מעבר לרעש של ה Buzz
למי שהצליח לפספס את הרעש האחרון במערכת, גוגל השיקו בשבוע שעבר שירות בשם Google Buzz, שתפקידו להוות מעין קומבינציה של הטרנדים החמים באינטרנט בתוך חשבון הדואר של Gmail (יכול להיות שפתאום הופיע לכם כפתור חדש מתחת ל Inbox). מי שכבר חווה את פייסבוק או טוויטר יבין את הרעיון בתוך כמה דקות. עולם הבלוגים התמלא בתגובות אוהדות או מתנגדות להבטים שונים בשירות החדש וגם לי יש כאלו, אבל הייתי רוצה להתייחס רק לכמה תובנות פסיכולוגיות על השירות.
רקע תאורטי לפסיכולוגיה של ה – Google Buzz.
המושג הראשון שצריך להתייחס אליו כאן הוא סכמות חשיבה. אנו מגיבים ופועלים לפי סכמות חשיבה. יש לנו סכמות פנימיות וסכמות חציוניות שכולן יחדיו מנחות את התגובות שלנו. אם אתם נכנסים לחדר שבו יש הרבה שולחנות, על כל שולחן ישנם סכינים, מזלגות וכוסות, ליד חלק מהשולחנות יושבים אנשים וביניהם מסתובבים אנשים עם מגשי מזון, אתם מייד מבינים שהגעתם לחדר אוכל או מסעדה. זוהי סכמת חשיבה שמייד מנחה אתכם איך לפעול בסיטואציה לא מוכרת שבה אתם נמצאים.
לכן ברור למה גוגל הבינו שהם לא יכולים לנצח את פייסבוק במשחק שלהם. אין להם שום סיכוי לפתוח רשת חברתית ולהוביל את התחום (הם כבר ניסו ונכשלו). כשאנשים רוצים לחפש משהו, סכמת החשיבה שלהם אומרת גוגל. כשהם רוצים לראות וידאו וסרטונים מגניבים, סכמת החשיבה אומרת youtube. וכשהם חושבים על אינטראקציה חברתית הם חושבים פייסבוק. יש אנשים שיש להם סכמות אחרות, אבל אלו הסכמות הנפוצות ביותר וסכמות הן דבר שקשה לשנות.
בעתיד רשת חברתית תהיה חלק מכל אתר בעולם, בדיוק כמו שבכל אתר יכולים להיות טוקבקים, או שאלונים או וידאו. גוגל הבינה שאנשים לא חושבים עליה כשהם מבצעים אינטראקציה חברתית, ולכן בחרה להביא את החברתיות אל האנשים במקום שהם נמצאים. במקרה הזה אנחנו מדברים על Gmail, שירות הדואר המשובח של גוגל, ובחרה פשוט לפתוח את הבאזז לכל משתמשי גוגל. גוגל לא נמצאת בעסקי החיפוש, אלא בעסקי איסוף וקיטלוג מידע והיא מתייחסת לאינטראקציה חברתית כעוד פעולה אנושית שאפשר לנטר, בדיוק כמו אתרי אינטרנט או פרטי דואר.
דיסוננס קוגניטיבי?
סכמות חשיבה לא קשורות רק למקומות, אלא גם לסיטואציות. אנשים באים לפייסבוק כדי שתהיה להם אינטראקציה חברתית. אפשר לעשות אינטראקציה חברתית באימייל, אבל אז היא לרוב פרטית – בין שני אנשים בלבד. לקחו בגוגל את האימייל והפכו אותו לפומבי. הדיסוננס הוא לא בזה שהאימייל הפך לחשוף – כי גם קודם גוגל סרקו לנו את האימייל והציבו פרסומות בהתאם לתוכן, אלא שעכשיו גם אנשים אחרים חודרים לנו אל האימייל. ופתאום אתה מגלה שדברים שעשית באופן פרטי הפכו לפומביים לאנשים אחרים רק כי שלחת אליהם דואר אלקטרוני. תחשבו על פסיכיאטר שפתאום מגלה שהתמונות של החופשה שלו נחשפים למטופלים שלו רק כי הוא שלח להם מייל פעם. אנשים שהצליחו להדחיק בעשור האחרון את העובדה שהפרטיות שלנו נעלמת ברגע שאנחנו מעלים אותה לפורמט דיגיטלי קיבלו את האמת המרה ישר לפנים. (אני לא אדבר על עומס יתר בכלל הפעם).
גוגל באזז הוא העתיד, אבל העתיד לא ייראה כמו גוגל באזז. רוב האנשים צריכים להרגיש שיש להם מקום פרטי שבו הם שולטים על החשיפה שלהם. חוסר הנוחות שגוגל באזז מעורר נובע בגלל ערבוב סכמות – זו רשת חברתית או שירות אימייל ? זה מקום פרטי או שהכל חשוף? אני שולט או ששולטים בשבילי? אנשים יתרגלו לקונספט של גוגל באזז כי סכמות משתנות ומתאימות את עצמן למציאות, אבל בנתיים, נמשיך לנוע בחוסר נוחות ולחפש את כפתור הניטרול.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
2 תגובות לרשימה ”מעבר לרעש של ה Buzz“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום ראשון, 14 בפברואר 2010 בשעה 1:56
[…] על שני פוסטים מצוינים. לכו לקרוא מה ירדן לוינסקי כתב על גוגל באזז והפסיכולוגיה שלו ומה שגל מור כותב על עידן "פוסט רשתות חברתיות" . ששני […]
יום ראשון, 14 בפברואר 2010 בשעה 17:30
שכחת לציין אפשרות נוספת, שהיא שגוגל באזז יהפוך לגוגל בווז, כלומר אנשים ישתמשו בגוגל כמייל ובפייסבוק כרשת חברתית.
לגבי הדיסוננס, אני לא בטוח עד כמה הוא חזק. אנשים כבר מבינים את הטכנולוגיה ויודעים לעשות את המעברים האלה די מהר וחלק.