מישהו צריך להיות אשם
כמו כולם גם אני נחרדתי למשמע הזוועה התורנית שבה אב חוטף את ילדיו מידי אשתו, רוצח אותם ומתאבד. והרשת והתקשורת מתמלאים מייד בזעזוע, בדיווחים מהשטח ובחיפוש אחרי האשמים. כולם כמובן יודעים מי אשם. רשויות הרווחה שלא מנעו, הפסיכיאטרית שקבעה, המשטרה שלא הגיעה בזמן.
מישהו הרי חייב להיות אשם.
שאלו אותי במהלך החג על מה שכתבה לכאורה הפסיכיאטרית שבדקה אותו מטעם קופת החולים. ראשית, אין לי מושג מה כתבה הפסיכיאטרית, כיוון שכל מה שמופיע בתקשורת הוא דיווחים מטעם. מטעם המשפחה, מטעם הרשויות. מטעם מישהו שרוצה להגן על עצמו.
אומר את זה בצורה הכי ברורה שיש: אין אדם בעולם שמסוגל לחזות מסוכנות בוודאות גבוהה. הדבר היחיד שיכול לחזות מסוכנות בעתיד הוא האם היתה מסוכנות דומה בעבר, וגם אז אין לנו מושג אם זה יקרה בעוד חמש דקות או חמש שנים. למה ומדוע? כי לא נמצאה עד היום דרך לחזות התנהגות אנושית בצורה שבה אפשר למנוע אירועים כל כך חריגים. גם הפסיכיאטר שעוסק במחלות הנפש, לא יכול לחזות התנהגות כזו. ראשית כי זו לא הכשרתו – הוא הוכשר לטפל במחלות ולא בהתנהגות אנושית, ושנית כי הוא לא יכול ולא יוכל. גם מרכזי 'הערכת מסוכנות' לכן הם בהכרח מוגבלים ביכולתם להעריך מסוכנות.
בשנה ממוצעת נמצאים בתהליך גירושין עשרות אלפי זוגות, כשהם לפני, באמצע או אחרי ההליכים המשפטיים. אצל כולם ההליכים האלו מוציאים רגשות עזים, כעסים מודחקים והתנהגויות חריגות. גם אני מכיר אנשים שבמהלך הגירושין שלהם החלו להתנהג פתאום בצורה שונה וחריגה עד כדי כך "שלא הייתי מאמין שהם מסוגלים להתנהג ככה". מדובר באנשים נורמטיבים שלא סובלים משום מחלה נפשית. רובם לא יעשו מעשה כל כך נורא. האם צריך לכן לכלוא כל גבר שגזר כרטיסי אשראי לגרושתו או כל אשה שניתקה את הטלפונים לילדים שלה כדי שלא ידברו עם הגרוש שלה? אין לזה סוף.
רוע הוא התנהגות אנושית ולא מחלה נפשית.
אנחנו מחפשים מישהו שיהיה אשם, כדי שנוכל להסביר לעצמנו שלנו זה לא יכול לקרות, כדי שנוכל להבין איך אפשר לחיות בעולם שבו הורה רוצח את ילדיו. כדי שנרגיש שזה משהו שקורה לאנשים אחרים, ללא נורמלים, לחולי נפש. לא לאלו שמתנהגים בצורה נורמלית, שחיים בצורה נורמלית ושיש להם משפחה נורמלית.
מה שהרוצח עשה לא קשור במחלה נפשית.
רוע הוא משהו שיוצא מאנשים בכל מני מצבים. נכון שזה לא מקובל חברתית, ונכון שכבני אדם אנו מחזיקים עצמנו כטובים יותר מכך, אבל הרוע קיים בתוך רבים מאיתנו (כמה פעמים ראיתם ילדים בכיתה מתעללים בילדים אחרים, רק לצורך ההנאה?). לרוב הוא לא בא לידי ביטוי, לרוב אנחנו מצליחים להחזיק אותו בפנים, לפעמים הוא יוצא בכל מקרה. לפעמים הוא יוצא בדרכים נוראיות.
הביטוי של הרוע יכול להתרחש גם אצל אנשים 'נורמלים' וזה מה שמפחיד כל כך. כמובן שאני לא 'מבין' את הרוע או את ההתנהגות. גם אם יש למישהו דחפים כאלו הוא צריך למצוא דרך להתמודד איתם בצורה אחרת ולא לתת דרור לכך הדחפים שלו. צריך לעזור לו, צריך לנסות לזהות מקרים שבהם אדם לא מסוגל להתמודד לבד וצריך לזכור למיד שיש דברים שלא ניתן לחזות.
אם יש מישהו שאשם, זה הרוצח. הוא ולא אף אחד אחר. עם כל הצער והצורך שלנו למצוא אשמים כדי שאנחנו נרגיש טוב עם עצמנו, זה העולם שבו אנו חיים ואלו בני האדם שחיים בתוכו.
אם זה לא מספיק, תמיד אפשר להחליף את האנושות.
עוד מחשבות באותו נושא:
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים. לפרטים נוספים או קביעת פגישה אפשר לשלוח דואר אל info@resolution.co.il או להתקשר עכשיו 03-6919961
לקבלת עדכונים אפשר להרשם לרשימת התפוצה או לעקוב אחריי בטוויטר.
תגובות
5 תגובות לרשימה ”מישהו צריך להיות אשם“, בסדר כרונולוגי. ניתן להוסיף תגובות בהמשך העמוד.
יום ראשון, 22 בספטמבר 2013 בשעה 19:46
האם הורה שהורג ילד הוא לא בהגדרה אדם חולה? האם עצם העובדה שהוא מסוגל לעשות את זה, לא אומר שמשהו לא תקין בבוחן המציאות שלו, ביכולת השיפוט או ביכולתו להרגיש וליצור קשרים עם בני אדם אחרים? הרי פגיעה בצאצאים הוא לא רק בקונפליקט עם טאבו תרבותי אלא גם עם דחפים ביולוגיים.
יום ראשון, 22 בספטמבר 2013 בשעה 20:21
[…] הפסיכיאטר ד"ר ירדן לוינסקי כתב דברים דומים – מישהו צריך להיות אשם […]
יום שני, 23 בספטמבר 2013 בשעה 11:38
[…] הפסיכיאטר ירדן לוינסקי על רצח הילדים: מישהו צריך להיות אשם. […]
יום רביעי, 25 בספטמבר 2013 בשעה 8:01
@שוקי, התשובה היא לא. האם כל רוצח הוא חולה במובן הפסיכיאטרי – רוב החוצחים לא חולים כלל, אלא שיש להם בעיה באישיות, חולשת אגו או כל מני סיבות שגורמות להם לעשות דברים שהחברה לא מקבלת. אגב, הטבע לא דוגמא כיוון שגם בטבע יש בעלי חיים שהורגים את צאצאיהם.
יום שישי, 27 בספטמבר 2013 בשעה 1:37
אוקיי, אז אתה אומר שלא מחלת נפש אבל *כן* הפרעת אישיות?