האם אפשר באמת להתמכר למשחקים כמו קנדי קראש ואנגרי בירדז או ששוב מדובר בטרנד חולף של התקשורת?
כמו כולם גם אני נחרדתי למשמע הזוועה התורנית שבה אב חוטף את ילדיו מידי אשתו, רוצח אותם ומתאבד. והרשת והתקשורת מתמלאים מייד בזעזוע, בדיווחים מהשטח ובחיפוש אחרי האשמים. כולם כמובן יודעים מי אשם. רשויות הרווחה שלא מנעו, הפסיכיאטרית שקבעה, המשטרה שלא הגיעה בזמן.
האם אפשר לעשות ניתוח פסיכולוגי לדמות כמו בשאר אסד? לא בטוח שכדאי לטרוח.
איך ילדים מתמודדים עם גירושי הוריהם, ומה אפשר לעשות כדי לזהות קשיים ולהתערב בזמן?
למה המונח 'לקו בחרדה' הוא מונח מכובס שלא מייצג את הסבל שעוברים כל האנשים שחיים מתחת לכיפת הברזל.
זהו תקציר של הרצאה שהעברתי בכנס "העצמה דיגיטלית: מושגים ישנים משמעויות חדשות". ההרצאה שלי עוסקת בתחום שמעניין אותי במיוחד, האינטראקציה בין טכנולוגיה לבין הנפש של המשתמשים בטכנולוגיה. אני עדיין מחפש מקומות נוספים להעביר את ההרצאה.