הויכוח על יעילות התרופות נגד דיכאון כבר נמאס. הבעיה היא שהויכוח כל כך שטחי, שמעטים מבינים בכלל מה הם נתוני האמת ומה אפשר לעשות איתם. טקסט קצר (ופשוט) על איך אפשר להבין את המציאות בדרכים שונות.
חיכיתי בכוונה לפני שישבתי לכתוב על "פרשת האח הגדול והכדורים הפסיכיאטרים". הסיבה לכך היא שכולנו צריכים לזכור שיש כאן מגוון שלם של אינטרסים שמתנהלים מאחורי הפרשה הזו ואין לרובנו את כל המידע הרלוונטי לגבי השאלה מי צודק ומי לא בויכוח. אבל יש כמה דברים שאפשר לומר גם בלי לדעת את כל הפרטים.
התקשורת בימים האחרונים מלאה בדיווחים חלקיים על זוג התאומים שנפגע לכאורה מטלטול. אני כמובן לא יודע את האמת במקרה הספציפי, אבל הרעיון שמבוגר גורם לנזק כל כך משמעותי לילד מעורר אצל כל הורה כעס ופחד. נשאלת השאלה איך מגיעים למצב שהורה יטלטל את הילד שלו?
לפני כמעט שמונה חודשים יצאתי למסע ארוך ומפרך שמטרתו היחידה היתה שדרוג האתר דברים שעוברים לי בראש. אחד התחביבים שלי הוא עיצוב אתרי אינטרנט.אני מה שקרוי בשפת החמישיה הקאמרית 'חובב אבל מבין'. עיצבתי בעבר כמה וכמה אתרים, ואפילו לימדתי בשנקר במשך כמה שנים סמנריון דו שנתי. אז חשבתי שזה יהיה ממש פשוט.
שתי כתבות התפרסמו בעיתונות בימים האחרונים שעוסקות בטיפול באנשים במסגרת הקהילה בכלל, ובטיפול בדיכאון וחרדה על ידי רופאי המשפחה. כל מי שקורא את הבלוג הזה בקביעות יודע מה דעתי על הזמינות והנחיצות של השירות הפסיכיאטרי לאוכלוסייה בישראל: נחוץ מאד ואין מספיק בכלל.
לפעמים אפשרויות הטיפול כל כך מגוונות שאנשים שסובלים מבעיה לא מסוגלים לקבל החלטה באיזו טיפול לבחור, או שבוחרים במשהו שהפסיכיאטר חושב שהוא לא נכון.