האינטרנט עבורי הוא כלי ולא מטרה בפני עצמה. בעקבות הכתבה שפורסמה בעיתון הארץ נשאלתי האם טיפול באמצעות האינטרנט עובד?
דיכאון היא בעיה נפוצה. כל כך נפוצה עד שכמעט כל אדם תשיעי (1 מ- 9) יסבול במהלך החיים שלו מהפרעה דיכאונית כלשהי.
הפעם קצר. זה קורה מדי פעם. אולי זה יקרה לכם רק אחרי כמה חודשים של שימוש באינטרנט עם נוכחות בפייסבוק, תחזוקת בלוג או פתיחת חשבון בטוייטר. אחד המטופלים שלכם יפנה אליכם דרך החשבון שלכם בפייסבוק, ויבקש עצה טיפולית. באופן כללי, לא מומלץ להענות לשאלות האלו, ואם אנשים מנסים לפנות אליכם בעניינים טיפוליים כדאי לכם לזכור כמה כללים:
מי לא מכיר את פייסבוק? גם אם אתם שייכים לאלו שלא מבינים בשביל מה צריך לבזבז את הזמן שלכם בפייסבוק, למה אנשים משתמשים ברשתות חברתיות או למה לעזאזל צריך לדעת מה מישהו קרא או אכל לארוחת בוקר בוודאי שמעתם על התופעה הזו, או שאחד המטופלים שלכם סיפר לכם שיש לו חשבון ושאל אתכם אם גם לכם יש חשבון ואתם רוצים להיות חברים שלו.
בעיתונים מפרסמים מדי פעם נתונים וכתבות על מחלות פסיכיאטריות. ארגון הבריאות העולמי מספר שעד 2015 או משהו כזה, הדיכאון תהפוך לבעיה הכי גדולה בעולם המערבי. רק בשבוע שעבר פרסמו במוסף השבועי של ידיעות אחרונת כתבה על טיפול בסכיזופרניה ועל מרכז חדש (אבל לא ממש מחדש) שאמור להפתח בקרוב בבית חולים שניידר. אבל כשמדברים על כל הבעיות האלו, עד כמה הן באמת נפוצות? כמה אנשים סובלים מדיכאון בישראל, כמה מחרדה, כמה מהפרעות אכילה, כמה סובלים מהפרעות קשב וריכוז או מסכיזופרניה?
הפוסט הראשון במדור החדש באתר הוא תשובה לשאלה של רוני. רוני שאלה 'האם כל אדם זקוק לטיפול? האם כל מי שילך לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי צפוי להפיק ממנו תועלת?
ובאופן יותר ספציפי: האם אדם די שמח ומרוצה בחייו, שחש שיש לו בעיה קטנה, נפוצה. בוא נניח לצורך הדיון שזה פחד מסוים מכשלון. בעיה שלא עוצרת אותו, אבל מאטה את התהליכים – זקוק לטיפול? איזה סוג של טיפול יכול להועיל במצבים כאלה?'