פרפקציוניזם הוא תכונה שקל להתבלבל לגביה. בעולם תחרותי, דיוק, אחריות והשקעה נראים כמו תנאים להצלחה. ואכן, יש מצבים שבהם סטנדרטים גבוהים חשובים מאוד. אנחנו רוצים שאנשי מקצוע יבדקו את עצמם, יתכוננו היטב ולא יעגלו פינות כשמדובר בהחלטות משמעותיות.

אבל סטנדרטים גבוהים אינם בהכרח פרפקציוניזם. אדם מצפוני יכול להשקיע, לשאוף לאיכות וגם לדעת מתי לסיים. פרפקציוניזם מזיק מתחיל בדרך כלל כשהסטנדרט נעשה נוקשה, כשהטעות מקבלת משמעות מוגזמת וכשהערך העצמי תלוי בתוצאה. במקום לעזור לנו להתקדם, השאיפה לשלמות מתחילה לעכב, לשחוק ולצמצם אפשרויות.

מאחורי הדפוס הזה יש לעיתים פחד עמוק יותר. טעות אינה נחווית רק כאי דיוק, אלא כהוכחה לכך שאיננו טובים מספיק. טיוטה לא מושלמת מרגישה כמו חשיפה לביקורת, והעברת משימה לאדם אחר מעוררת תחושה של אובדן שליטה. לכן לא תמיד אפשר פשוט להחליט להסתפק בטוב מספיק. לפעמים צריך ללמוד לשאת את החרדה שמופיעה כאשר איננו שולטים בכל פרט.

פרפקציוניזם אינו מתבטא רק בעבודה קשה. הוא יכול להיראות גם כמו דחיינות, קושי לקבל עזרה, התלבטות אינסופית או נטישה של מטרות גדולות מדי. הנה כמה דרכים שבהן הוא עלול לעבוד נגדנו.

כשכל משימה מקבלת חשיבות עליונה

אחד הדפוסים הנפוצים הוא התחושה שחייבים להשלים כל משימה וברמה גבוהה, גם כשאינה חשובה במיוחד. האדם עונה לכל הודעה, מטפל בכל בקשה קטנה ומתקן כל פרט. בסוף היום הוא עבד קשה, אבל לא התקדם בדברים המשמעותיים באמת.

משימות דחופות מושכות את הקשב, בעוד שמשימות חשובות שאינן דחופות נדחות. הפרפקציוניסט מתקשה להשאיר משהו פתוח או חלקי, ולכן משקיע זמן רב במה שקל לסגור במקום במה שדורש חשיבה עמוקה.

הפתרון הוא להחליט מראש אילו משימות דורשות מצוינות ואילו צריכות להיות פשוט טובות מספיק. טיוטה קיימת עדיפה לעיתים על רעיון מושלם שלא הושלם.

כשהסטנדרטים שלנו מעייפים את הסביבה

פרפקציוניזם משפיע גם על אנשים אחרים. אדם ששולח הודעות בשעות מאוחרות עלול לגרום לעמיתים להרגיש שהם צריכים לענות מיד. אדם שמתקן שוב ושוב פרטים שוליים יכול לעייף את הצוות ולגרום לאחרים להפסיק ליזום. לעיתים האדם משוכנע שהוא רק שומר על איכות, אבל התוצאה הכוללת נפגעת. תהליכים מתארכים, אנשים מחכים לאישור על כל צעד והיחסים נעשים מתוחים יותר. 
כדאי לשאול לא רק אם פרט מסוים יכול להיות טוב יותר, אלא אם התיקון אכן משפר את התוצאה הכוללת. אפשר גם לתזמן הודעות לשעות העבודה ולהבחין בין טעות מהותית לבין העדפה אישית.

אם אי אפשר לעשות מושלם, לא עושים בכלל

לפעמים פרפקציוניזם נראה כמו הימנעות. אדם דוחה את סידור הבית משום שאין לו שלוש שעות, אינו שולח טיוטה משום שהיא עדיין לא מספיק טובה, או מוותר על תפקיד חדש משום שאינו מרגיש מוכן לחלוטין. זהו דפוס של הכול או כלום. או שהמשימה תתבצע בצורה מושלמת, או שלא מתחילים. אבל ברוב תחומי החיים איננו מרגישים מוכנים במאה אחוז. התקדמות דורשת לפעמים פעולה לצד ספק, חוסר ביטחון ואי נוחות.

כדאי להתאמן בהתחלה לא מושלמת. לשלוח טיוטה, להקדיש עשרים דקות למשימה או להסכים להזדמנות גם כשעדיין יש חשש. תחושת חוסר מוכנות אינה בהכרח סימן שאיננו מוכנים. לפעמים היא פשוט הפחד שמתלווה לצעד חדש.

כשקשה לקבל עזרה

פרפקציוניסטים רבים מתקשים להעביר משימות לאחרים. אם בן זוג, עמית או עובד מבצעים משימה בדרך שונה, הם מתקנים אחריהם או מעדיפים לעשות הכול בעצמם. בהדרגה הסביבה מפסיקה לעזור, והם נשארים עמוסים ומתוסכלים.

חשוב לשאול מה עדיף: משימה שבוצעה היטב על ידי אדם אחר, או משימה מעט טובה יותר שגוזלת מכם זמן ואנרגיה. ייתכן שלשיטה של האחר יש יתרון חשוב של מהירות, פשטות או יכולת להשלים יותר משימות.

קבלת עזרה דורשת ויתור מסוים על שליטה. לא כל דבר ייעשה בדיוק בדרך שלכם, אבל הזמן שהתפנה יכול לשמש לעבודה חשובה יותר, למנוחה או לקשרים.

כשהחלטות קטנות הופכות לפרויקט

אפשר להשקיע שעות בבחירת מלון, תוכנה, מוצר או ניסוח של הודעה קצרה. הרצון למצוא את האפשרות המושלמת גורם לכך שכל החלטה מקבלת משקל שאינו תואם את חשיבותה.

ההתלבטות המתמשכת אינה רק בזבוז זמן. היא יוצרת עייפות ומפחיתה את היכולת לקבל החלטות חשובות יותר. כדאי להשתמש בכללים פשוטים: להגביל את החיפוש לשלוש אפשרויות, לקבוע זמן להחלטה או לבחור באפשרות הראשונה שעונה על הקריטריונים המרכזיים.

לא כל החלטה ראויה לאותה רמת השקעה. המטרה היא להתאים את כמות המחשבה לחשיבות האמיתית של ההחלטה.

כשמטרות גדולות מדי נשארות לא גמורות

יש פרפקציוניסטים שמתקשים להתחיל, ואחרים מתחילים בהתלהבות אך אינם מסיימים. הם בונים תוכניות מורכבות, מוסיפים עוד שלבים ומרחיבים את הפרויקט עד שנגמר להם הכוח.

בכל פעם שמגדירים מטרה, כדאי לשאול מהי הגרסה המצומצמת שלה. אם רציתם לכתוב מדריך מקיף, אולי מאמר קצר יספיק. אם תכננתם להתאמן שעה בכל יום, אולי שלושה אימונים קצרים בשבוע יהיו יעד מציאותי יותר.

מטרה קטנה שהושלמה יוצרת תנועה. מטרה שאפתנית שננטשה מחזקת את תחושת הכישלון.

כששיפור קטן נתפס כחסר ערך

אחת המלכודות הגדולות של פרפקציוניזם היא זלזול בשינוי חלקי. אם הפתרון אינו פותר הכול, הוא נתפס כלא משמעותי. אבל רוב השינויים החשובים מתחילים בשיפור קטן.

אפשר לענות על פחות הודעות בערב, להקדיש חצי שעה למשימה שנדחתה או להעביר לאחרים חלק קטן מהעבודה. שיפור של עשרה אחוזים אינו כישלון. הוא דרך לבנות בהדרגה דפוס חדש.

אין צורך להפוך גם את ההתמודדות עם הפרפקציוניזם לפרויקט מושלם. בחרו דפוס אחד ושינוי קטן אחד. המטרה אינה לוותר על סטנדרטים גבוהים, אלא להשתמש בהם בגמישות. כאשר הפרפקציוניזם גורם לשחיקה, חרדה, דיכאון, פגיעה ביחסים או הימנעות משמעותית, כדאי לשקול גם פנייה לטיפול. לפעמים הדרך לטוב יותר מתחילה דווקא בוויתור על הצורך שיהיה מושלם.