מי שעוקב אחרי האתר הזה בשנים האחרונות יודע שאחד התחומים שאני עוסק בהם הוא החיבור בין טכנולוגיה לנפש (זה אפילו מופיע בכותרת). אני דווקא התחלתי בצד של הטכנולוגיה, כשעבדתי בחברות אינטרנט על אפיון ובניית אתרים שונים, כמנהל מחלקת מחקר.
כשהתחלתי את ההתמחות בפסיכיאטריה נטשתי את העבודה "הטכנולוגית" אבל התקרבתי יותר לצד הפסיכולוגי והפרקטיקה הפסיכיאטרית של העניין. ביומיום אני עוסק בטיפול בהפרעות הנובעות מהחיים במאה העשרים ואחת כמו חרדה, בעיות קשב וריכוז, טראומה ודיכאון. מעבר לכך בשנים האחרונות אני עוסק בהבנה של התהליכים הנפשיים שמתרחשים ומושפעים על ידי טכנולוגיות שונות, ומצד שני בפרקטיקה – איך משתמשים בטכנולוגיה כדי לשפר את הטיפול הנפשי.
דיכאון היא בעיה נפוצה. כל כך נפוצה עד שכמעט כל אדם תשיעי (1 מ- 9) יסבול במהלך החיים שלו מהפרעה דיכאונית כלשהי.
הצעה למקצוע רפואי עתידי: אוצרות מידע רפואי.
אחד הדברים הנפוצים שעולים בתגובות לרשימות שלי הוא נושא תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי. לאחד הקוראים יש שאלות בנוגע לטיפול התרופתי, הוא מרגיש שהתרופה לא עובדת כמו שצריך, שיש תופעות לוואי קשות מדי ואו שהפסיכיאטר שלו לא נתן לו תשובה מספקת אם הוא שאל אותו בעניין או שהוא מרגיש שהפסיכיאטר שלו לא מבין אותו.
הפעם קצר. זה קורה מדי פעם. אולי זה יקרה לכם רק אחרי כמה חודשים של שימוש באינטרנט עם נוכחות בפייסבוק, תחזוקת בלוג או פתיחת חשבון בטוייטר. אחד המטופלים שלכם יפנה אליכם דרך החשבון שלכם בפייסבוק, ויבקש עצה טיפולית. באופן כללי, לא מומלץ להענות לשאלות האלו, ואם אנשים מנסים לפנות אליכם בעניינים טיפוליים כדאי לכם לזכור כמה כללים:
מי לא מכיר את פייסבוק? גם אם אתם שייכים לאלו שלא מבינים בשביל מה צריך לבזבז את הזמן שלכם בפייסבוק, למה אנשים משתמשים ברשתות חברתיות או למה לעזאזל צריך לדעת מה מישהו קרא או אכל לארוחת בוקר בוודאי שמעתם על התופעה הזו, או שאחד המטופלים שלכם סיפר לכם שיש לו חשבון ושאל אתכם אם גם לכם יש חשבון ואתם רוצים להיות חברים שלו.