בעיתונים מפרסמים מדי פעם נתונים וכתבות על מחלות פסיכיאטריות. ארגון הבריאות העולמי מספר שעד 2015 או משהו כזה, הדיכאון תהפוך לבעיה הכי גדולה בעולם המערבי. רק בשבוע שעבר פרסמו במוסף השבועי של ידיעות אחרונת כתבה על טיפול בסכיזופרניה ועל מרכז חדש (אבל לא ממש מחדש) שאמור להפתח בקרוב בבית חולים שניידר. אבל כשמדברים על כל הבעיות האלו, עד כמה הן באמת נפוצות? כמה אנשים סובלים מדיכאון בישראל, כמה מחרדה, כמה מהפרעות אכילה, כמה סובלים מהפרעות קשב וריכוז או מסכיזופרניה?
חסים. אחת המילים הכבדות ביותר בתרבות האנושית. אבל בעידן שבו טלפונים סלולרים, סמסים, רשתות חברתיות וטוויטר מגדירים מחדש מהי תקשורת, גם ההבנה שלנו של המושג יחסים משתנה ומוגדרת מחדש על ידי הטכנולוגיה.
הפוסט הראשון במדור החדש באתר הוא תשובה לשאלה של רוני. רוני שאלה 'האם כל אדם זקוק לטיפול? האם כל מי שילך לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי צפוי להפיק ממנו תועלת?
ובאופן יותר ספציפי: האם אדם די שמח ומרוצה בחייו, שחש שיש לו בעיה קטנה, נפוצה. בוא נניח לצורך הדיון שזה פחד מסוים מכשלון. בעיה שלא עוצרת אותו, אבל מאטה את התהליכים – זקוק לטיפול? איזה סוג של טיפול יכול להועיל במצבים כאלה?'
חברה המודרנית מפעילה עלינו לחצים ממקומות שונים. דאגה בעבודה, חרדה ממבחנים, קשיים בזוגיות ובמשפחה. יותר ויותר אנשים מדווחים על קשיים בשינה.
גם אנשים שלא סובלים מ OCD, וחיים את חייהם בשלווה יחסית מושפעים מגורמי לחץ וחרדה ועלולים לפתח סימפטומים של מחשבות אובססיביות כשהחיים שלהם מותקפים על ידי גורמי לחץ.