כמו כולנו גם אתם הגעתם לחודש מרץ 2020 וגיליתם את נפלאות השיחות הקבוצתיות בזום. המשפחה שלכם, החברים ואפילו מקום העבודה שלכם מנסים לשמור על שיגרה בעזרת תזמון שיחות ועידה. אנחנו עושים זום כדי לחגוג את ליל הסדר, כדי ללמוד בבית ספר, לראות וובינרים ואפילו כדי לדבר עם חברים. זה הנורמלי החדש של ריחוק חברתי.
לא כולם מחבבים גורואים. לא משנה אם זה טוני רובינס או מארי קונדו. בעקרון, הטכניקה של רוב הגורואים היא לחזור על אמיתות יסודיות שכולנו יודעים ברמה בסיסית שהן נכונות, וכך לגרום לנו להרגיש שאנחנו שומעים דברי חוכמה. כדי שהם יצליחו באמת, הם צריכים גם לתת לנו כל מני טיפים שאנחנו יכולים ליישם בקלות, ואז נרגיש שהם הביאו לנו ערך מוסף.
כמה קשה לשנות דעות של אנשים? למה אנחנו נתקלים שוב ושוב באנשים אינטיליגנטים שמחזיקים בדעות שלפעמים נראות לנו שגויות או הזויות אבל אין שום דרך לשנות את דעתם? איך קורה שאידיאולוגים נאו-קפיטליסטים ממשיכים לטעון שהפחתת מיסים היא הפתרון לעוני כשאי-השוויון רק הולך וגובר ומתנגדי החיסונים ממשיכים להאמין שאוטיזם נגרם מחיסונים?
גוגל רוצה לדעת אם אתם סובלים מדיכאון. אם אתם מרגישים רע, גם אתם רוצים לדעת אם זה דיכאון. אז איפה הבעיה?
פייק ניוז, עובדות אלטרנטיביות, דיסאינפורמציה מושכלת. אולי המושגים האלו הפכו לפופולריים בעקבות דונלד טראמפ, אבל העקרונות היו קיימים הרבה לפני כן.
אתם יושבים בבית קפה עם כמה חברים, כולכם בערך באותה שכבת גיל, שותים את הבירה שלכם צוחקים, מדברים. ואז הסמארטפון של אחד האנשים עושה את הקול ההוא. של הודעה נכנסת. והתגובה הפבלובית המיידית של בעל הסמארטפון היא להרים את הטלפון ולבדוק מה ההודעה שהוא קיבל.