הסטיגמה של הטיפול: אני לא צריך טיפול, אני לא משוגע

בשנים האחרונות היתה תחושה של התקדמות משמעותית בקבלה ובהפנמה של התרומה האפשרית של יעוץ וטיפול נפשי. אבל כמעט תמיד קורים דברים שגורמים לי לפקפק בתחושה הזו. האירוע האחרון שקרה לי היה בזמן שירות מילואים שעשיתי לאחרונה. במילואים, כמו חלק גדול מהרופאים אשר עושים בישראל, איני עוסק בתחום ההתמחות אלא מתפקד כרופא כללי ביחידה צבאית.

"איזה רופא אתה?" שאל אותי קצין מיחידה שבה ביקרנו כשעמדנו בתור בחדר האוכל. "פסיכיאטר." עניתי. "אה, אתה בטח מתעסק עם הרבה משוגעים". ההכרזה הזו שיעשעה אותי מצד אחד והפתיעה מצד שני. עצרתי לרגע כדי לחשוב על התשובה שאתן לו ועניתי בתגובה מבלי להתייחס ישירות להכללה הסטריאוטיפית של המקצועות בבריאות הנפש. "בעצם, חלק גדול מהעבודה שלנו הוא עם אנשים שמתמודדים עם משברים בחיים כמו גירושים, התמודדות עם מחלות גופניות, לחץ בעבודה, מעבר מקום מגורים או אפילו סוגיות של הורות ומשפחה." "אז איפה הקליניקה שלך?" הוא שאל. "אני עובד בתל השומר ובקליניקה ברמת גן" עניתי.

בשלב הזה הקול שלו הונמך ונחלש עד לכמעט לחישה. אני חושב שהוא שאל אותי כמה אני לוקח לפגישה, אבל לא הצלחתי להבין את מה שהוא אמר, ומזווית העין יכולתי להבחין בשאר הסובבים מסתכלים בעניין בדיאלוג בינינו ובהתנהגות שלו. הסצנה נראתה כאילו נלקחה מקטע באחת התוכניות בערוץ 3 בכבלים. "יש לך כרטיס ביקור?" הוא שאל כשהגענו לסוף התור. העברתי לו את הכרטיס והלכתי לשבת עם האנשים מהיחידה שלי, בעודי תוהה מתי אפגש שוב עם "הסטיגמה".

במהלך השנים בהם אני עוסק בפסיכיאטריה ובטיפול, שמעתי הרבה כינויים יצירתיים לתהליך הטיפול, אשר מתייחסים להבטים שונים של סטיגמות שונות. כינויים כמו 'הוקוס פוקוס', 'שטיפת מוח' או 'השפעה'.  'הוקוס פוקוס' נשמע דווקא חביב בגלל הקונוטציה של עולם הקסם אבל לרוע המזל, תחום התרפיה או הטיפול הנפשי נותר מסתורי ומרוחק עבור מרבית האנשים, בדיוק כמו קסמים. מה בדיוק קורה בתוך החדר? מה עושים שם? האם אני אשאר אני כאשר אצא מהחדר? אם אלך לטיפול, האם זה אומר שאני משוגע, חלש או סתם כשלון? מה אחרים יחשבו עלי? מה אם יראו אותי יוצא מקליניקה של פסיכיאטר או פסיכולוג? חששות כאלו טבעיים לחלוטין בהתחשב בהתניות החברתיות שמוטבעות בנו. לרוע המזל התוצאה של ההתניות האלו היא שיש רבים שמחלטים לא לקבל יעוץ או טיפול למרות שהם סובלים ממצוקה רגשית או גופנית משמעותית.

צריך להבהיר כמה דברים. רוב האנשים שמגיעים ליעוץ ואפילו לטיפול לא סובלים ממחלה נפשית – קלה או קשה. רובם מתמודדים עם אתגרים משמעותיים או נמצאים במהלך של תהליכי חיים חשובים אשר מעמיסים עליהם ומקשים על יכולתם להתמודד. כתוצאה מכך החיים שלהם, איכות חייהם והיכולת שלהם להתמודד עם אותם אירועים יורדת. דוגמאות לאירועים כאלו יכולות לבוא מתחום התעסוקה כגון התמודדות עם גורמי לחץ קבועים בעבודה, החלטות קריירה, משברים כלכליים או תחומים אחרים כמו בעיות בריאות או אבחנה רפואית חדשה, קונפליקטים וויכוחים בין הורים לילדים, קשיים בלימודים או אפילו קשיים חברתיים במקום מגורים חדש. דוגמאות לתהליכי חיים יכולות להיות מוות של בן משפחה או חבר קרוב, סיום של יחסים זוגיים או חברות, התמודדות עם תוספת של ילד חדש למשפחה, גירושין ונישואין, או התמודדות עם קבלת החלטות בנושאים משפחתיים. כל הנושאים הללו יכולים לגרום למצוקה, לתחושה רעה ואפילו להשפעה על בריאותו ותפקודו של אדם. בחלק מהמקרים ניתן גם למצוא סימנים של דיכאון ושל חרדה.

אלו הם רק חלק מהנושאים שבגללם אנשים מחליטים לפנות לטיפול. חשוב לזכור שאם אתם מתמודדים עם אחד מהאתגרים האלו שציינתי, אתם לא לבד. האפקט של כל אחד מהאתגרים האלו הוא בדרך כלל מצטבר, כך שאם יש כמה אתגרים בעת ובעונה אחת יש 'ערימה' של אתגרים וגורמי לחץ. יעוץ והכוונה בזמנים כאלו יכולה לסייע הן במתן תמיכה והן במתן כלים טובים להתמודדות עם אותם משברים. בסופו של דבר, מדובר בהשקעה בבריאות הנפשית והגופנית שלכם, והפניה ליעוץ היא פעולה אמיצה ולא מעשה מתוך חולשה, והתוצאה של פניה כזו יכולה להיות טובה גם עבורכם וגם עבור אלו שחייהם קשורים בחיים שלכם.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

רוצה להפסיק: נוטלת פאקסט חמש שנים! ולא הבנתי למה פתאום עליתי כל כך במשקל. ולא ,אני לא אוכלת יותר מבעבר,אפילו פחות....

חן: מה הטיפול התרופתי הנכון , אם ציפרלקס לא עוזר והתופעות לוואי לא נותנות מנוח

דניאל: שלום. במשך כ8 שנים לקחתי ויפאקס עזר לי מאד. מצב רוח טוב. וללא עצבנות יתר ממנה סבלתי קום ביקשתי מהרופא להחליף...

מישהו: זה כמובן לא מדעי, ואני לא יודע מהן הסיבות לכך, אבל שמתי לב שפעמים רבות כאשר אני נוטל ריטלין או קונצרטה משתלטת...

דודי: גילוי נאות אני לא רופא ולא בא לתת פה חוות דעת למתמודדים. אני מתמודד מהסוג הקשה כלומר אחרי כמה נסיונות אובדנות...

ירדן לוינסקי: @אורי, לוקח להשפעת התרופות מספר שבועות להעלם לחלוטין.

ירדן לוינסקי: @עזרה, האתר הזה הוא אתר פרטי שמופעל על ידי אדם אחד למסירת מידע ואיננו אתר תמיכה. אנשים שזקוקים לסיוע...

ירדן לוינסקי: @ט, תקבעי פגישה מסודרת עם איש/אשת טיפול ותקבעו תכנית טיפול.

תגובות

3 תגובות לרשימה ”הסטיגמה של הטיפול: אני לא צריך טיפול, אני לא משוגע“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת טל:

    ביטיויים כמו שטיפת מוח, השפעה והוקוס פוקוס (ואסור לשכוח את "מה, אז אתה מנתח אותי עכשיו?") בעיתיים גם כי הם יוצרים ציפיות לא ראליות. אנשים רבים חושבים שסטודנטים לפסיכיאטריה, פסיכולוגיה ועו"ס (קצת פחות) מקבלים גישה ישירה לקוד של מוח האדם ויכולים להשתמש בידע הזה לכל מטרה.
    כשהם באים כבר לטיפול הם בטוחים שהם צריכים רק לשלם את המחיר המופקע לדעתם ואתה תתקן אותם. בכל מקרה תמיד יש צורך בתיאום ציפיות שיגרום למטופל להבין שלמטפל אין תמיד תקוני בזק לכל בעיה שאת עיקר העבודה יהיה עליו לעשות.

  2. מאת חן:

    אני בת 64 וקיבלתי אלטרולט מרופא אף אוזן וגרון עקב טינטונים באוזניים .
    שאלתי היא האם התרופה תעביר לי את הטינטון והאם היא ממכרת אם זה יעביר לי אז כדאי לקחת אבל אם לא , אז מה ? כתוב שזו תרופה לדיכאון ולי אין דיכאון אני פוחדת שבאמת יהיה לי דיכאון אם אפסיק את התרופה בברכה חן

  3. מאת אב:

    בתור פאצינטית שטופלה גם בכדורים וגם בשיחות עברתי כאלה תהליכים ששיפרו את ההרגשה, הביטחון והדימוי העצמי שלי שלא פעם הרגשתי שאכן קרה לי נס – אני לא טיפול חסר הבנה אבל אני חייבת לומר שעד היום במובן מסוים אני לא מבינה מה בדיוק קרה לי במהלך ואחרי אותם טיפולים ומה בדיוק גרם לשיפור בהרגשתי בצורה כה דראסטית – לא נעים לומר אך גם כשמדובר בפסיכיאטרים מעולים תמיד יש לי את ההרגשה שזה לא מדע מדוייק ואין טיפול נכון לאדם מסויים שברןר מראש שזה מה שיפתור את ההרגשה שלו – וגם הם נמצאים לא פעם במסגרת הכללים והניסיון שצברו באזור דמדומים ובחוסר ידיעה מה באמת קרה או יקרה עם אותו פאצינט – אולי הדבר נובע מכך שעם כל הכבוד להתקדמות במדע – פסיכיאטרים אינם אלוהים וגם לא יהיו – מוח האדם הוא דבר מורכב ונשגב ובחיים לא נצליח לפצח את הקוד או כמו שאומרים "לו ידעתיו הייתיו".

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.