איך מוצאים מוטיבציה בזמן דיכאון?

אחת השאלות הכי קשות ששואל עצמו אדם שסובל מדיכאון הוא איך עושים את כל הדברים שצריך לעשות כדי לצאת מהדיכאון. בסופו של דבר יש המון דברים שאדם שסובל מדכאון צריך לעשות. צריך ללכת לפסיכיאטר, ללכת לפסיכולוג, לקחת תרופות, לקום בבוקר, לצאת מהמיטה. איך מוצאים מוטיבציה לכל זה.

חשבתי לעשות לכם רשימה של '12 הדברים שצריך לעשות כדי למצוא מוטיבציה בזמן דיכאון'. לרשום שם דברים מאד ברורים כמו "שימו שעון מעורר", "סדרו את המיטה", "תעשו מקלחת". תתלבשו ותצאו מהבית. תעשו רשימה של דברים ותעשו רק אחת. תפגשו משפחה וחברים ואל תשכחו ללכת לפסיכותרפיה. הכי קל לעשות רשימות. זה גם הולך טוב באינטרנט וגם קל לקרוא אותם ואם אתה סובל מדיכאון אתה יכול אפילו לומר לעצמך "מחר! מחר בבוקר אני מתחיל לעשות את זה".

וכמובן שלא יוצא מזה כלום.

כשאתה בדיכאון אין לך מוטיבציה. נקודה.

יש המון קלישאות והמון עצות שאפשר לתת אבל בשורה התחתונה, כשאתה סובל מדיכאון אין לך שום חשק לעשות שום דבר. אתה מכריח את עצמך לעשות דברים כי חייבים לעשות אותם. חייבים לקחת את הילדים לגן. חייבים ללכת לעבודה. חייבים לעשות קניות כדי שיהיה מה לאכול. אבל לא חייבים לעשות ספורט. לא חייבים להיות עם המשפחה. כל מה שלא חייבים לא עושים. לפעמים גם לא מצליחים לעשות את זה ונשארים בבית ומרגישים רע. ממש ממש רע. כל הדברים האלו על מוטיבציה בזמן דיכאון נשמעים נפלא, אבל בסוף אתה כועס על עצמך שאין לך מוטיבציה!

הרבה אנשים שמכריחים את עצמם לעשות את הדברים האלו, מרגישים יותר רע ולא יותר טוב. הם לא מרוכזים אז דברים לא מצליחים. הם פחות קומוניקטיבים אז הם מרגישים שאין להם מה לתרום לשיחה. הכל נשמע טוב אבל אי אפשר להכריח את הדיכאון לעבור כמו שאי אפשר לומר למישהו באמצע התקף חרדה שיהיה רגוע. כל הצעדים האלו יכולים לעזור אם הדיכאון שלך לא עמוק מדי או כשאתה כבר בדרך החוצה מהדיכאון. בשלבים האלו ממש כדאי לנסות את הטכניקות האלו.

בשלב שאין לכם שום מוטיבציה, כשהדיכאון חזק יותר מהכל, הדרך הנכונה לצאת ממנו הוא להעזר בגורמים חיצוניים. מישהו שינהל את הטיפול התרופתי. מישהו שינהל איתך שיחות. מישהו בבית שידרבן אותך. מישהו שיוציא אותך מהבית. שלא יוותר. זה לא חייב להיות מישהו אחד. זה יכול לכלול פסיכיאטר ופסיכולוג, בני משפחה וחברים. רצוי שהם יעבדו יחד. כי זה יותר אפקטיבי. לפעמים הנוכחות של מישהו בסביבה, תגרום לכם לכזו חוסר נעימות שתקומו מהמיטה, תתקלחו ותלבשו בגדים נקיים. קשה לבקש מאנשים עזרה, אבל זה הדבר הנכון לעשות. לא לשמור בבטן אלא לבקשב ולקבל עזרה.

מצד שני, זו האחריות שלכם לבקש עזרה ולקבל עזרה. גם אם אתם לא אשמים שיש דיכאון, לכם יש אחריות כלפי עצמכם וכלפי אחרים לבקש עזרה.  זה המינימום שאתם יכולים לעשות.

אז אם חיפשתם עצה למציאת מוטיבציה בזמן דיכאון, תשכחו מזה. אל תחפשו פתרונות קלים כי אין כאלו. אבל אם הצלחתי לגרום לכם לבקש עזרה, זה כבר הצעד הראשון.

ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.

קבלו עדכונים במייל

מחשבות של אחרים

עומר: יש לי ריטואל כזה של 4 חודשים מניה 8 חודשים דיכאון ואז חודשיים מאוזנים. אני לא יודע אם הוא ימשיך כי עכשיו אני עם...

ירדן לוינסקי: @יאיר, כן זה אפשרי. בחו"ל יש עוד מינונים כולל 40, 60…

ירדן לוינסקי: @לילי, נשמע שבן הזוג צריך טיפול ויתכן שצריך טיפול זוגי.

ירדן לוינסקי: רותי, זה באג במערכת שטרם הצלחתי לפענח @תומר, אני באמת לא יכול לומר לך איזה תרופות צריך לקחת בלי להכירך....

ירדן לוינסקי: @טל, אני חולק על דעתך. איש מקצוע יכול לומר שהטיפול הנוכחי מיצה את עצמו. אם אתה לא יודע מדוע אתה נשאר,...

ירדן לוינסקי: @ליאת, מותר עקרונית לקחת שניים, תתיעצי עם הרופא שלך אם צריך לקחת…

ליאת חליבה: היי מעוניינת לדעת אם מותר 2 פאקסט

יעקב: ל. א יש אנשים שרוצים להפסיק להיות מטומטמים ולהתחיל ללמוד ואהבתם הגדולה היא להוסיף אנטלגנציה ללכת לעבוד עבודת...

תגובות

8 תגובות לרשימה ”איך מוצאים מוטיבציה בזמן דיכאון?“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.

  1. מאת ביפולרי:

    בתור ביפולרי שלפעמים נופל עליו משהו דחוף (עבודה, ניירת) בזמן דיכאון, וצריך איזו "מאניה לטווח קצר", עוזר לי לקחת על עצמי פרוייקט קצר של כמה שעות שאף אחד לא ביקש ממני (לבנות עפיפון, למשל).
    הידיעה שכלום לא יקרה אם זה ייכשל הופכת את זה לקל, ואם זה מצליח, זה נותן מספיק "תנופה" בשביל כמה ימים של משהו מבאס.
    זה לא תמיד עובד (ולא בטוח כמה זה היה עובד אם מישהו אחר היה מציע לי את זה), אבל שווה לנסות.

  2. מאת יוריק קרמר:

    ירדן, תודה רבה.

  3. מאת דוד:

    סוף סוף מישהו כותב את זה בצורה ברורה ורציונלית בלי שום "עצות" של "תעשה את זה וכך תצא מזה".
    "עצות" שמובילות להאשמה עצמית של "הייתי יכול לנסות יותר".

    תודה – העצה שלך אמתית ומעשית. ובניגוד גמור לשיטות ה"איך לתקן" היא עונה על "איך להתמודד".

  4. מאת מינה:

    אתה כל כך מבין וצודק, הבעיה שלי היא שמחלתי על כבודי וביקשתי מעט עזרה מחבריי הקרובים (בני משפחתי גרים רחוק מאוד ואני רווקה בת ארבעים שכל חבריה כבר נשואים/גרושים עם ילדים…אין לי חברים רווקים אחרים וקשה לי מאוד ליצור חברויות חדשות) והתגובה היא ברוב המקרים שהחבר/ה שביקשתי ממנו עזרה פשוט התרחק/נעלם מחיי. נשארה לי חברה אחת שלא מוותרת אבל היא אמא גרושה שמגדלת לבד את ילדיה וגם עובדת ואין לה המון זמן אלי אפילו שכוונתה טובה. אני משתדלת לצאת ולשמור על פעילות גופנית ככל האפשר, ולמדתי לא להעמיס על עצמי יותרממה שאני מסוגלת לו. אני בטיפול ועובדת על חזרה לעצמי שלפני הדיכאון וההתמוטטות הנפשית (שנגרמה לאחר מספר מקרי אונס קשים שעברתי והתמוטטות של זוגיות והתמוטטות כלכלית – הכל בחמש השנים האחרונות). נותרתי לבד. למשל בעשרת הימים האחרונים אףאחד חוץ מאמא שלי לא התקשר אלי. ולא ראיתי אנשים חוץ מאנשים זרים ברחוב. אני משתדלת לשמור על מורל גבוה ככל האפשר. אבל הבדידות היא העונש הכי חמור שנותנים לפושעים הכי נתעבים ואני בנאדם נחמד שמעולם לא פגע בזבוב. עצוב לי. לבד לי.

  5. מאת מילי:

    שלום,
    כמי שסובלת מדכאון מגו'רי בשנה וחצי האחרונות, אני יכולה לומר שבחלק מתקופת הדכאון בשל מחויבויות רבות המשכתי לתפקד כאילו כרגיל, נאחזתי נואשת בשגרה מפחד שאפול. הדבר גרם להשקעת אנרגיות בתפקוד במקום בטיפול.
    בכל התקופה קיבלתי עזרה. לצערי המטפל והפסיכיאטר הפנו אותי לאשפוז ולא איפשרו לי לחזור אליהם לטיפול לאחריו.
    הרבה אנשים מנסים "להוציא אותך מזה" ואכן חלק מהאמירות קשורות לעשייה וחלקן על הכח הפנימי שלנו להבריא את עצמנו "רק את תעזרי לעצמך".
    מייאש.

  6. מאת פאני ידיד:

    ממש נכון ! נורא קשה לקבל תגובות כאלה ״רק את יכולה לעזור לעצמך ״שגם ככה יש האשמות ולחצים, אגב אני עוברת אותו מצב הידיוק . במקום לטפל בדיכאון אני מעמיקה פנים ועושה דברים שצריך להחזיק בית וילדים מה שלא עוזר לרפא את הנפש אלא רק להוסיף את הגוף שזה גם משהו שצריך לסמן וי..אז מה אפשר לעשות עם המצב ? לשתף את כל המשפחה ? או שאולי אקבל תגובות שליליות ? ואולי להכניס פסיכולוג לכל המצב שיתן את העזרה . זה נראה כמו מתחננת וזה מעצבן. כמו סנגור

  7. מאת ********:

    את מוזמנת לדבר עם אשתי…
    היא נשואה +
    ומרגישה ממש כמוך…
    קצת מוזר, כי לך יש סיבות ממשיות
    ולה לא ממש (פרט לאופי שלה)
    אבל בהחלט העתק רגשי של מה שציינת

  8. מאת פיליפ:

    הצלחת לעצבן, אם זו הייתה כוונתך.

    וואלה לא חשבתי על טיפול! 15 שנה של דיכאון הביאו אותי לאתר שלך כדי לקרוא שצריך ללכת לטיפול. אני לא מבין איך לא נותנים לך פוליצר על הכתבה הזו, במקביל לנובל לרפואה על הישגיך האבחנתיים!

הוספת תגובה






דוקטור, למה לא ענית? כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.

על מנת להגן על אתר זה מפני ספאם, שפה בוטה, התקפות אישיות או מסעות צלב, הפעלתי את אפשרות מודרציית התגובות באתר. כדי להבין איך אני עונה לשאלות קראו את מדיניות התשובות שלי.
אפרסם את תגובתך מייד לאחר שאוודא שאין שם שום דבר שמסוכן לבריאות.