אחת השאלות שחוזרות אלי בקליניקה שוב ושוב היא מה צפוי לקרות כאשר מפסיקים טיפול תרופתי נגד דיכאון או חרדה. האם הגוף יגיב, האם יופיעו תסמיני נסיגה וכמה זה נפוץ. זה רגע רגיש בתהליך הטיפולי, הזדמנות לחשיבה מחודשת וגם מקור לחשש טבעי. מחקר רחב שהתפרסם לאחרונה ב JAMA Psychiatry בהובלת Michail Kalfas נותן תמונה ברורה ומעודכנת יותר אבל גם מזכיר לנו את מה שמטופלים רבים מרגישים על בשרם. לצד הנתונים המחקריים חשוב להרחיב גם על הצד המעשי והיומיומי של הפסקת טיפול כפי שאני מדגיש לא פעם בבלוג שלי.
במהלך טיפול תמיד מגיע הרגע שהמטופל שואל את עצמו: "אני לוקח/ת את התרופה כבר תקופה. עד מתי אני צריך להמשיך ולקחת אותה?"
באמצע המאה העשרים ועד סופה, מטופלים עם דיכאון קליני קיבלו מענה רחב וממושך, לעיתים גם אשפוז בן כמה שבועות כחלק ממסגרת טיפולית שנועדה לאפשר מעקב, ויסות תרופתי הדרגתי והתחלה עדינה של תהליך ההחלמה.
כשאנחנו חושבים על טיפול נפשי, אנחנו מדמיינים חדר שקט, שיחה רגועה, אולי מטפל.ת שמקשיב.ה לנו בעיניים טובות. וכשאנחנו חושבים על תרופות אנחנו מדמיינים רופא.ה, מרשם, שיחה קצרה של חמש דקות ויציאה לבית המרקחת.
במשך השנים האחרונות, קנאביס הפך לחלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי הרפואי וגם החברתי.
טיקים הם תנועות או קולות לא רצוניים, מהירים, פתאומיים וחוזרים על עצמם. הם נעים בין טיקים פשוטים, כמו מצמוץ עיניים, לבין טיקים מורכבים יותר הכוללים תנועות גוף או הבעות קוליות. תסמונת טורט, מצב נוירולוגי, מאופיינת בנוכחות טיקים מוטוריים וקוליים מרובים הנמשכים לפחות שנה אחת. תסמונת זו, שתוארה לראשונה בשנת 1885 על ידי ד"ר ז'ורז' ז'יל דה לה טורט, נחשבת כיום לתופעה מורכבת ובעלת רבדים רבים.