אחד הנושאים הבעייתיים בטיפול בדיכאון הו הפרעות השינה הנילוות לדיכאון אשר לפעמים נמשכות גם אחרי שהתסמינים המוכרים של הדיכאון חולפים.
אם את/ה מתמודד/ת עם בעיה נפשית, אתם בטח מכירים את ההערות האלו שאנשים אומרים לכם במהלך שיחה, שהן לכאורה אמפתיות אבל בעצם מאד פוגעות.
מדי פעם מתפרסמים מאמרים בעיתונות המקצועית בנושא ההשפעה של טיפול נוגד דיכאון בזמן הריון ולאחריו. מייד לאחר מכן מתפרסמות באתרי האינטרנט הציבוריים כתבות שמתמצתות את המאמר המקצועי ויוצאות בהכרזות כמו "התרופות בטוחות בהריון" או "התרופות מסוכנות לילדים". מדובר בנושא שמעורר הרבה עניין ולכן אין פלא שכותבים עליו, אבל יש כאן שתי סוגיות שצריך להבהיר.
אנשים רבים בטוחים שהבעיה העיקרית עבור אלו שסובלים מהפרעת קשב היא הקושי להתרכז והיפראקטיביות. אבל המחקרים מראים שהקושי העיקרי של מבוגרים הסובלים מהפרעת קשב הוא ליקויים בתפקודים ניהוליים אשר הם אלו שגורמים לחלק גדול מהבעיות התפקודיות בחיי היומיום.
כשפרויד, קליין או קוהוט חשבו על טיפול באנשים, הם חשבו על שני אנשים או יותר שיושבים בחדר ומדברים. הם חשבו על איש מקצוע שלמד שנים רבות איך לעזור למטופל להרגיש טוב יותר. הם לא חשבו על צ'אטבוט ששואל אתכם מה עשיתם היום.
כל אחד יודע שהדרך לטיפול מוצלח מתחילה באבחנה מדוייקת ככל האפשר, אבל זה לא תמיד כל כך קל כמו שהיינו רוצים. יש מספר דברים שיכולים להפריע בדרך אל אבחנה ברורה ומכיוון שלצערנו אבחנות פסיכיאטריות עדיין לא מגובות בסמנים ביולוגים ברורים (למרות שכבר מתחילים לראות סימנים לכך), אלא מבוססות על התרשמות קלינית יש עדיין מספר גורמים שיכולים להוביל לכך שהאבחנה תתעכב או תהיה שגויה.