איך לדבר עם ילדים על אירועים קשים | פסיכיאטר ברשת

איך לדבר עם ילדים על אירועים קשים

כל מי שיש לו ילדים שואל את עצמו בימים אלו שאלות מורכבות. איך מתמודדים עם הדאגה לשלום המשפחה והילדים, מה לעשות כשיש אזעקה וכולם לחוצים, איך להסביר להם מה קורה בארץ ומה קורה ברצועת עזה ואיך להתמודד עם ההשפעה של המצב עלינו ועל משפחתנו.

מדי שנה אנו חווים אירועים קשים. זה לא חייב להיות אירוע מלחמתי או פעולת טרור. גם מקרה טראגי שקורה בבית הספר או מוות פתאומי של מישהו מוכר יכול להחוות על ידינו כאירוע קשה. לפעמים אנחנו שומעים בחדשות על משהו דרמטי שקרה ואנו מגיבים אליו באופן קשה גם אם אינו כולל מוות או יסורים.

קל מאד להכנס לחרדה כאשר אירועים כאלו מתרחשים. כשהסירנות רועמות וטילים שורקים, אנחנו לא תמיד מצליחים לחשוב בצורה מסודרת. אבל יש כמה דברים בסיסיים שאנחנו יכולים לעשות על מנת להעביר את המסר לעצמנו ולילדים שלנו שנעבור את זה, וזה יגמר.

7 טיפים מעשיים להתמודדות של ילדים עם מצבי משבר

ניסיתי לשמור על טיפים מעשיים ולא מתחכמים מדי, משהו שכל הורה יכול ליישם בקלות בעצמו.

תזכרו שהם לא מבוגרים.
פעמים רבות זה יותר קשה לביצוע ממה שנדמה לנו בגלל שגם אנחנו נמצאים בחרדה באותו זמן, אבל חשוב לזכור ולדבר עם הילדים על המצב. כדאי לזכור שלילדים אין את הרקע ההסטורי או את הפרספקטיבה לשקול ולנתח אירועים מתוך הבנה של כלל האירועים שמתרחשים. בגילאים מסויימים הם לא מסוגלים להבין מה הקשר בין הרצח של 3 הנערים החטופים, לאזעקות ולרשות הפלשתינאית. למבוגרים יש נסיון שמאפשר להם לחבר בין דברים שונים כדי לתת לעצמם פרספקטיבה ולרוב גם יכולת הרגעה. לכן אנו צריכים לעזור לילדים בכל הגילאים להחזיר לעצמם את תחושת השליטה בסביבה הקרובה שלהם, תחושה שהעולם מסביבם ברור גם אם יש דברים חריגים שחודרים לתוכו. לרובם, ובמיוחד לצעירים שבהם, יש למזלם את היכולת להניח שדברים יסתדרו רק כי המבוגרים אמרו להם שכך זה יקרה.

בררו מה הם יודעים.
בניגוד לדחף האינסטינקטיבי של המבוגרים, לא תמיד הילדים רוצים לדעת את הכל והם מעדיפים לדעת מספיק כדי שהם יוכלו להרגע. אם נתחיל להסביר להם מה ההבדל בין קסאמים וגראדים וטווח 40 הקילומטר זה לא בהכרח יעזור להרגיע אותם, כמו הידיעה שיש דרך להתגונן מ'טילים' ושהצבא שלנו חזק ופועל להפסיק את הירי. כל מה שהם צריכים לדעת זה שמי שהם מכירים בסדר ומוגן.

תנו הסברים שמתאימים לגיל.
ילדים שטרם הגיעו לגיל בית הספר לא חייבים בכלל לדעת את הפרטים. לרובם יש קושי לתפוס משכי זמן, מרחקים ומספרים גדולים והם לא יצליחו להכיל את הנתונים במילא. לכן אפשר לומר להם שיש 'רעים' שמנסים לפגוע בנו, אבל אנחנו מוגנים אם נשמור על הכללים. ככל שהם מתבגרים, ההסבר יכול להיות יותר מפורט ויותר מחובר למציאות.

צמצמו חשיפה לתקשורת.
הכלל הזה נכון למבוגרים, אבל במיוחד אצל ילדים כדאי לצמצם חשיפה לתיאורים גרפיים ותמונות מוגזמות. אין סיבה שילד בן שש יצפה יחד איתכם בשידור המתגלגל בערוצי הטלויזיה. הנטיה של החדשות לסנסציות ותיאורים הרפטטיבים והלחוצים רק מגבירים את החרדה הטבעית.

תחזקו את תחושת הבטחון.
תראו לילדים עד כמה הם כבר עכשיו שולטים בבטחון האישי שלהם. תראו להם מה ביומיום שלהם הם מסוגלים לעשות כדי לשלוט במה שקורה להם. בסיטואציות כאלו, דווקא הדברים הקטנים נוסכים בנו בטחון. לשים קסדה כשרוכבים על אופניים. לנעול את הדלת. להשמע להוראות הבטיחות.

תשמרו על שגרה
הדרך הטובה ביותר להרגיע ילדים בזמן אירועים קשים או לאחריהם הוא להקפיד על השגרה. תנסו להמשיך את ההרגלים – שעות השינה והארוחות, הביקורים הקבועים אצל חברים ומסגרות כמו חוגים והפעלות. כמובן בתחום האפשרי. גם אם מישהו מהמשפחה או מהחברים נפגע בצורה כלשהי, כדאי לחזור בהקדם לשגרה ולמסגרות. לדוגמא, אם אתם יכולים מבחינה בטחונית להמשיך לשלוח את הילדים למסגרות כמו קייטנות, אל תבחרו להשאיר אותם בבית 'כי המצב מסוכן'.

תתייעצו
אם הילד שלכם מתחיל לסבול בזמן אירועים קשים מתופעות גופניות חריגות כמו כאבי ראש, כאבי בטן וירידה בתאבון, תתיעצו עם רופא הילדים שלכם. חלק מהילדים (כמו גם חלק מהמבוגרים) חווים אירועים קשים כמשהו גדול מדי והם מתקשים להתמודד איתו בעצמם. במצב כזה כדאי להתייעץ עם רופא הילדים או עם איש מקצוע אחר.

 

אם יש לכם טיפים נוספים – הוסיפו בתגובות.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

מחשבות של אחרים

עדן: חייבת התערבות פסיכיאטרית דחופה,זה עלול להגיע למצב של פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק חלילה.. בהצלחה.

חנית ג'אגר: וואו בדיוק מה שקורה לי לאחרונה אני פניתי לפסיכיאטרית שלי אחרי 6 שנים של טיפול בסרוקסט והחלטתי לקחת פרוזק...

עדי ג.: בעבר מסיבות של אילוץ, השתמשתי בקונצרטה 52 (או 54? שכחתי) שתוקפה פג חמש שנים (!) קודם לכן. הרופא אמר לי...

גיל: היי אני מגרדת בקרקפת מגיל ממש קטן (היום בת 30) עד שנוצרים פצעים קטנים ואני מגרדת את הגלד וחוזר חלילה. לרוב זה לא...

זהבית: כל מילה בסלע מנסיון

יולי: היי . את יכולה לקחת ציפרלקס במינון של 10 אני הייתי לוקחת כל ההריון . וגם בהנקה את יכולה

קובי: יוליה מה נשמע גם אני סובל מימניה דפרסיה הרבה שנים הייתי שמח אם תרצי להיות בקשר

פעימה: זה מאוד אינדוודואלי /תלוי גיל/תמיכה משפחתית ועוד דברים שמשתנים במשוואה שנקראת התקפי חרדה

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.