לפני כשבוע פורסמה הטיוטה הפומבית הראשונה של ה DSM-V. ה DSM הוא ספר האבחנות הפסיכיאטרי שמקובל במרבית העולם, ועוסק בהגדרות סטטיסטיות של אבחנות שונות בתחום הפסיכיאטריה. הגרסה הסופית אמורה להתפרסם בעוד כשנתיים. כמובן שסביב כל שינוי של קריטריונים לאבחנה יש מהומה כלל עולמית, כיוון שלהגדרות האלו יש משמעויות נרחבות שאינן רק רפואיות, כמו סביב נושאי ביטוח, מדיניות של מערכות בריאות, מחקר ועוד.
תשובה: בדיוק כמו כל אשה אחרת. יש המון מחקרים שעוסקים בהשפעה ארוכת הטווח של חיים עם הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים. אנחנו יודעים שהפרעת קשב יכולה להשפיע על השגים אקדמים, על קשרים חברתיים, על איכות השינה ואפילו קשורה בדפוסי התנהגות בעייתיים. אבל יש פחות מקרים לגבי החיים של אותם ילדים כשהם כבר מבוגרים.
הצעה למקצוע רפואי עתידי: אוצרות מידע רפואי.
במדור "שאל את הפסיכיאטר" אני עונה מדי פעם על שאלות כלליות שאני נשאל עליהן ויש להן קשר לאנשים רבים. אני לא עונה כאן על שאלות פרטניות של אדם זה או אחר, כיוון שפוסט פתוח באתר אינו מקום דיסקרטי כדי לענות על שאלות אישיות.
אחד הדיונים הנרחבים ביותר בתרבות המודרנית היא האם קיימת באמת הפרעת קשב וריכוז.
בעיתונים מפרסמים מדי פעם נתונים וכתבות על מחלות פסיכיאטריות. ארגון הבריאות העולמי מספר שעד 2015 או משהו כזה, הדיכאון תהפוך לבעיה הכי גדולה בעולם המערבי. רק בשבוע שעבר פרסמו במוסף השבועי של ידיעות אחרונת כתבה על טיפול בסכיזופרניה ועל מרכז חדש (אבל לא ממש מחדש) שאמור להפתח בקרוב בבית חולים שניידר. אבל כשמדברים על כל הבעיות האלו, עד כמה הן באמת נפוצות? כמה אנשים סובלים מדיכאון בישראל, כמה מחרדה, כמה מהפרעות אכילה, כמה סובלים מהפרעות קשב וריכוז או מסכיזופרניה?