כשאנחנו מדברים על הפרעת קשב ופעלתנות יתר – או בשמה הרשמי, Attention Deficit/Hyperactivity Disorder , הסיפור המוכר בדרך כלל מצטמצם לשלושה סימפטומים עיקריים: מוסחות, אימפולסיביות והיפראקטיביות. אבל התמונה הזו, כמו רבות מההכללות בתרבות הפופולרית, לא רק פשטנית אלא גם מטעה.
לאנשים שמתמודדים עם הפרעת קשב, סביבת העבודה לפעמים יכולה להציב אתגרים ולהביא לתסכול וחוויה של חוסר ערך.
זה לא אתם, אבל כמה מהחברים שלכם מספרים שהם מסיימים את היום כשהם מותשים והראש שלהם פשוט לא מתפקד. זה לא רק בזמן מלחמה, לפעמים זה קורה לנו בשגרה.
כבר שנים רבות שאנו יודעים שיש הבדל בשיעורי האבחון של הפרעת קשב בין ילדים לילדות ובין נשים לגברים. אם בעבר יחס המאובחנים בין נשלים לגברים היה אחד לעשר, כיום היחס בילדים כבר מגיע ל אחד לשניים. במבוגרים היחס ירד מאחד לשלוש לאחד לאחד וחצי. למרות זאת, למרות ששיעור המתמודדות עם הפרעת קשב זהה לגברים, עדיין פחות נשים מאובחנות.
אנשים רבים שמתחילים טיפול להפרעת קשב מקבלים מרשם לתרופות סטימולנטיות. אחרי כמה שבועות או חודשים, הם מרגישים שהתרופה מפסיקה לעבוד ואז הם מבקשים לעלות את המינון.
הפרעות שינה הן חלק מהתסמינים של הפרעת קשב, אבל הפרעת הקשב בעצמה מגבירה הפרעות שינה. מערכת היחסים הסבוכה בין השתיים, יכולה להביא מבוגרים שמתמודדים עם הפרעת קשב להלחם בעייפות יום יום.