בעולם שבו יש פחות זמינות של רופאים ויותר זמינות של צ'אטים, אין פלא שהמטופלים מצביעים בידיים ומתחילים מפגש רפואי הרבה לפני שהם הגיעו לרופא, אלא בערב, עם הצ'אט שלהם.
היכולת להתרכז נתפסת לרוב כמיומנות בסיסית. כשאנחנו לא מצליחים לשמר תשומת לב, אנחנו נבהלים. לעיתים קרובות, האצבע מופנית מיד לעבר אבחנה אחת בולטת: הפרעת קשב. אבל המציאות מורכבת יותר.
לפי המדריך האבחוני האמריקאי DSM-5, פסיכוזה היא מצב נפשי שבו אדם חווה הפרעה יסודית בקשר עם המציאות, המתבטאת לרוב בהזיות (Hallucinations) או מחשבות שווא (Delusions) . הזיות יכולות להיות שמיעתיות (שמיעת קולות), ראייתיות או תחושתיות אחרות שאינן מבוססות על גירוי חיצוני אמיתי; מחשבות השווא הן אמונות חזקות מאוד שאינן עומדות במבחן המציאות, אך האדם הדבק בהן מתקשה להכיר בטעותן. ההגדרה העכשווית של פסיכוזה אינה מצמצמת אותה למחלה אחת בלבד, אלא רואה בה תסמין או מצב שיכול להופיע בהקשר של הפרעות נפשיות שונות או מצבים רפואיים מסוימים.
אולי נתחיל עם ההגדרה הבסיסית. הפרעה ביפולרית, שמוכרת גם בשם "מאניה-דפרסיה, או הפרעה דו קוטבית" היא מצב נפשי שמאופיין בשינויים קיצוניים ומתמשכים במצב הרוח. אנשים עם הפרעה ביפולרית יכולים לחוות תקופות של מאניה – תחושת אופוריה מוגברת, אנרגיה גבוהה, תחושת עצמאות מוחלטת, ולעיתים גם התנהגות אימפולסיבית וחסרת שיפוט – ותקופות של דיכאון, שבהן התחושות הפוכות לחלוטין: מצב רוח ירוד, חוסר עניין בפעילויות יומיומיות, חוסר אנרגיה, ולעיתים גם תחושות של חוסר ערך או אשמה.
חלק מהאנשים שסובלים מהפרעות נפשיות, מתמודדים עם הפרעת נפש חמורה ועקשנית, כזו שלא חולפת, לעיתים אין בה בכלל הפוגות והיא משבשת להם את החיים.