או פסיכולוג. גם לא דנו בשאלות של טיפול תרופתי מול טיפולים אחרים. ההרגשה היתה ששוב הלכו על הרובד הרגשי, פספסו את העיקר וערבבו בין דברים.

באופן אישי, הרגשתי תסכול ובעיקר פספוס.

אני יכול לספר לכם שאותי צילמו במשך יותר משעה. דיברתי שם על אבחנה ועל דרכי טיפול. על ההבדל בין דיכאון מאג'ורי, לבין הדכדוך ותחושת הלחץ שמאפיינת את החיים של רובנו. דיברתי בהרחבה על אפשרויות טיפול שונות בדיכאון, החל בטיפול תרופתי, דרך פסיכותרפיה ואני חושב שהזכרתי עוד כמה דברים חשובים כמו שינוי הרגלי חיים וכדומה. כמו כן דיברתי על טיפול דרך האינטרנט ועל כך שהטיפול באינטרנט הוא כלי טיפולי ולא מטרה טיפולית. כמובן שצילמו את הטיפול ברשת כי זה גימיק. ומה יצא בסוף?

כשצפיתי הרגשתי כמעט כמו אתנחתא קומית. אחרי חמישים דקות של דרמה, רגעים של בכי, קונפליקטים ומשברים אומרים לאנשים: 'טוב, אם אין לכם כח ליעוץ וטיפול אמיתי ואין לכם זמן –  אולי תראו פסיכיאטר דרך מסך המחשב, והוא ימליץ לכם על כדור.' כאן, בדקות האחרונות של התוכנית סופסוף ראו אותי, מדבר עם אורנה דרך מצלמת רשת ומציע לה כדור. לא יותר מדקה.

אז אני יודע שזו טלויזיה מסחרית, והיא מרדדת את המסר כיוון שהיא צריכה לדבר עם כולם ולמכנה המשותף הרחב. שהדרמה עוברת מסך טוב יותר, וגם הקוריוז של טיפול ברשת כמובן מושך מאד ושבעריכה אפשר לעשות הכל. אני שמח שמדברים על דיכאון כי אנשים יגיעו ויטפלו בעצמם, ואפילו אני שמח שכתבו את השם שלי בלי שגיאות כתיב. אבל בסופו של דבר, זה היה די מבאס. כי דיכאון ואפילו 'סתם' לחץ מתמשך שגורם כל יום לבאסה יכולים לשבש לכולנו את החיים.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

מאיר: אני מקבל טיפול של אסקטמין במשך שנתיים התרופה עבדה טוב.מזה כשבוע אני מתחיל להרגיש שוב תופעות של דיכאון.מבקש...

מיקה: שלום,בת שלי בת 12, גבוהה, שוקלת 55 ק״ג, עם הפרעות קשב. התחילה עם אטנט שהיה מלווה בתופעות של נדודי שינה. החלפנו...

ניר: מעניין אבל חולק עליך בעניין הסיבות למה שתיארת. פחד המוות קיים אצל חלק יותר וחלק פחות אבל אצל יותר ויותר יש רצון...

חיים: הי אני כבר כמה שנים נהנה מאד לקרוא את מאמריך, אבל לאחרונה זה נהייה מאד קשה לקריאה, בגלל כל הסימנים האלו\ה... אני...

Amikam Salant: סקירה מרתקת !! תודה לך ד"ר ירדן לוינסקי על חוכמת החיים שלך !! בהערכה , עמי סלנט

שלומית אלחנני: אנשים חזקים יכולים להרשות לעצמם לפנות שימת לב, זמן, לאחרים - מתוך בחירה. אנשים חזקים שמים לב למה שנחוץ להם לשמר -...

תהילה: שלום וברכה! אני מקלפת את השפתיים כבר מגיל 5 ואני בת 37 מה יכול לעזור לי?????????? תודה!!!!!!!!

דוקטור יארינג: הצלחת לקלוע בכל סעיף, מזלי שאני מצליח לקרוא את הכותרות ולא להכנס לתוך הכתבות בעיתון, אין לי פייס/אינסטה/איכס או...

תגובות

15 תגובות לרשימה ”איזו באסה, איזה דיכאון“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת Liora:

    היתה תוכנית מפוספסת לחלוטין שהכוונה שלה לא הובנה על ידי לחלוטין.הסיפורים האישיים היו לא מעניינים
    ולא ניתן היה להבין את המסר מתוך עירבוביית המלל.

    כשלאורנה בן דור יש אמירה,
    היא לא חוסכת בדרכים לבטא אותה, כמו בתוכנית הקודמת בנושא בדיקות הריון.
    לכן לא ברור לי מה היתה המטרה שלה בתוכנית הזו.
    נראה שהיא לא חשבה מספיק..

  2. מאת מאיה:

    חבל מאוד. טוב שאתה מחדד את הדברים בבלוג. קראתי על התוכנית הזו ביקורת גרועה למדי – על השטחיות וחיפוש הקוריוזים (אין לי טלויזיה, אז לא ראיתי את התוכנית). בכל מקרה, יישר כוח – אני חושבת שהבלוג שלך מאוד חשוב ואין לו אח ורע, לפחות בעברית. הידיעה שאני, או כל אחד אחר, יכולים להתייעץ או לקרוא באופן אנונימי אם יש לי בעיה נפשית שמטרידה אותי, היא ממש ממש חשובה. זה שזה זמין כ"כ, מאוד עוזר.

  3. מאת ערן:

    אני מסכים עם כל מילה שלך, ובעיקר מבין את התסכול שלך לגבי הופעתך בסוף התכנית. ידעתי שאתה אמור להופיע וציפיתי לכך, ויש משהו בדבריך שזה יצא כמעין אתנחתא קומית – וחבל.

    לא היו לי ציפיות גבוהות מהתכנית, שכן היתקלויות קודמות שלי עם תכניותיה של בן דור הסבו לי אכזבה, אבל הפעם, כשהנושא קרוב ללבי, זה היה מבאס יותר.

  4. מאת orangetime | עור ועצמות | Velvet Underground:

    […] – בלוגלנד הפסיכיאטר, ד”ר ירדן לוינסקי התראיין לתוכנית על הדיכאון בערוץ 10, זו שנגדה התלוננתי […]

  5. מאת Tweets that mention פסיכיאטר, ד"ר ירדן לוינסקי | איזו באסה, איזה דיכאון -- Topsy.com:

    […] This post was mentioned on Twitter by Jordan Lewinski. Jordan Lewinski said: פוסטחדש: איזו באסה, איזה דיכאון. בעקבות תוכנית הטלויזיה שלשום. http://bit.ly/9AsKiZ […]

  6. מאת ארנון רולניק:

    ירדן, אכן עשו לך עוול. אבל מיעוט הזמן איפשר למבקרים "לרדת" על אלו שקבלו יותר זמן
    ראה למשל http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,790,209,48681,.aspx

    ולמעוניינים הכנסו לנענע10 בריאות אצל רפי קראסו ותראו את ירדן במיטבו

  7. מאת חנן כהן:

    כגודל הפיציות כך גודל האכבזות

  8. מאת נעמה:

    כתבתי אתמול על התכנית המפוספסת לגמרי הזאת.
    איזה דיכּי.
    http://bit.ly/cuu5iq

  9. מאת ד"ר גיל צ'פניק:

    כשראיתי את הקטע הקצר שלך בסוף, היה לי ברור שזה מה שתרגיש.
    אני מרגיש כמו כולם שהנושא החשוב פוספס וחבל, אבל בכל זאת היתה כאן סוג של שבירת סטיגמה.

    יצאה כתבה ב"לאישה" במקום כתבה במוסף "הארץ".

    אני מראש הייתי נזהר מאורנה בן דור-
    במיוחד אחרי התכנית הבלתי אחראית שלה מלפני שנה אודות חיסונים "מה הורג אותנו".
    http://www.the7eye.org.il/science_and_pseudo_science_in_the_media/pages/030908_orna_ben_dor_irresponsible_anti_vaccine_campaign.aspx

  10. מאת אורי ב.:

    מצער לשמוע שהשתמשו בך בתור קוריוז. לא להאמין שזה עדין קורה לעניינים שקשורים ברשת.
    לטיפול מקוון מגיע יותר, וקל וחומר שלך מגיע יותר.
    אני מבטיח לך שכל מי שעוקב אחרי הפעילות המקצועית שלך ברשת לא היה חושד שככה אתה מתנהל. נשמע כאילו העריכה ממש רדדה את כל מה שעשית.
    רע מאוד שזה קורה, וזה מאוד מבאס.
    אני מקווה שהחשיפה שקבלת שם לפחות תוביל להזדמנויות של חשיפה חיובית יותר.

  11. מאת א:

    כותרת התוכנית הביאה אותי לראותה. האכזבה גדולה גדולה. טוב שאתה מבהיר את מה שהשתקף מהבחירה הלא מייצגת שלהם אותך. מכירה את ההרגשה שלך והפוסט עוזר לי לתת תשובה שאמרתי שאשהה לגבי תוכנית שביקשו לשתף אותי בה. ההרגשה של ניצול, והגכחה מוכרת לי מתוכנית שבה כן השתתפתי. צילמו אותי שעתיים ושידרו פחות מדקה ובחרו את מה שכלל לא היה מתאים לרוחי אלא לתפיסה מטופשת שלהם. חבל. ההתיחסות דכאון והטיפול בו זקוקים ליחסי ציבור טובים יותר.

  12. מאת יואב מ.:

    ד"ר צ'פניק,
    קראתי את המאמר שהפנית אליו והתעצבנתי. התעצבנתי שזיוני השכל של תנועת האנטי-ווקס מגיעים גם לארץ, ושהם מוצאים תהודה בתוכנית תעודה "רצינית". כנראה שבאמת לא ניתן לסמוך על אורנה בן-דור שתהיה עיתונאית אמיתית.

  13. מאת רון:

    כפי שציינת, המדיום מטבעו מוגבל מאוד ונוטה לבחור את המעניין על העמוק והמשמעותי. אלה עובדות החיים בעולם החומרי שאנחנו חיים בו. ובכל זאת, אין סיבה להצטער.

    השם שלך אוית נכון, תוך כדי רמזים בולטים המעידים על כך שאפשר למצוא אותך בסרצ' בגוגל, קצת מתחת להגדרת ויקיפדיה על המילה פסיכיאטר.

    וזה באמת מה שחשוב… נגישות לקליינטורה 🙂

  14. מאת קרן:

    יכול להיות שלאדם שסובל מדיכאון יהיו רגעים שהכל פתאום ירגיש בסדר?
    כבר זמן רב שאני חשה עצבות, ירידה בתיאבון, ירידה באנרגיה, קשיי ריכוז, כאבי גב, קשיי נשימה ועוד מספר דברים. בעקבות שיטוט באינטרנט הבנתי שיש סיכוי שאני סובלת מדיכאון.
    אבל-לפעמים אני מרגישה בסדר. ואז פתאום יש נפילות של כשבוע שבהן מצב הרוח, האנרגיה,וכו יורדים לשפל המדרגה. ואז אני שוב מרגישה מעט מדוכדכת ואז שוב פחות או יותר בסדר.
    האם זה באמת יכול להיות דיכאון? או (כפי שטוענת אמי) שאני פשוט ממציאה הכל?
    תודה רבה!

  15. מאת ירדן לוינסקי:

    @קרן, גם אנשים שסובלים מדיכאון יכולים להינות מהפוגות בתחושה הרעה.

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.