תרופות פסיכיאטריות זה נושא רגיש. יש רק תחום אחד שרגיש עוד יותר והוא נושא החיסונים. רק בתחומים האלו יש עמותות שקמו נגד הרופאים, כי זה מעורר רגשות עזים מאד.
הזמן לא עוצר לרגע ומי שלא מתקדם בקצב מספיק יכול לגלות שהוא פספסת את הנסיעה. לכן אין פלא שאנחנו מחפשים פתרונות מהירים וזמינים כדי לטפל במה שמפריע לה. התרגלנו שאנחנו עושים את מה שעובד הכי מהר, או את מה שנראה לנו כפתרון הכי פשוט, בגלל שאין לנו זמן להתעסק עם תהליכים מורכבים.
אנשים רבים שמתחילים טיפול להפרעת קשב מקבלים מרשם לתרופות סטימולנטיות. אחרי כמה שבועות או חודשים, הם מרגישים שהתרופה מפסיקה לעבוד ואז הם מבקשים לעלות את המינון.
אני פסיכיאטר כבר הרבה שנים, אבל יש דברים שאנשים שואלים פסיכיאטרים שלא השתנו גם כבר הרבה שנים. אולי בגלל שבריאות הנפש עדיין, למרות השיפור בתדמית שלה, נמצאת מאחורי הקלעים ואולי כי לא השקענו מספיק זמן כדי להסביר את עצמנו.
רוב התרופות החדשות שמבטיחות לנו הרים וגבעות נוטות להתגלות בדיעבד כפחות מושלמות מההבטחות שהבטיחו לנו. משפחת התרופות שנקראות בנזודיאזפינים (בנזו בקיצור) היו תרופות פלא בשנות השישים של המאה העשרים. רופאים רשמו את התרופה לאנשים שסובלים מחרדה, אבל רבים גם רשמו את התרופה במצבים אחרים, כמו להרגעת מצבים פסיכוטים, או להרגיע אנשים במצוקה שסבלו מדיכאון, לשפר את השינה ועוד. לא עבר הרבה זמן עד שהבנזו הפכו להיות בין התרופות הנפוצות ביותר.
הפסיכיאטריה הביולוגית נמצאת תחת מתקפה בשנים האחרונות. תרופות נוגדות דיכאון נמצאות בחזית הביקורת, אבל אם תחפשו באתרי האינטרנט הפופולריים תוכלו למצוא בכל שבוע איזו כתבה נגד תרופות להפרעת קשב, נגד אבחנה כזו או אחרת ועל הסכנות וחוסר היעילות של התרופות הפסיכיאטריות