יחסים. אחת המילים הכבדות ביותר בתרבות האנושית. אבל בעידן שבו טלפונים סלולרים, סמסים, רשתות חברתיות וטוויטר מגדירים מחדש מהי תקשורת, גם ההבנה שלנו של המושג יחסים משתנה ומוגדרת מחדש על ידי הטכנולוגיה.

כמובן שיש כל מני סוגי יחסים, ורבים מהשינויים שיחסים עוברים בגלל הטכנולוגיה הם שינויים חיוביים. הטכנולוגיה מאפשרת לאנשים שבעבר היו מנותקים ליצור יחסים שמגבירים את היצירתיות, משפרים יעילות, ומעלים תפוקה. הרשת יכולה גם לעזור לשמור על יחסים קיימים: אם יש לנו קרובי משפחה ביבשת אחרת אנחנו כבר מזמן לא תלויים בטלפון כדי לשמור על קשר איתם. אנחנו יכולים להיות מעורבים בחיים שלהם בעזרת פייסבוק, פליקר, פיקסה, סקייפ או טוויטר. ותאמינו לי שגם סבתא שלכם נהנית מהשימושים האלו של הרשת.

אין ויכוח שכל השיפורים והחידושים שהרשת מאפשרת לנו יכולים לסייע לנו ביומיום והם נפלאים ונהדרים. אבל כמו כל דבר, לשינויים האלו כמו לדברים אחרים בחיים יש הבטים שליליים וחיוביים, תועלות וסכנות ששזורים להם יחד. לרוב הפעולות שלנו בחיים וגם ברשת יש תוצאות שאנו רוצים שיקרו ולפעמים השלכות לא רצויות. אחת הדוגמאות הנפוצות היא שכולם מדברים כל הזמן על ה'חברים' החדשים שהם הכירו ברשת, מכל העולם. אם נתבונן באתרי הכרויות, משחקים, רשתות חברתיות או אפילו אתרי ספורט ופנאי הרשת מאפשרת תקשורת בין אנשים שלא היה כל סיכוי שיפגשו בדרכים אחרות. אבל תקשורת היא רק חלק קטן בתוך העולם הזה שנקרא יחסים, ואני בכלל טוען שיש בגלל הרשת הזניה של המונח 'חברים'.

יש ויכוח גדול אם יחסים באינטרנט הם יחסים אמיתיים או וירטואלים. אני די מתעב את המונח וירטואלי בהקשר של האינטרנט כי לטעמי האינטרנט היא חלק בלתי נפרד מהחיים ולא משהו וירטואלי. אבל צריך להכיר בעובדה שחלק ממערכות היחסים שמתבצעות באמצעות האינטרנט מתבססות על מידע חסר. אנחנו משתמשים בחושים השונים שלנו על מנת לקבל מידע על אנשים שונים ועל ידי כך ליצור לעצמנו תמונה מנטלית של הזהות של הצד השני ביחסים.

המתנגדים ליחסים ברשת יטענו שבגלל שאין אפשרות לראות את הצד השני היחסים בעצם מוגבלים ולא יכולים להתפתח ליחסים 'אמיתיים'. הטענה היא שככל שהתמונה המנטלית מתבססת על פחות מידע כך אנו מבססים אותה יותר על השערות ועל הרצון והשאיפות שלנו. מסיבה זו הם טוענים שבעצם היחסים ברשת מבוססים על הונאה עצמית. כמובן שטענה כזו אפשרית, והיא היתה רלוונטית בעיקר בעידן שבו התקשורת היתה מבוססת על תקשורת לינארית טקסטואלית, כמו באמצעות מייל או צ'טים.

היום אנו חיים בתרבות שבה משפחות פזורות על פני מרחבים ויבשות, ולפעמים גם הקהילות הפיסיות שעזרו לפתח תחושה של הגנה התפוררו עם השנים. בנוסף, כולנו מוצפים חרדות סביב המצב הכלכלי, חרדה סביב המצב הבטחוני, ולפעמים המרוץ האנסופי גורם לאנשים לתחושות של בדידות או לפעמים של כשלון. במצב כזה האפשרות לשבת במקום הבטוח ביותר (בבית) עבור אנשים ולהרגיש שייכים היא אפשרות טובה ומבורכת. הדבר החשוב ביותר היא שלפעמים היא אפילו ממלאת צורך שלא יכול להתממש בשום דרך אחרת.

היום יש לנו אמצעים רבים שמאפשרים לנו לשמור על יחסים ברשת ברמה שהיא כמעט זהה ליחסים מחוץ לרשת. באמצעות טוויטר ופייסבוק אנחנו יכולים להרגיש חלק מקהילה ולהרגיש אפילו את הדופק של הקהילה, דבר שהיה בלתי אפשרי לפני שנתיים-שלוש. לפעמים התחושה הזו יכולה להיות ממש טיפולית, ולעזור לנו לסייע לאנשים שלא היו יכולים להתבטא בשום דרך אחרת (כאן יצא הפסיכיאטר לרגע).

הרשת מספקת אשליה שכל היחסים בה הם יחסים אמיתיים. ש"החברים" שלנו בפייסבוק הם באמת חברים אמיתיים, או ש"החברים" שהיכרנו בפורום סריגה הם הם החברים שלנו. אנשים מרגישים שאפשר לקיים יחסים עם אנשים אחרים בלי החשיפה, שיש אפשרות להתנתק מהכל בעזרת כפתור ריסטרט. תחושה של הגנה מלאה מלווה בהזדמנות.

ככל שהטכנולוגיה של הרשת מתקדמת, ככל שמתאפשרת הצצה לחיים של אנשים, לרגעים הקטנים ולדרמות הגדולות, היחסים ברשת הופכים להיות בדיוק כמו יחסים מחוץ לרשת. יחסים אמיתיים, מלאי יצרים וכעסים, עם תסכולים ואכזבות, עם שמחה וקשיים. זה היופי ביחסים אמיתיים, וזה נמצא גם ברשת. אנשי הטכנולוגיה, הסושיאל מדיה והמאמצים המוקדמים חושבים עכשיו לעצמם שלא חידשתי עבורם כלום. אבל זה כן חידוש יחסי כי זה לא באמת היה אפשרי במימדים גדולים עד השנה – שנתיים האחרונות. ועדיין יחסים אמיתיים ברשת מתקיימים רק עבור חלק קטן מהגולשים.

האם הרשת באמת מגדירה מחדש מהם יחסים? האם אצלכם מתרחש שינוי?

לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה, להרשם לטוויטר שלי, או להכנס לאתר של מרכז רזולוציה.